מכתב למישהו...בעצמי לא יודעת למי...

[דמעה יבשה]

מכתב למישהו...בעצמי לא יודעת למי...

........... וחייך כמו חול הים עפים עם כל משב רוח קט ומתפוררים מכל תזוזה קלה אנשים בונים ארמונות בונים תקוות בונים חלומות וברגע שמחשיך הולכים ומשאירים את ארמונות התקווה ללא משמר גאות שהולכת וקרבה מערסלת בתוכה גל קטן מלב הים שעד שמגיע אלייך רק הולך וגדל ובשנייה אחת מגיע אל חוף המבטחים שלך והורס את כל הארמונות התקוות והחלומות שלקח לך יום שלם לבנות ................ ומה תגיד אם אוריד את המסכה? מה יקרה אם תראי שאני כלל לא חזקה? ובכלל, למה שתגידו... לא רוצה שתגידו לא רוצה שתדעו רוצה שתתנו לי שקט תשאירו לבד ולכו בלי להסתכל לאחור לכו תנו לי להתנפץ היום ולהתעטף בין גליו תנו לי לטבוע מחר אני יעלה לקחת אויר מבטיחה יהיה בסדר אל דאגה אך היום תנו לי לטבוע בבקשה

 

[זועקת תפילה חרישית]

הי דמעה יבשה...

חול שנרטב, הופך לבוץ... ומבוץ, מבוץ אפשר לעשות ארמון הרבה יותר חזק... הרבה יותר יציב.... ארמון התקוות והחלומות שלקח לך יום שלם לבנות בנוי מחול... הוא יהרס מאוד מהר... וזה טוב שזה ככה, כי אנחנו צריכים את החומרים, וגם את המקום שהוא תפס, כדי לבנות ארמון אחר... את ארמון החיים... ואת הארמון האחרון, יקח לנו הרבה יותר מיום כדי לבנות, אבל הוא יהיה יותר חזק, כי אחרי הגאות האחרונה, החול התקשה... אני לא מבטיחה שהוא לא יהרס כמו הארמון הקודם, אבל יהיה לים הרבה יותר קשה להרוס אותו... ולך תהיה לך הזדמנות לבנות ארמון חדש... יפה יותר... אמיתי יותר... חזק יותר... היי... אני יודעת שזה נשמע לא קל... סערות תוקפות אותנו לא מעט... אבל אני מבטיחה לך... מדי פעם להציץ ולראות את הארמון מתייפה מיום ליום, נהיה חזק יותר... וגדל... זה שווה את זה. בהצלחה

 

[ה מוזה]

מותר להוריד את המסיכה

מותר להוריד מסיכה מותר להיות חלשה מותר לבכות ללא הפסקה מותר לפעמים קצת להתנפץ מותר לך להיות אנושית קחי נשימה עמוקה ... ומחר תבני מחדש ארמונות בחול יפים יותר , חזקים יותר .. בסופו של דבר ..כולנו קצת ילדים בונים ארמון מרהיב ביופיו .. בוכים בשצף קצף של דמעות .. כשגל מוחק ומשאיר את החוף שומם .. ולמחרת ...שוב נבנה ארמונות של תקווה .. קחי לך אוויר , שקט וזמן ..מותר לך להיות חלשה .