מכתב לסבא

[חיה את הרגע]

מכתב לסבא

סבא אתה שומע אותי? אתה שם למעלה מסתכל עלי? אחח סבא כמה דברים הייתי רוצה להגיד לך.. להגיד לך שוב ושוב שאני אוהבת אותך.. כי לא הספקתי להגיד לך הרבה כמו שמגיע לך.. לראות חיוך גדול שלך..כי אני לא זוכרת חיוך כזה.. לראות את העיניים הטובות שלך..שכול כך מלאות באהבה.. כי אני רק זוכרת את התחושה שהם עשו לי... כול כך הרבה רציתי לספר לך סבא.. אתה זוכר את נועם? היא כבר גדולה..צוחקת..מדברת.. בת שנתיים..אתה זוכר שהיא נולדה לקחת אותי הצידה ואמרת לי שלמרות שהיא נולדה אני עדיין המלכה שלך?! וששאר הנכדות שלך יהיו רק נסיכות.. אני זוכרת את האהבה שנתת לנו...כול כך יפה וחזקה.. אחח סבא אני אוהבת אותך.. אתה יודע סבא..עכשיו הסבא השני..היחיד שנותר לי.. הוא עכשיו בבית חולים..הוא עשה ניתוח לב.. אתה יודע סבא הפעם הרגשתי שהוא יצא מזה.. והוא יצא.. למה הרגשתי ככה סבא? למה לא הרגשתי כמו שאתה היית בבית חולים? שאתה עומד למות? למה לא עשיתי עם זה כלום סבא? סבא..אני מצטערת..מצטערת כול כך.. אני אוהבת אותך סבא..מאוד...

 

[ה מוזה]

אהבה מופלאה -אהבת סבים וסבתות

לא רק תמונות באלבום נותרו לך כי אם שפע של זכרונות ותחושות מלאי חום עיניים אוהבות הביטו בך וכיום הן שמורות לך בלב חיוך גדול חויך אליך וכעת הוא מחייך לך בלב מלכה ולא ליום אחד כי אם לחיים שלמים אוצר גדול מכל האוצרות העניק לך סבך אהבה גדולה וכנה .. שמרי אותה אצלך .. אין לך על מה להתנצל .. לא בידנו ההחלטה על חיים או מוות אל עליון עושה זאת עבורנו .. נותר רק להשלים עם הגזירה .. ולהודות על כל זכרון אוהב וחם .

 

[DaRk HeArT]

../images/Emo23.gif יפה..../images/Emo10.gif ../images/Emo14.gif

תהיי חזקה ,מתוקה.. זה הזכיר לי קטע שאם אינני טועה,´´פירסמתי´´ פה בעבר; סבא .. היום ראיתי אותך,אחרי שלוש שנים. אחרי שהרגשתי שאני מוכנה לזה. עכשיו,אתה כבר נראה כמו כולם,כולם דומים. בעצם,מה שמאפיין אותך ואת שכנייך בביתך החדש,זה שכולכם בעצם גרים מתחת לאדמה, והדלת שלכם,היא מין אבן מוזרה,שלא ניתנת להזזה. החיים אצלכם שקטים,יותר מדי שקטים. ללא דיבורים,ללא נשימות,ללא חיים. אתה יודע,עמדנו כולנו סביבך,סביב ביתך החדש היום, סבתא בכתה,חיבקתי אותה חזק,בכיתי איתה,בתוכי. התביישתי שיראו אותי בוכה,אבל אחר-כך זה פרץ,ללא שליטה. הסתכלתי על האבן הזאת,המוזרה,שקרוייה מצבה,שבעצם מכסה אותך, שמך היה חרוט עליה. ולמטה,היה חרוט: "אבא,אתה חסר". חסר. בהחלט חסר. לא יכולתי להאמין ששם נמצא אדם,שפעם היה ..סבא שלי. שפעם היה משהו שכל-כך קרוב לליבי, שפעם היה משהו נושם,חי,טוב לב. היה חם, אני יודעת בתוך תוכי, שמשב הרוח שפתאום היכה בנו,ורק בנו,לא היה סתם. זה היית אתה,שדאגת לנו,שלא יהיה חם. הרגשתי אותך,סבא .. לאחר כל התפילות, כל אחד בתורו בא,ודיבר איתך,נישק את "הבית" שלך. הגיע תורי,בסוף. רציתי להיות איתך,לבד. לא רציתי שיהיו שם אנשים. בסופו של דבר התיישבתי על ברכיי,ו..נגעתי .. "בך" .. דיברתי אליך,מהלב. בכיתי. אמרתי שאני מתגעגעת. כל מה שנותר ממך זה מין מקום קטן,שניתן להדליק בו נר, לבקר אותך,לדבר אליך. אבל זה לא הדדי. אי-אפשר לקבל חיבוק אוהב כמו פעם,נשיקה קטנה, או איזשהו חיוך,או קריצה. שאני חושבת עלייך,אני נזכרת בזה שהייתי קטנה, תמיד הייתי באה אליכם. תמיד אני וסבתא היינו מנסות לגרום לך "לקנא",שאני איתה. בצחוק. מן משחק שכזה. הלוואי ויכולתי להחזיר את הזמן הזה. הלוואי. אני מתגעגעת. מאוד.