מכתב לחברי הפורום
אתם כותבים. שזה יפה וטוב ומרגיע ומשחרר. אתם עונים. שזה יפה וטוב ואולי גם מייעץ ועוזר לעיתים. אבל... חלקכם פה מדבר הרבה פעמים על סוף. על התאבדות. ושוב אני נתקל במכתבים כאלה ומרגיש כל כך...חסר אונים. אני קורא את כ ל המכתבים שיש בפורום. לחלק אני עונה ישירות.לחלק פרטי ולחלק פשוט יפה השתיקה. אני נדהם מעוצמת הרגש והכאב שמובאים פה על כתב. נדהם מעצם המחשבה האבסולוטית הזו שמי שכותב את המילים שאני קורא...חווה את הכאב הזה. ממש כבן אדם אנושי ולא כעוד שם בשחור אפור [וכעת גם ירוק מצחיק] מתוך רבים. מפה באה תחושה חוסר האונים שלי. הינה בן אדם שזועק לעזרה או מדבר על התאבדות ואני יושב ורק יכול לקרוא את זה ותו לא. מקסימום לכתוב מספר מילים. ופה מילים מאבדות ממשמעותן. פה מילים הופכות לאבק ברוח, נישאות לכיוון אחד ומיד לאחר ולבסוף מתמוגגות. ומשאירות אחריהן את תחושת חוסר האונים הארורה. אני לא בא בטענות. לא אומר לכם לא לכתוב על להתאבד...אבל מבקש ודורש לשקול. לבקש עזרה. יש פה יד מושטת, האמינו לי, לכל אחד. ללא שום הבדל. אדם כפרט ולא ככלל. לא תלכו לאיבוד. אל תנסו ואל תחפצו לשים סוף לחייכם ויהיו מחורבנים ככל שיהיו..וסליחה על הביטוי. מה שאני מנסה בסך הכל לומר שהאופציה הכי קלה ,לכאורה, ושוב...אני לא חי את חייכם ואל לי לשפוט, אבל הכי קל זה לוותר ולשים סוף...אבל יש עוד אנשים שיפגעו מכך. ואני פונה בעיקר לבני הנוער שאני נתקל במכתביהם המיואשים לא פעם. כ ו ל ם פה הם תחת אותה ססמא--אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד. שביל אחד...שבסופו האור. "רק אל תבלעי לי אופטלגין ילדה" שלכם עידן
אתם כותבים. שזה יפה וטוב ומרגיע ומשחרר. אתם עונים. שזה יפה וטוב ואולי גם מייעץ ועוזר לעיתים. אבל... חלקכם פה מדבר הרבה פעמים על סוף. על התאבדות. ושוב אני נתקל במכתבים כאלה ומרגיש כל כך...חסר אונים. אני קורא את כ ל המכתבים שיש בפורום. לחלק אני עונה ישירות.לחלק פרטי ולחלק פשוט יפה השתיקה. אני נדהם מעוצמת הרגש והכאב שמובאים פה על כתב. נדהם מעצם המחשבה האבסולוטית הזו שמי שכותב את המילים שאני קורא...חווה את הכאב הזה. ממש כבן אדם אנושי ולא כעוד שם בשחור אפור [וכעת גם ירוק מצחיק] מתוך רבים. מפה באה תחושה חוסר האונים שלי. הינה בן אדם שזועק לעזרה או מדבר על התאבדות ואני יושב ורק יכול לקרוא את זה ותו לא. מקסימום לכתוב מספר מילים. ופה מילים מאבדות ממשמעותן. פה מילים הופכות לאבק ברוח, נישאות לכיוון אחד ומיד לאחר ולבסוף מתמוגגות. ומשאירות אחריהן את תחושת חוסר האונים הארורה. אני לא בא בטענות. לא אומר לכם לא לכתוב על להתאבד...אבל מבקש ודורש לשקול. לבקש עזרה. יש פה יד מושטת, האמינו לי, לכל אחד. ללא שום הבדל. אדם כפרט ולא ככלל. לא תלכו לאיבוד. אל תנסו ואל תחפצו לשים סוף לחייכם ויהיו מחורבנים ככל שיהיו..וסליחה על הביטוי. מה שאני מנסה בסך הכל לומר שהאופציה הכי קלה ,לכאורה, ושוב...אני לא חי את חייכם ואל לי לשפוט, אבל הכי קל זה לוותר ולשים סוף...אבל יש עוד אנשים שיפגעו מכך. ואני פונה בעיקר לבני הנוער שאני נתקל במכתביהם המיואשים לא פעם. כ ו ל ם פה הם תחת אותה ססמא--אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד. שביל אחד...שבסופו האור. "רק אל תבלעי לי אופטלגין ילדה" שלכם עידן