מכתב ליוצרים - איגוד הבמאים
הנה איגרת של איגוד התסריטאים והבמאים: שלום לכל השחקנים, הבמאים, התסריטאים, העובדים והמפיקים. מאת: דורון צברי רשות השידור זכות הקיום של ערוץ ציבורי הבנוי על כספי ציבור נגזרת רק מבידולו מול הערוצים המסחריים. כספי הציבור להפקת יצירה ישראלית לפני חודש בערך יצא לי לפגוש חבר טוב, צלם ותיק, שסיפר לי שבשלושת החודשים האחרונים הוא יושב בבית בלי עבודה. מקסימום 3-4 ימי עבודה בחודש. לחבר שלי, שלפני שנה עבר דירה לבית חדש, רעדו הביצים. הוא פחד שאם המצב הזה ימשך הוא לא יוכל לעמוד בתשלומי המשכנתא. לאבטלה הממושכת שנכפתה עליו נלוו כל הסממנים המוכרים: ירידה בביטחון העצמי, סכסוכים עם בת הזוג, והרהורים רציניים על החלפת מקצוע. יום למחרת פגשתי חבר אחר, מקליט, שסיפר לי את אותו סיפור: 2-3 ימי עבודה בחודש, פיגור בתשלומי המשכנתא, וכ"ו. כמה ימים אחר כך יצא לי לדבר עם עוד חבר, שחקן מוערך, שסיפר לי שהצעת העבודה היחידה שקיבל שבחודשים האחרונים הייתה להופיע בתפקיד משנה בטלנובלה.. המצב על הפנים. אני מניח שאם תביטו היטב סביבכם ותהיו כנים עם עצמכם תאמרו ש- "כל התעשיה", ואולי גם אתם בעצם, נמצאים במצב דומה לאנשים שסיפרתי עליהם. יש שני גורמים למיתון בענף הקולנוע הטלוויזיה: האחד הוא ערוץ 10. ההקלות שקיבלו בעלי הערוץ נתנו לגיטימציה גם לזכייני ערוץ 2 לעצור את תנופת העשייה. כבר יותר משנה שזכייני ערוץ 2 נמנעים מלהפיק סדרות דרמה ודרמות בודדות, לא רוכשים סרטי תעודה ולא משקיעים בסרטי קולנוע ישראלים. למועצת הרשות השנייה, שאמורה לפקח על הזכיינים, אין יו"ר כבר יותר משנה (ולא במקרה), והמועצה למעשה לא מתפקדת. כלומר אין פיקוח אמיתי ואיש היישר בעיניו יעשה. אין דין ואין דיין. זו הסיבה הישירה לכך שרוב האנשים בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה בישראל יושבים בבית בלי עבודה. על פי החוק שעבר לפני שבועיים בכנסת רק בסתיו 2005 ייקבע מי יהיו הזכיין או הזכיינים שיפעילו את ערוץ 2. עד אז - סתיו 2005 - אפשר לשכוח מהשקעה של הזכיינים בסדרות דרמה, דרמות בודדות, סרטי קולנוע וסרטים דוקומנטרים. כן, חברים. זה המצב. הגורם השני למיתון בענף הוא הערוץ הראשון, והוא למעשה הסיבה לפנייתי. במשך השנים והמאבקים שניהלנו מול ערוץ 2 וחברות הכבלים הזנחנו את הערוץ הראשון. התרגלנו לכך שהוא חסום ומנוכר בפני יוצרים ומפיקים והשלמנו עם כך שהוא נמנע מהפקה מקורית. זה קצת מוזר. כי אם חושבים על זה תקציב רשות השידור הוא קרוב למיליארד שקל (930 מיליון שקל) ועל פי חוק רשות השידור (משנת 65) אחת ממטרותיה הבסיסיות של הרשות היא "עידוד וקידום היצירה המקורית בעברית". אז אם זה החוק, למה הרשות לא משקיעה בסרטי קולנוע ולא מפיקה סדרות דרמה, דרמות בודדות, וסרטים תיעודיים? כי אין לה כסף. למה אין לה כסף? כי רוב הכסף הולך על מנגנון מסואב ומנופח. עד כמה מסואב ומנופח? הנה כמה מספרים פשוטים שיבהירו את העניין: 1) כאמור, תקציב רשות השידור עומד על 930 מיליון שקל. 2) ע"פ דו"ח ורדי 84 אחוז (!) מתקציב הרשות מופנה להוצאות שכר וכוח אדם. 3) ע"פ הדו"ח האחרון (2002) של הממונה על השכר באוצר למעלה מ-200 (!) בכירים ברשות השידור מרוויחים שכר של יותר מ- 38,000 ש"ח בחודש. 4) לצורך שידור ההגרלה השבועית של מפעל הפיס משתמשת הרשות בניידת שידור (במקום סיב אופטי) ו- 25 (!) טכנאים. למרות ששידור ההגרלה אורך רק 6 דקות מקבל כל אחד מהטכנאים הללו שכר של 8 שעות עבודה בתעריף שעות נוספות של 150 אחוז... הדוגמאות הללו, ממש על קצה המזלג, מסבירות מדוע לרשות "אין כסף" להשקיע בהפקות סרטי קולנוע, דרמה ותעודה, ואיזה שימוש מחפיר עושים בכספם של האזרחים משלמי האגרה.
