ירח מאירה בשמים
New member
מכתב למלאך....
מלאך...(אני יודעת שאתה שונא שאני קוראת לך ככה, אתה מובך, אבל הפעם מותר לי!!!) אתה "פה" בשבילי כבר המון זמן.... מחנוכה.... אני זוכרת את השיחנה הראשונה שלנו ב-mirc, הייתי במצב רוח נוראי, התחברתי סתם להעביר את הזמן... שאל אותי ממצב, כמו בכל התחלת שיחה ממוצעת.... עניתי לך בצורה דיי קירה, לא שיתפתי פעולה... שאלת אותי אם בא לי לדבר... אמרתי שרק לדבר.... ואז אמרת לי "מה את חושבת שבאתי להציע לך נישואין???" מאז במשך כמעט חודש כל פעם כשיצא לך להתחבר היינו צוחקים על זה.... ואז בחנוכה החלטתי לשתף אותך בחיי.... זו לא הייתה החלטה כמו שזה היה מכורח הנסיבות... פחדתי שתדע עלי דברים כאלו.... פחשדתי שתתנתק ולא תיצור קשר לעולם.... היית כ"כ מלאכי, שפחדתי "לאבד" אותך... על אף שבכלל לא היית שלי.... אחרי כל ימי חג חנוכה, שבהם היינו מחוברים כל הלילה, מדברים על הכל! משתפים.... יותר נכון, אני משתפת אותך! ביום האחרון, לפני שהיית צריך לחזור ללימודים (מקום בו כזכור לך, אין מחשב עם אינטרנט...) הייתה לנו דילמא קשה... אני ממש פחדתי להוציא את הקשר מהנט... היו לנו כמה אפשרויות: 1)לדבר פעם בשבועיים, כשאתה חוזר הבייתה 2)לשלוח מכתבים עם יונות דואר (עוד אחת מהבדיחות הלא מוצלחות שלך...) 3)האפשרות שהכי פחות התקבלה מבחינתי.... לעבור לטלפון.... את כל הלילה העברנו בדיון אם כדאי או לא.... הייתי לחוצה.... בסופו של דבר, בסביבות 4 כתבת לי את המספר.... "אני מחכה שתתקשרי, אפילו סתם, לא רק במצב רוח רע..." אחרי שניה צלצלתי ממספר חסוי "שיהיה לך לילה טוב..." "גם לך..." היה לך קול ילדותי, מוזר, הרי היית בן 19 וחצי.... אח"כ בmirc שאלת למה ממספר חסוי.... ואז צלצלתי שוב מהמספר הרגיל.... כבר אותו לילה למדתי את המספר שלך בעל פה... עשית לי בוחן.... כל שניה וחצי..... יום אחרי כן התקשרתי, היה לי מצב רוח רע...(כרגיל) "זאת אני..." "תקשיבי, אני באמצע משהו, תתקשרי יותר מאוחר, אוקי?" זה רק ביאס אותי יותר... חשבתי שהתחרטת... ששמעת את הקול שלי ונבהלת.... שחיברת אחד ועוד אחד וגילית שאני מטורפת.... אחרי שעתיים צלצלתי שוב... שפכתי את הלב בצורה נוראית... כאילו הכרנו שנים.... בסוף השיחחה שאלתי במבוכה במה הפגעתי מקודם.... סבא שלך נפרט באותו בוקר... שיחהשלימה הסתרת את זה ממני.... הרגשתי כ"כ טיפשה... הרי מה הן הצרות שלי לעומת אובדן??? התנצלתי שוב ושוב, ואתה אמרת שזה לא נורא.... שהוא היה חולה, וזה היה ברור שזה יקרה.... הבאת לי כל מיני סיפורים על סבא שלך.... נשמע בנאדם מיוחד.... אז הבנתי מאיפה ירשת את כל הקסם שבך... מאז השיחות שלנו הפכו להיות על בסיס יומי... ולפני הגיוס הן היו אפילו על בסיס של פעמיים ביום לפחות.... שיחות של שעות על גבי שעות.... איתי עשית את השיא שלך.... 5 שעות וחצי... הייתי גאה בך... חחחחחח.... מאז היחית אחד מבני האדם המרכזיים בחיי... הבנאדם שהכי תמך והכי הבין... היחיד שהצליח להעלות חיוך על פני כשהיה קשה.... אבל תמיד כשלא ענית, או כש"התעלמת" מהודעת טקסט... התחילו הפחים... התחילו החשדות... ´הנה, נמאס לו!´ ´הוא סוף סוף הבין עם מי הוא מתעסק...