מכתב לענתי ../images/Emo30.gif
ענתי יקרה אני הרבה פעמים קוראת את מה שאת כותבת ופשוט בוכה. לפעמים אני מאוד מפחדת לקרוא את מה שכתבת עד הסוף כי זה מפחיד אותי, מפחיד אותי החוזקה הזו שיש לך לטפל באמא כי אני יודעת שלא לכל האנשים יש את החוזקה שלך. אני יודעת שלי אף פעם לא תהיי את החוזקה הזו ואני מפחדת לקרוא את מה שאת צריכה להתמודד מולו בכל הנוגע לאמך. אני רק בתחילת הדרך, מה זה שנתיים עם המחלה הזו? כלום! אמא עדיין מתפקדת, הרבה פעמים אני רוצה לצעוק, רוצה לברוח, רוצה לקום בבוקר ולגלות שהכל סתם חלום רע, לקום בבוקר ולראות את אמא ואבא איך שהיו פעם, לא לדאוג ככה יותר כי זה קשה. ואז אני בורחת לפה לפורום, וקוראת את מה שאת כותבת ובוכה, כי אז אני רואה שמה שקשה לי אולי קל יחסית למה שאחרים עוברים פה, ובאמת שאני מצדיעה לך. אני כל הזמן שואלת את עצמי אם אני צריכה לוותר על הכל כדי לטפל באמא ואבא, אני אפילו שוקלת לקנות דירה קרוב להורים רק כדי לרצות את אבא שלא ישבר לי שאני עוזבת את הבית. לפעמים אני פשוט רוצה שהכל יגמר, אבל אז כל מה שישאר זה תחושת ריקנות, תחושה שלא עשיתי מספיק, תחושה שיכולתי לעשות אחרת. כל ההתלבטויות שיש לך הם קשות, קשה מאוד לעבור את מה שאת עוברת, אבל לא ראיתי בחיי מישהו מסור כמוך. מקווה ענתי היקרה שיהיה רק טוב ושהעצב העמוק הזה שיש לך יהפוך יום אחד לשמחה בלב, כי גם לך מגיע חיים משלך. בהוקרה רבה ג'אסטמי
ענתי יקרה אני הרבה פעמים קוראת את מה שאת כותבת ופשוט בוכה. לפעמים אני מאוד מפחדת לקרוא את מה שכתבת עד הסוף כי זה מפחיד אותי, מפחיד אותי החוזקה הזו שיש לך לטפל באמא כי אני יודעת שלא לכל האנשים יש את החוזקה שלך. אני יודעת שלי אף פעם לא תהיי את החוזקה הזו ואני מפחדת לקרוא את מה שאת צריכה להתמודד מולו בכל הנוגע לאמך. אני רק בתחילת הדרך, מה זה שנתיים עם המחלה הזו? כלום! אמא עדיין מתפקדת, הרבה פעמים אני רוצה לצעוק, רוצה לברוח, רוצה לקום בבוקר ולגלות שהכל סתם חלום רע, לקום בבוקר ולראות את אמא ואבא איך שהיו פעם, לא לדאוג ככה יותר כי זה קשה. ואז אני בורחת לפה לפורום, וקוראת את מה שאת כותבת ובוכה, כי אז אני רואה שמה שקשה לי אולי קל יחסית למה שאחרים עוברים פה, ובאמת שאני מצדיעה לך. אני כל הזמן שואלת את עצמי אם אני צריכה לוותר על הכל כדי לטפל באמא ואבא, אני אפילו שוקלת לקנות דירה קרוב להורים רק כדי לרצות את אבא שלא ישבר לי שאני עוזבת את הבית. לפעמים אני פשוט רוצה שהכל יגמר, אבל אז כל מה שישאר זה תחושת ריקנות, תחושה שלא עשיתי מספיק, תחושה שיכולתי לעשות אחרת. כל ההתלבטויות שיש לך הם קשות, קשה מאוד לעבור את מה שאת עוברת, אבל לא ראיתי בחיי מישהו מסור כמוך. מקווה ענתי היקרה שיהיה רק טוב ושהעצב העמוק הזה שיש לך יהפוך יום אחד לשמחה בלב, כי גם לך מגיע חיים משלך. בהוקרה רבה ג'אסטמי