הנה איגרת של איגוד התסריטאים והבמאים: שלום לכל השחקנים, הבמאים, התסריטאים, העובדים והמפיקים. מאת: דורון צברי רשות השידור זכות הקיום של ערוץ ציבורי הבנוי על כספי ציבור נגזרת רק מבידולו מול הערוצים המסחריים. כספי הציבור להפקת יצירה ישראלית לפני חודש בערך יצא לי לפגוש חבר טוב, צלם ותיק, שסיפר לי שבשלושת החודשים האחרונים הוא יושב בבית בלי עבודה. מקסימום 3-4 ימי עבודה בחודש. לחבר שלי, שלפני שנה עבר דירה לבית חדש, רעדו הביצים. הוא פחד שאם המצב הזה ימשך הוא לא יוכל לעמוד בתשלומי המשכנתא. לאבטלה הממושכת שנכפתה עליו נלוו כל הסממנים המוכרים: ירידה בביטחון העצמי, סכסוכים עם בת הזוג, והרהורים רציניים על החלפת מקצוע. יום למחרת פגשתי חבר אחר, מקליט, שסיפר לי את אותו סיפור: 2-3 ימי עבודה בחודש, פיגור בתשלומי המשכנתא, וכ"ו. כמה ימים אחר כך יצא לי לדבר עם עוד חבר, שחקן מוערך, שסיפר לי שהצעת העבודה היחידה שקיבל שבחודשים האחרונים הייתה להופיע בתפקיד משנה בטלנובלה.. המצב על הפנים. אני מניח שאם תביטו היטב סביבכם ותהיו כנים עם עצמכם תאמרו ש- "כל התעשיה", ואולי גם אתם בעצם, נמצאים במצב דומה לאנשים שסיפרתי עליהם. יש שני גורמים למיתון בענף הקולנוע הטלוויזיה: האחד הוא ערוץ 10. ההקלות שקיבלו בעלי הערוץ נתנו לגיטימציה גם לזכייני ערוץ 2 לעצור את תנופת העשייה. כבר יותר משנה שזכייני ערוץ 2 נמנעים מלהפיק סדרות דרמה ודרמות בודדות, לא רוכשים סרטי תעודה ולא משקיעים בסרטי קולנוע ישראלים. למועצת הרשות השנייה, שאמורה לפקח על הזכיינים, אין יו"ר כבר יותר משנה (ולא במקרה), והמועצה למעשה לא מתפקדת. כלומר אין פיקוח אמיתי ואיש היישר בעיניו יעשה. אין דין ואין דיין. זו הסיבה הישירה לכך שרוב האנשים בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה בישראל יושבים בבית בלי עבודה. על פי החוק שעבר לפני שבועיים בכנסת רק בסתיו 2005 ייקבע מי יהיו הזכיין או הזכיינים שיפעילו את ערוץ 2. עד אז - סתיו 2005 - אפשר לשכוח מהשקעה של הזכיינים בסדרות דרמה, דרמות בודדות, סרטי קולנוע וסרטים דוקומנטרים. כן, חברים. זה המצב. הגורם השני למיתון בענף הוא הערוץ הראשון, והוא למעשה הסיבה לפנייתי. במשך השנים והמאבקים שניהלנו מול ערוץ 2 וחברות הכבלים הזנחנו את הערוץ הראשון. התרגלנו לכך שהוא חסום ומנוכר בפני יוצרים ומפיקים והשלמנו עם כך שהוא נמנע מהפקה מקורית. זה קצת מוזר. כי אם חושבים על זה תקציב רשות השידור הוא קרוב למיליארד שקל (930 מיליון שקל) ועל פי חוק רשות השידור (משנת 65) אחת ממטרותיה הבסיסיות של הרשות היא "עידוד וקידום היצירה המקורית בעברית". אז אם זה החוק, למה הרשות לא משקיעה בסרטי קולנוע ולא מפיקה סדרות דרמה, דרמות בודדות, וסרטים תיעודיים? כי אין לה כסף. למה אין לה כסף? כי רוב הכסף הולך על מנגנון מסואב ומנופח. עד כמה מסואב ומנופח? הנה כמה מספרים פשוטים שיבהירו את העניין: 1) כאמור, תקציב רשות השידור עומד על 930 מיליון שקל. 2) ע"פ דו"ח ורדי 84 אחוז (!) מתקציב הרשות מופנה להוצאות שכר וכוח אדם. 3) ע"פ הדו"ח האחרון (2002) של הממונה על השכר באוצר למעלה מ-200 (!) בכירים ברשות השידור מרוויחים שכר של יותר מ- 38,000 ש"ח בחודש. 4) לצורך שידור ההגרלה השבועית של מפעל הפיס משתמשת הרשות בניידת שידור (במקום סיב אופטי) ו- 25 (!) טכנאים. למרות ששידור ההגרלה אורך רק 6 דקות מקבל כל אחד מהטכנאים הללו שכר של 8 שעות עבודה בתעריף שעות נוספות של 150 אחוז... הדוגמאות הללו, ממש על קצה המזלג, מסבירות מדוע לרשות "אין כסף" להשקיע בהפקות סרטי קולנוע, דרמה ותעודה, ואיזה שימוש מחפיר עושים בכספם של האזרחים משלמי האגרה.