´ הפחד הזה שנמאס לך... הבכי שהיה פורץ אחרי כל קטע כזה... וההתנצלות שלך... ואח"כ כמה שעות של שיחה סתמית, אך מקסימה... שיחה של צחוק והתרגשות... שיחה של שיתוף.... יום אחד, אחרי קטע של ´חשדות ופחדים´... אחרי שלא התקשרת ביום שישי, ובמוצאי שבת לא הגבת ל-4 הודעות... ושכשצלצלתי ענתה לי ידידה שלך.... הבכי גבר... הרגשתי כ"כ בודדה! כאילו שהלכו לי כל התקוות.... הודעת לי שאני חייבת להחליט אם אני מאמינה לך או לא... שזה בילתי אפשרי שכל פעם אכנס לפראנויות האלו של ה´נטישה´ מצידך... אמרת שאתה רוצה לעזור, ושאתה תמיד תמיד פה, אבל קודם את צריכה להחליט.... שלושה או אולי ארבעה ימים סבלתי בשקט... לא צלצלתי, רק חשבתי עליך... על איזה פספוס שהברחתי אותך ככה.... הגבת לי על הודעות בפורום, שלחת לי אימיילים, אבל לא העזתי לדבר איתך.... כי לא החלטתי... ואם אני לא מחליטה, אין לנו מה לדבר.... ואז החלטתי... ברור שלא אוותר, אני חייבת להאמין... בלב שלם! שוב שיחות של שעות... בכי שהוחלף בצחוק- הכל בזכותך!!! אפילו היום בערב הוצאת אותי מהשיגעון... אבל תמיד נשאר הפחד שתעזוב.... שימאס לך.... השקר הקטן תמיד יגיע כשלא ארצה לאכזב אותך... שאגיד ´הכל בסדר, אני מרגישה מצויין´ על אף שהדמעות חונקות אותי.... אתה מרגיש מיד.... אתה הרי מלאך! עכשיו אתה מלאך בצבא... עסוק ועייף.... ואני נשארתי אותה קרציה טלפונית... בחיים לא דיברנו על להפגש, גם לא כשהייתי בעיר שבה אתה גר... בתוך תוכי כן הייתי רוצה... אבל אני לא אגיד שום דבר שיכול להרוס.... הרי בשביל מה להפגש??? אנחנו עוזרים אחד לשניה בטלפון.... הרצון להכנס לראש שלך כשאתה מדבר איתי עדיין קיים... לדעת מה באמת אתה חושב עלי... ואולי אתה עושה הכל מחוסר נעימות??? שאלות כאלו לא מפסיקות להציק לי.... אבל כמו שכבר אמרתי בעבר, ´לא על הכל חייבים לדבר...´ תשמור על עצמך מלאך שלי... אני גאה בך!
ירח!
מלאך...(אני יודעת שאתה שונא שאני קוראת לך ככה, אתה מובך, אבל הפעם מותר לי!!!) אתה "פה" בשבילי כבר המון זמן.... מחנוכה.... אני זוכרת את השיחנה הראשונה שלנו ב-mirc, הייתי במצב רוח נוראי, התחברתי סתם להעביר את הזמן... שאל אותי ממצב, כמו בכל התחלת שיחה ממוצעת.... עניתי לך בצורה דיי קירה, לא שיתפתי פעולה... שאלת אותי אם בא לי לדבר... אמרתי שרק לדבר.... ואז אמרת לי "מה את חושבת שבאתי להציע לך נישואין???" מאז במשך כמעט חודש כל פעם כשיצא לך להתחבר היינו צוחקים על זה.... ואז בחנוכה החלטתי לשתף אותך בחיי.... זו לא הייתה החלטה כמו שזה היה מכורח הנסיבות... פחדתי שתדע עלי דברים כאלו.... פחשדתי שתתנתק ולא תיצור קשר לעולם.... היית כ"כ מלאכי, שפחדתי "לאבד" אותך... על אף שבכלל לא היית שלי.... אחרי כל ימי חג חנוכה, שבהם היינו מחוברים כל הלילה, מדברים על הכל! משתפים.... יותר נכון, אני משתפת אותך! ביום האחרון, לפני שהיית צריך לחזור ללימודים (מקום בו כזכור לך, אין מחשב עם אינטרנט...) הייתה לנו דילמא קשה... אני ממש פחדתי להוציא את הקשר מהנט... היו לנו כמה אפשרויות: 1)לדבר פעם בשבועיים, כשאתה חוזר הבייתה 2)לשלוח מכתבים עם יונות דואר (עוד אחת מהבדיחות הלא מוצלחות שלך...) 3)האפשרות שהכי פחות התקבלה מבחינתי.... לעבור לטלפון.... את כל הלילה העברנו בדיון אם כדאי או לא.... הייתי לחוצה.... בסופו של דבר, בסביבות 4 כתבת לי את המספר.... "אני מחכה שתתקשרי, אפילו סתם, לא רק במצב רוח רע..." אחרי שניה צלצלתי ממספר חסוי "שיהיה לך לילה טוב..." "גם לך..." היה לך קול ילדותי, מוזר, הרי היית בן 19 וחצי.... אח"כ בmirc שאלת למה ממספר חסוי.... ואז צלצלתי שוב מהמספר הרגיל.... כבר אותו לילה למדתי את המספר שלך בעל פה... עשית לי בוחן.... כל שניה וחצי..... יום אחרי כן התקשרתי, היה לי מצב רוח רע...