מכתב למישהי אולי הוא ישלח אבל בספק
רציתי לדעת למה? למה נתת לי להרגיש שאכפת לך למה נתת לי להרגיש שאפשר לדבר איתך למה נתת לי להרגיש טוב וברחת למה? את היית מישהי שסמכתי עליה מישהי שהערכתי מישהי שאמרתי וואלה ממנה אפשר לקחת דוגמה על איך להיות על איך להתנהג בתור בנאדם ובתור קצינה הנה מישהי שאפשר ללכת בדרכה בקורס שרק התחלנו למרות שדי הנתגדתי ולא תמיד שיתפתי פעולה ולא רציתי לדבר ולספר את לא לחצת נתת לי לעשות את זה בקצב שלי בזמן שלי כשלי יהיה נוח אחכ נגמר הקורס מדי פעם דיברנו כשהייתי מגיעה לבסיס לביקור או כשהייתי מתקשרת בין אם זה בשביל לדבר כי היה לי רע ובין אם זה סתם כדי לשאול מה נשמע וכדי לספר על הבסיסים החדשים והקורסים האחרים ואז הגיע היום שכבר לא יכולתי יותר שהתקשרתי וסיפרתי לך באמת איך אני מרגישה סיפרתי לך שאני טובעת שאני על סף התהום ודיברנו שעה יותר אפילו ובאמת שמחתי שעשיתי את זה ואז נכנסו אנשים למשרד שהייתי בו והיהרעש ורציתי לנתק אז את אמרת לי שנפגש בסופשבוע שנחזור הביתה ונוכל לשבת איפשהו ולדבר בשקט ולמצוא פתרון ביחד ויהיה לי יותר קל לדבר כי זה פנים מול פנים ואין מי שיפריע ואני די שמחתי פחדתי אבל רציתי את זה ואמרתי אולי אולי זה מה שיביא להקלה אולי פה תתהיה התפנית כל כך פחדתי כל אותו שבוע מהפגישה אפילו רציתי לבטל אותה אבל לא החזקתי מעמד ולא ביטלתי סופשבוע הגיע לא התקשרת כמו שאמרת חשבת וזה היה לי נורא הגיוני שאת לאיכולה כי אמרת שלפני יש הפגישה שלנו יש לךכל מיני דברים לעשות הגעתי לאיפה שקבענו ושעתיים שעתיים חיכיתי ושעתיים ניסיתי להחזיק אתעצמי שלא ליפול שלא להתחיל לבכות ולהתמוטט באמצע הרחוב ואת לא הגעת למה? הבטחת לא אני ביקשתי לא אניהצעתי לא אני לחצתי אלא את ואת את לא הגעת למה? את לא יודעת כמה חשבתי על זה ואמרתי לעצמי כלכך הרבה שאני לא מוותרת לעצמי ואני הולכת לספר לך הכל (כמעט הכל) ואת לא הגעת ולא התקשרת ולא אמרת על זה כלום ואני אני נשארתי שוב לבד יותר לבד אפילו ורע לי וכואב לי ו... זהו אין לי מה להגיד לך יותר רק שנשברתי... סליחה!
רציתי לדעת למה? למה נתת לי להרגיש שאכפת לך למה נתת לי להרגיש שאפשר לדבר איתך למה נתת לי להרגיש טוב וברחת למה? את היית מישהי שסמכתי עליה מישהי שהערכתי מישהי שאמרתי וואלה ממנה אפשר לקחת דוגמה על איך להיות על איך להתנהג בתור בנאדם ובתור קצינה הנה מישהי שאפשר ללכת בדרכה בקורס שרק התחלנו למרות שדי הנתגדתי ולא תמיד שיתפתי פעולה ולא רציתי לדבר ולספר את לא לחצת נתת לי לעשות את זה בקצב שלי בזמן שלי כשלי יהיה נוח אחכ נגמר הקורס מדי פעם דיברנו כשהייתי מגיעה לבסיס לביקור או כשהייתי מתקשרת בין אם זה בשביל לדבר כי היה לי רע ובין אם זה סתם כדי לשאול מה נשמע וכדי לספר על הבסיסים החדשים והקורסים האחרים ואז הגיע היום שכבר לא יכולתי יותר שהתקשרתי וסיפרתי לך באמת איך אני מרגישה סיפרתי לך שאני טובעת שאני על סף התהום ודיברנו שעה יותר אפילו ובאמת שמחתי שעשיתי את זה ואז נכנסו אנשים למשרד שהייתי בו והיהרעש ורציתי לנתק אז את אמרת לי שנפגש בסופשבוע שנחזור הביתה ונוכל לשבת איפשהו ולדבר בשקט ולמצוא פתרון ביחד ויהיה לי יותר קל לדבר כי זה פנים מול פנים ואין מי שיפריע ואני די שמחתי פחדתי אבל רציתי את זה ואמרתי אולי אולי זה מה שיביא להקלה אולי פה תתהיה התפנית כל כך פחדתי כל אותו שבוע מהפגישה אפילו רציתי לבטל אותה אבל לא החזקתי מעמד ולא ביטלתי סופשבוע הגיע לא התקשרת כמו שאמרת חשבת וזה היה לי נורא הגיוני שאת לאיכולה כי אמרת שלפני יש הפגישה שלנו יש לךכל מיני דברים לעשות הגעתי לאיפה שקבענו ושעתיים שעתיים חיכיתי ושעתיים ניסיתי להחזיק אתעצמי שלא ליפול שלא להתחיל לבכות ולהתמוטט באמצע הרחוב ואת לא הגעת למה? הבטחת לא אני ביקשתי לא אניהצעתי לא אני לחצתי אלא את ואת את לא הגעת למה? את לא יודעת כמה חשבתי על זה ואמרתי לעצמי כלכך הרבה שאני לא מוותרת לעצמי ואני הולכת לספר לך הכל (כמעט הכל) ואת לא הגעת ולא התקשרת ולא אמרת על זה כלום ואני אני נשארתי שוב לבד יותר לבד אפילו ורע לי וכואב לי ו... זהו אין לי מה להגיד לך יותר רק שנשברתי... סליחה!
