מכתב לחברה שלי

  • פותח הנושא t32
  • פורסם בתאריך

t32

New member
מכתב לחברה שלי

חברה יקרה שלי, אנחנו חברות כבר מתקופת בצבא, עברנו ביחד המון. בילויים של רווקות הוללות, אכזבות והצלחות, בחתונה שלך אני צילמתי ומחיתי דמעה מהתרגשות. יש לך שתי בנות, מקסימות , אין מה לומר. אני יודעת כמה קשה לגדל ילדים וכמה יקר. אני מבינה שאין לך רכב ואין לך זמן ואת עייפה. אני מבינה שהרבה יותר נוח לך לשבת בבית יום יום כבר כמה שנים אחרי העבודה עם הבנות מאשר לטרוח ולבקר אצלי או לצאת איתי. אני לא מתווכחת. יש לי רכב, יש לי כסף, אין לי דאגות כמו לך. אבל יש לי הרבה מאד דברים אחרים שגוזלים את זמני. אני עובדת, לומדת, חיה... אין לי בעיה לבוא לבקר, לשבת שוב בסלון עם הילדות שמשתלטות לחלוטין על הזמן שרציתי לבלות איתך, התרגלתי להיות הנהגת בסופי שבוע, התרגלתי שזה תמיד הזמן שלי, הרכב שלי, אני לא מתלוננת. אבל ,יקירתי, אני נפרדת ממך. את בלתי נסבלת. ואני נפרדת ממך. לא בגלל הבנות שלך - הן מקסימות. אני לא רוצה ילדים, לא רוצה ולא ארצה ואת- את לא מסוגלת לנהל איתי שיחה אחת בלי להטיף לי ללדת לאלתר, את לא מקשיבה לי בכלל כשאני אומרת שאני לא רוצה להיות אמא, לא רוצה ילדים משלי, לא רוצה. את ממשיכה בשלך כמו בולדזור לעניני הורות. אין לי כוח יותר. אין לי. שוב הזמנתי אותך למסיבה בדירה שלי, שלא ביקרת בה מעולם, למרות שאני גרה בה כבר חמש שנים ותמיד בתירוצים שקשורים לילדות. שוב סירבת. הפעם כבר נעלבתי. אני באמת מצטערת , אין לי שום רצון להמשיך בחברות הזו שבה אני צריכה שוב ושוב להתחנן לטיפת זמן פנוי ושפוי. יש מספיק אופציות למצוא פעם ביובל שעה אחת פנויה בשבילי. לא רוצה לדדות כל הזמן בין חיתולים והנקות , אין לי כוח ואין לי חשק ונמאס לי לשמוע כמה אני לא מבינה ואיך ארגיש אחרת כשאלו יהיו הילדים שלי. תגידי את מקשיבה לי לפעמים? לא רוצה. לא רוצה להיקבר מאחורי ערימות כביסה , לא רוצה ילדים. רוצה את החברה שלי בחזרה, רוצה מישהי שהיא גם אמא אבל לא רק. והכי חשוב מישהי שתקבל את הדעות שלי ואת הפחדים שלי. אוהבת אותך, עוזבת אותך. לא יכולה יותר.
 

MazeE

New member
א יש מקום לתגובות

איתך בצערך. זה בודאי המכתב הכי קשה שכתבת עד היום. מקווה בשבילך שגם האחרון. לרב, אנשים לא יודעים כיצד להגיב או לקבל דעה הנוגדת את שלהם, והם תמיד יהיו ה"צודקים". אין לי תרופת פלא שתרפא או תעלים את הכאב מלבד לנסות לנחם אותך ב"צרת רבים", לכן אני מאחלת לך שאותה חברה, שאני מקווה שגם אולי נתת לה לקרא את המכתב תבין כי יש עולמות שונים מסביבה, ומספיק שתנתק עצמה ולו לרגע אחד, ותביט רק שבריר של רגע מבחוץ - היא תראה, תבין, ואולי אף תתמוך. מקווה שהכל ישוב על מקומו בשלום, ודעי כי תמיד יש מקום בו יבינו אותך.
 

gezer5

New member
חזקי ואמצי

אני רק מקווה שאת שלמה עם ההחלטה לעזוב אותה ולכי עם כל הלב אני איתך
 

ט ו ש ה

New member
נהיה לי קווץ' בלב...

כמה שאני מבינה אותך, וכמה שאני רואה את הדברים שאת מתארת קורים לחברות האימהות שלי... זה נורא קשה, אבל לפעמים דווקא ה"ניעור" הזה מאפשר לאנשים להתסכל על עצמם בצורה אובייקטיבית לחמש דקות ולפעמים גם מעורר אצלם את הרצון לתקן. מקווה שהחברה תבין, תפנים ותיישם. ולך מאחלת רק טוב עם הבחירה שלך, ועם החברים האחרים שלך שמקבלים ואוהבים אותם כמו שאת.
 

t32

New member
תודה

אבל זה לא מנער אותה בכלל, לצערי. ולי נמאס ואולי אני מרגישה קצת מנוצלת בכל זאת. חבל אבל נגמר.
 

ט ו ש ה

New member
על חברות וחברויות (קצת ארוך..)

תראי, אני בסיטואציה קצת שונה אבל בכל זאת דומה. בעוד חודשיים אני מתחתנת, והיה ברור לי מאד מי החברות הותיקות שלי ומי החברות החדשות, הייתי משוכנעת מי תעמוד לצידי, תחלוק איתי, תשתתף איתי, תבין אותי, וגילתי שמי שחשבתי שתהיה שם - לא שם. לשמחתי הרבה מאד היו גם הפתעות סופר נעימות בדרך, ואפילו מצאתי חברות חדשות שמעורות, משתתפות ועוזרות לי המון. אבל עדיין, כאב לי נורא שיש לי חברות מילדות מוקדמת שלא מצאו מקום בחיים שלי עכשיו, או לחילופין - אני לא מתאימה לחיים שלהן עכשיו. זה נורא כואב, כי יש חברים שאת בטוחה שיהיו חברים שלך תמיד, לא משנה מה. אבל אני לומדת עכשיו, וזה לקח חשוב, שלא כולם נשארים חברים לתמיד, ויש אנשים שמתאימים לנו (ואנחנו להם) בתקופות מסויימות ולא בתקופות אחרות. יש לי חברה, שהייתה חברה מעולה המון שנים, ואז נוצר נתק של כמה שנים, ורק לפני כמה חודשים הקשר חודש, כי עכשיו שוב התאים לשתינו. אולי אני אופטימיסטית חסרת תקנה, אבל לאור הניסיון האישי שלי אני יכולה להגיד, שלפעמים חברים מתרחקים וחוזרים. אם זה לא יקרה בעתיד, אפשר תמיד להזכר בתקופות המעולות שהיו לכן ביחד, ונשמע שהיו תקופות מעולות. הזכרונות האלה תמיד מערבים שמחה על מה שהיה, ועצב על מה שנגמר, אבל הם זכרונות מאד נעימים.
 
למעלה