(כרגיל) "זאת אני..." "תקשיבי, אני באמצע משהו, תתקשרי יותר מאוחר, אוקי?" זה רק ביאס אותי יותר... חשבתי שהתחרטת... ששמעת את הקול שלי ונבהלת.... שחיברת אחד ועוד אחד וגילית שאני מטורפת.... אחרי שעתיים צלצלתי שוב... שפכתי את הלב בצורה נוראית... כאילו הכרנו שנים.... בסוף השיחחה שאלתי במבוכה במה הפגעתי מקודם.... סבא שלך נפרט באותו בוקר... שיחהשלימה הסתרת את זה ממני.... הרגשתי כ"כ טיפשה... הרי מה הן הצרות שלי לעומת אובדן??? התנצלתי שוב ושוב, ואתה אמרת שזה לא נורא.... שהוא היה חולה, וזה היה ברור שזה יקרה.... הבאת לי כל מיני סיפורים על סבא שלך.... נשמע בנאדם מיוחד.... אז הבנתי מאיפה ירשת את כל הקסם שבך... מאז השיחות שלנו הפכו להיות על בסיס יומי... ולפני הגיוס הן היו אפילו על בסיס של פעמיים ביום לפחות.... שיחות של שעות על גבי שעות.... איתי עשית את השיא שלך.... 5 שעות וחצי... הייתי גאה בך... חחחחחח.... מאז היחית אחד מבני האדם המרכזיים בחיי... הבנאדם שהכי תמך והכי הבין... היחיד שהצליח להעלות חיוך על פני כשהיה קשה.... אבל תמיד כשלא ענית, או כש"התעלמת" מהודעת טקסט... התחילו הפחים... התחילו החשדות... ´הנה, נמאס לו!´ ´הוא סוף סוף הבין עם מי הוא מתעסק...´ הפחד הזה שנמאס לך... הבכי שהיה פורץ אחרי כל קטע כזה... וההתנצלות שלך... ואח"כ כמה שעות של שיחה סתמית, אך מקסימה... שיחה של צחוק והתרגשות... שיחה של שיתוף.... יום אחד, אחרי קטע של ´חשדות ופחדים´... אחרי שלא התקשרת ביום שישי, ובמוצאי שבת לא הגבת ל-4 הודעות... ושכשצלצלתי ענתה לי ידידה שלך.... הבכי גבר... הרגשתי כ"כ בודדה! כאילו שהלכו לי כל התקוות.... הודעת לי שאני חייבת להחליט אם אני מאמינה לך או לא... שזה בילתי אפשרי שכל פעם אכנס לפראנויות האלו של ה´נטישה´ מצידך... אמרת שאתה רוצה לעזור, ושאתה תמיד תמיד פה, אבל קודם את צריכה להחליט.... שלושה או אולי ארבעה ימים סבלתי בשקט... לא צלצלתי, רק חשבתי עליך... על איזה פספוס שהברחתי אותך ככה.... הגבת לי על הודעות בפורום, שלחת לי אימיילים, אבל לא העזתי לדבר איתך.... כי לא החלטתי... ואם אני לא מחליטה, אין לנו מה לדבר.... ואז החלטתי... ברור שלא אוותר, אני חייבת להאמין... בלב שלם! שוב שיחות של שעות... בכי שהוחלף בצחוק- הכל בזכותך!!! אפילו היום בערב הוצאת אותי מהשיגעון... אבל תמיד נשאר הפחד שתעזוב.... שימאס לך.... השקר הקטן תמיד יגיע כשלא ארצה לאכזב אותך... שאגיד ´הכל בסדר, אני מרגישה מצויין´ על אף שהדמעות חונקות אותי.... אתה מרגיש מיד.... אתה הרי מלאך! עכשיו אתה מלאך בצבא... עסוק ועייף.... ואני נשארתי אותה קרציה טלפונית... בחיים לא דיברנו על להפגש, גם לא כשהייתי בעיר שבה אתה גר... בתוך תוכי כן הייתי רוצה... אבל אני לא אגיד שום דבר שיכול להרוס.... הרי בשביל מה להפגש??? אנחנו עוזרים אחד לשניה בטלפון.... הרצון להכנס לראש שלך כשאתה מדבר איתי עדיין קיים... לדעת מה באמת אתה חושב עלי... ואולי אתה עושה הכל מחוסר נעימות??? שאלות כאלו לא מפסיקות להציק לי.... אבל כמו שכבר אמרתי בעבר, ´לא על הכל חייבים לדבר...´ תשמור על עצמך מלאך שלי... אני גאה בך!