מכתב ליפית...
יפית "השיר "יפית" יצא לרשתות הרדיו של קול ישראל וקצת פחות משבועיים אחר כך קשה היה לעבור ברחוב ממוצע עם חנויות מבלי להתקל בו לפחות עשרים פעם, כשהוא בוקע מכל רמקול אפשרי, אחרי חודש הוא כבר עמד בראש כל המצעדים." בסוף הקיץ יש את הימים האלה, השרביים, שרביים עד כדי כך שאפשר לשכוח שבעצם עוד חודש חורף ושלכת וקור. בדיוק יום כזה היה כשהתקשרת אליי ואמרת שצריכים לדבר. באתי אלייך, ואת אמרת לי שכבר אין לך כח לשטויות האלה שלי, להתנהגות הילדותית, לאיך שאני מתייחס אלייך, ולרצף ההבטחות שלי להשתנות שאת יודעת שהם אף פעם לא מחזיקות יותר מעשרים דקות ובכל זאת סולחת לי, שוב. אמרת שהגיע הזמן לעשות הפסקה, ואני הבנתי שהכוונה לפרידה אבל רצית להעביר לי את המסר בהדרגה, לתת לי זמן. ואני, להחזיק אותך בכח לא יכלתי, הייתי המום, המום מדיי כדי להגיד לך, והפעם בכל הכנות, כמה שאני תלוי בך, כמה שאני רוצה אותך לידי, תמיד, ושאני מסכים לוותר על הכל, הכל בשבילך, אבל במקום זה רק שתקתי והסתכלתי על העניים הירוקות שלך, על המבט שלך, על כמה שהשם שלך מתאים לך- יפית. את הלכת, וכל אותו החודש התראינו רק פעמיים ואפילו אז לא ביחידות, גם שיחות הטלפון התמעטו. למעשה משיחת הפרידה שלנו עד יום שישי ההוא הארור שבו בעצם נפרדו דרכינו סופית לא ממש הפנמתי שזהו, שאנחנו כבר לא ביחד. בערב שישי הייתה לי הופעה ואני, בכוחות אחרונים של גבר שמאבד מול עיניו את כל מקור החיים שלו , התקשרתי להזמין אותך להופעה שלי, לנסוע איתי באוטו, לתת לי יד כשניכנס לאולם, כמו מלך ומלכה, כי אם אני מלך אז אני צריך מלכה . כל כך רציתי להיות מלך באותו ערב, אחד אמיתי, עם מלכה יפה כמוך, אבל את סירבת, אמרת שאני שוכח שזה נגמר, ושבכלל קבעת לצאת עם איזה אחד, "נחמד דווקא" אמרת, שהכרת בעבודה. אז הרגשתי את זה בפעם הראשונה , איך יפית שלי הולכת ממני, זה הכה בי כמו פטיש הסירוב ההוא שלך. התקשרתי לבטל את ההופעה ובמקום זה ישבתי בבית, לסדר את המחשבות בראש, לבד. אספתי את כל הרגשות שלי אלייך, תחושות ההערצה והאהבה, לתוך שיר עם שני בתים ומנגינה מלודית עדינה שלקח לי איזה עשר דקות להלחין על הגיטרה. לשיר קראתי יפית על שמך, והקלטתי אותו בטייפ רקורדר הדהוי ההוא שאף פעם לא הבנת למה לעזאזל אני לא מעיף אותו לכל הרוחות. השיר עשה לי טוב, ידעתי שאת תשמעי אותו,והפעם תביני שאני באמת באמת אוהב אותך, רק אותך, תיסלחי לי ונחזור להיות כמו פעם- מלך ומלכה. רק במוצאי שבת אצלך בבית, סיפרו לי כל החברים של המשפחה והדודים שלך, על יום שישי, על המסיבה, על הבחור ההוא ה"דווקא נחמד" שרצה להקפיץ אותך הביתה באוטו אבל היה כל כך שיכור עד שהקפיץ את עצמו לטיפול נמרץ. ואותך, אותך מלכה שלי הוא שלח היישר לשמיים, בין מלאכים לבנים ויפים, שבטח ייתנו לך יחס יותר יפה מזה שאני נתתי, ולא יאכזבו אותך כל כך הרבה כמוני. נשארתי עם שיר יפה ומיותם, שאיבד את המטרה לה הוא נכתב…בסוף פירסמתי אותו. השיר "יפית" יצא לרשתות הרדיו של קול ישראל וקצת פחות משבועיים אחר כך קשה היה לעבור ברחוב ממוצע עם חנויות מבלי להתקל בו לפחות עשרים פעם, כשהוא בוקע מכל רמקול אפשרי, אחרי חודש הוא כבר עמד בראש כל המצעדים. הקהל אוהב את השיר, ומבקש אותו לפעמים 10 פעמים באותו ערב, אני על הבמה, עומד ושר אותו במלוא גרון, כשאני עוטה על עצמי מסיכה של איש שמח, שאמורה להסתיר את כל ים הבדידות הזה שבו אני טובע כשהקהל מבסוט, רוקד, שר איתי את השיר. כל אחד ליפית שלו…
