מכתב למורני
מורני – עד עכשיו רק קראתי את ההודעות בפורום ולא כתבתי כלום, אבל יש כמה דברים שרציתי להגיד לך. אני אוהב את הכנות שבה את כותבת, את הפתיחות ואת החום. אבל כואב לי הלב לראות עד כמה את עצובה. אני לא יודע בדיוק מה אוכל אותך מבפנים, אולי אני יכול קצת להבין, וגם להזדהות איתך. אני יודע שאת לא מאמינה בזה, אבל את יכולה להיות מאושרת. לא בעוד 10 שנים, לא בעוד 5 שנים וגם לא בעוד שנה. מאושרת כבר ממחר. אפילו מהיום. את חושבת שהקשרים עם החברים נגמרו, שזה כבר לא יכול להמשך איך שזה עכשיו. אולי את צודקת. אם כן, אז תשלימי עם זה, ותמצאי חברים חדשים. למעשה כבר יש לך, ועכשיו אני אומר את זה בצורה הכי כנה שאפשר ושלא תחשבי שזאת קלישאה: כל אלה שקוראים את ההודעות שלך כאן בפורום ומתחילים להכיר אותך, להכיר ממש מבפנים, ומקבלים אותך כמו שאת, ומחכים להודעה הבאה שלך… אם הם לא חברים שלך, אז מה זה חברים? לא צריך לצאת יחד לפאבים בשביל להיות חברים. וגם לגבי החברים הישנים, אל תתייאשי. בחיים יש תקופות, טובות יותר וטובות פחות. עכשיו את בתקופה פחות טובה, אבל זו רק תקופה. חברים אי אפשר למדוד ברגע אחד. לפעמים יש תקופות שיש נתק ואין מה לעשות, צריך להשלים עם זה. דווקא אחר כך פתאום את עלולה לגלות כמה את מתגעגעת אליהם, וכמה הם באמת אוהבים אותך. אם את מרגישה שאת מתנתקת מהם, אולי זה דווקא בגלל שזאת את זו שצריכה להיות קצת לבד, להתגבר על המשבר הזה שאת עוברת. ותהיי בטוחה שאת תתגברי עליו. הנפש של האדם היא דבר מדהים, בדיוק כמו שהיא יכולה לקחת אותך למעמקים של עצב ודיכאון, היא יכולה גם להעיף אותך לשמיים של אושר. כמה שהאדם יותר רגיש, ככה הדיכאון יהיה יותר עמוק, אבל גם האושר יהיה יותר מדהים. ואת, לפי מה שקראתי, אדם מאד מאד רגיש. אז תנצלי את זה! את יכולה להיות על גג העולם. ברגע שתאמיני שזה יכול לקרות, כבר לא תהיה סיבה שזה לא יקרה. זהו. אני מקווה שקראת ושלפחות תנסי. רק תחליטי להיות מאושרת יום אחד. יום אחד להיות לבד עם עצמך, אבל לחשוב רק על דברים טובים, לפנק את עצמך, לקרוא ספר טוב, לטייל קצת בשמש… יום אחד של חופשה מהדיכאון, ותראי איך שזה קל. וכשאת תהיי ככה עם עצמך, אם תצטרכי עידוד, תחשבי על זה שכל מי שקורא כאן בפורום, ויש כאן הרבה נשמות טובות, נמצא בצד שלך במלחמה נגד הדיכאון!!! או.קיי?? שלך, אייל
מורני – עד עכשיו רק קראתי את ההודעות בפורום ולא כתבתי כלום, אבל יש כמה דברים שרציתי להגיד לך. אני אוהב את הכנות שבה את כותבת, את הפתיחות ואת החום. אבל כואב לי הלב לראות עד כמה את עצובה. אני לא יודע בדיוק מה אוכל אותך מבפנים, אולי אני יכול קצת להבין, וגם להזדהות איתך. אני יודע שאת לא מאמינה בזה, אבל את יכולה להיות מאושרת. לא בעוד 10 שנים, לא בעוד 5 שנים וגם לא בעוד שנה. מאושרת כבר ממחר. אפילו מהיום. את חושבת שהקשרים עם החברים נגמרו, שזה כבר לא יכול להמשך איך שזה עכשיו. אולי את צודקת. אם כן, אז תשלימי עם זה, ותמצאי חברים חדשים. למעשה כבר יש לך, ועכשיו אני אומר את זה בצורה הכי כנה שאפשר ושלא תחשבי שזאת קלישאה: כל אלה שקוראים את ההודעות שלך כאן בפורום ומתחילים להכיר אותך, להכיר ממש מבפנים, ומקבלים אותך כמו שאת, ומחכים להודעה הבאה שלך… אם הם לא חברים שלך, אז מה זה חברים? לא צריך לצאת יחד לפאבים בשביל להיות חברים. וגם לגבי החברים הישנים, אל תתייאשי. בחיים יש תקופות, טובות יותר וטובות פחות. עכשיו את בתקופה פחות טובה, אבל זו רק תקופה. חברים אי אפשר למדוד ברגע אחד. לפעמים יש תקופות שיש נתק ואין מה לעשות, צריך להשלים עם זה. דווקא אחר כך פתאום את עלולה לגלות כמה את מתגעגעת אליהם, וכמה הם באמת אוהבים אותך. אם את מרגישה שאת מתנתקת מהם, אולי זה דווקא בגלל שזאת את זו שצריכה להיות קצת לבד, להתגבר על המשבר הזה שאת עוברת. ותהיי בטוחה שאת תתגברי עליו. הנפש של האדם היא דבר מדהים, בדיוק כמו שהיא יכולה לקחת אותך למעמקים של עצב ודיכאון, היא יכולה גם להעיף אותך לשמיים של אושר. כמה שהאדם יותר רגיש, ככה הדיכאון יהיה יותר עמוק, אבל גם האושר יהיה יותר מדהים. ואת, לפי מה שקראתי, אדם מאד מאד רגיש. אז תנצלי את זה! את יכולה להיות על גג העולם. ברגע שתאמיני שזה יכול לקרות, כבר לא תהיה סיבה שזה לא יקרה. זהו. אני מקווה שקראת ושלפחות תנסי. רק תחליטי להיות מאושרת יום אחד. יום אחד להיות לבד עם עצמך, אבל לחשוב רק על דברים טובים, לפנק את עצמך, לקרוא ספר טוב, לטייל קצת בשמש… יום אחד של חופשה מהדיכאון, ותראי איך שזה קל. וכשאת תהיי ככה עם עצמך, אם תצטרכי עידוד, תחשבי על זה שכל מי שקורא כאן בפורום, ויש כאן הרבה נשמות טובות, נמצא בצד שלך במלחמה נגד הדיכאון!!! או.קיי?? שלך, אייל