יפית "השיר "יפית" יצא לרשתות הרדיו של קול ישראל וקצת פחות משבועיים אחר כך קשה היה לעבור ברחוב ממוצע עם חנויות מבלי להתקל בו לפחות עשרים פעם, כשהוא בוקע מכל רמקול אפשרי, אחרי חודש הוא כבר עמד בראש כל המצעדים." בסוף הקיץ יש את הימים האלה, השרביים, שרביים עד כדי כך שאפשר לשכוח שבעצם עוד חודש חורף ושלכת וקור. בדיוק יום כזה היה כשהתקשרת אליי ואמרת שצריכים לדבר. באתי אלייך, ואת אמרת לי שכבר אין לך כח לשטויות האלה שלי, להתנהגות הילדותית, לאיך שאני מתייחס אלייך, ולרצף ההבטחות שלי להשתנות שאת יודעת שהם אף פעם לא מחזיקות יותר מעשרים דקות ובכל זאת סולחת לי, שוב. אמרת שהגיע הזמן לעשות הפסקה, ואני הבנתי שהכוונה לפרידה אבל רצית להעביר לי את המסר בהדרגה, לתת לי זמן. ואני, להחזיק אותך בכח לא יכלתי, הייתי המום, המום מדיי כדי להגיד לך, והפעם בכל הכנות, כמה שאני תלוי בך, כמה שאני רוצה אותך לידי, תמיד, ושאני מסכים לוותר על הכל, הכל בשבילך, אבל במקום זה רק שתקתי והסתכלתי על העניים הירוקות שלך, על המבט שלך, על כמה שהשם שלך מתאים לך- יפית. את הלכת, וכל אותו החודש התראינו רק פעמיים ואפילו אז לא ביחידות, גם שיחות הטלפון התמעטו. למעשה משיחת הפרידה שלנו עד יום שישי ההוא הארור שבו בעצם נפרדו דרכינו סופית לא ממש הפנמתי שזהו, שאנחנו כבר לא ביחד. בערב שישי הייתה לי הופעה ואני, בכוחות אחרונים של גבר שמאבד מול עיניו את כל מקור החיים שלו , התקשרתי להזמין אותך להופעה שלי, לנסוע איתי באוטו, לתת לי יד כשניכנס לאולם, כמו מלך ומלכה, כי אם אני מלך אז אני צריך מלכה . כל כך רציתי להיות מלך באותו ערב, אחד אמיתי, עם מלכה יפה כמוך, אבל את סירבת, אמרת שאני שוכח שזה נגמר, ושבכלל קבעת לצאת עם איזה אחד, "נחמד דווקא" אמרת, שהכרת בעבודה. אז הרגשתי את זה בפעם הראשונה , איך יפית שלי הולכת ממני, זה הכה בי כמו פטיש הסירוב ההוא שלך. התקשרתי לבטל את ההופעה ובמקום זה ישבתי בבית, לסדר את המחשבות בראש, לבד. אספתי את כל הרגשות שלי אלייך, תחושות ההערצה והאהבה, לתוך שיר עם שני בתים ומנגינה מלודית עדינה שלקח לי איזה עשר דקות להלחין על הגיטרה. לשיר קראתי יפית על שמך, והקלטתי אותו בטייפ רקורדר הדהוי ההוא שאף פעם לא הבנת למה לעזאזל אני לא מעיף אותו לכל הרוחות. השיר עשה לי טוב, ידעתי שאת תשמעי אותו,והפעם תביני שאני באמת באמת אוהב אותך, רק אותך, תיסלחי לי ונחזור להיות כמו פעם- מלך ומלכה. רק במוצאי שבת אצלך בבית, סיפרו לי כל החברים של המשפחה והדודים שלך, על יום שישי, על המסיבה, על הבחור ההוא ה"דווקא נחמד" שרצה להקפיץ אותך הביתה באוטו אבל היה כל כך שיכור עד שהקפיץ את עצמו לטיפול נמרץ. ואותך, אותך מלכה שלי הוא שלח היישר לשמיים, בין מלאכים לבנים ויפים, שבטח ייתנו לך יחס יותר יפה מזה שאני נתתי, ולא יאכזבו אותך כל כך הרבה כמוני. נשארתי עם שיר יפה ומיותם, שאיבד את המטרה לה הוא נכתב…בסוף פירסמתי אותו. השיר "יפית" יצא לרשתות הרדיו של קול ישראל וקצת פחות משבועיים אחר כך קשה היה לעבור ברחוב ממוצע עם חנויות מבלי להתקל בו לפחות עשרים פעם, כשהוא בוקע מכל רמקול אפשרי, אחרי חודש הוא כבר עמד בראש כל המצעדים. הקהל אוהב את השיר, ומבקש אותו לפעמים 10 פעמים באותו ערב, אני על הבמה, עומד ושר אותו במלוא גרון, כשאני עוטה על עצמי מסיכה של איש שמח, שאמורה להסתיר את כל ים הבדידות הזה שבו אני טובע כשהקהל מבסוט, רוקד, שר איתי את השיר. כל אחד ליפית שלו…