מכתב לעצמי

[עכשיו מ ע ו נ ן]

מכתב לעצמי

את, כן כן את הילדה הזו הפחדנית הבכינית שלא מבינה מה היא רוצה מעצמה. רציתי להגיד לך משהו אני שונאת אותך פשוט שונאת. שונאת את המראה שלך, את מכוערת!!!!, שונאת את ההתנהגות שלך, פשוט שונאת. שונאת אותך כמו כולם. את נותנת ביטחון באנשים והם פוגעים בך לא למדת לקח? א-י-ן דבר כזה אהבה, כולם יפגעו בך כולם יהרסו אותך לא נפגעת מספיק הרי מאז שאת ילדה רק פגעו בך. והיום..? הדיכאון והבכי וכל הבריחות שלך זה רק בגלל זה. רציתי להגיד לך עוד משהו את פחדנית את לא מסוגלת להתמודד, לא מסוגלת לדבר על מה שכואב לך, נסגרת מנסים לעזור לך אבל את יורקת בפרצוף את פשוט מגעילה אני שונאת אותך!!!! רציתי להגיד לך שאת פסיכית שכלום לא יעזור לך תמותי כבר..אפילו הפסיכולוגית שלך הרימה ידיים כמו שאמרתי את פסיכית. למה נולדת בכלל? הרי לא ביקשת לא רצית!!! ובכלל את רוצה למות..יש כאן יהודיה שרוצה למות אין אף 1 שיכול לעשות משהו בנידון? ואולי תעשי בעצמך אולי פעם אחת תייסמי את כל הרגשות האלו שגואים בך ומציפים אותך אבל את לא תעשי כלום את פחדנית עלובה זה מה שאת. זהו, רק רציתי להגיד לך שאני שונאת אותך את המראה שלך, את האופי שלך, כל צעד שאת עושה אין דבר אחד שאפשר לאהוב בך תביני את זה כבר!!! שונאת אותך

 

[עכשיו מ ע ו נ ן]

למלאך השומר שלי..(סליחה על ההצפה)

אני לא יודעת איך לפתוח את המכתב, איך פותחים מכתב למישהו שהתאבד? אתמול בלילה,הרגשתי ממש רע בכיתי המון, רציתי למות, ופתאום נזכרתי בך בפנים שלך בחיוך שלך מלאך שלי..העיניים שלך כ"כ עמוקות אומרות הכל אני זוכרת לא שוכחת את העצב הזה שהיא חאבוי בהן..סליחה שלא ראיתי אותו סליחה שהבחנתי בו שהיה מאוחר מידי. אומרים לי להמשיך בחיים,להיות חזקה שאני חייבת בשבילך אבל איך..? להשאיר את כל הזכרונות,את הבדיחות המשותפות את שיחות הנפש שניהלנו? אני שומעת משפט מצחיק שהיווה בעבר בשבילנו בדיחה ורק אני צוחקת אתה לא שם בשביל לצחוק איתי, ואף פעם לא תהיה. אני עדיין לא קולטת הכל כ"כ מבולבל ומעורפל אצלי שיחת הטלפון הזו משי ב3 לפנות בוקר..בבוקר הנורא ההוא שסיפר בקול חנוק מדמעות שהתאבדת. אני זוכרת הכל זה כ"כ מעורפל אך יחד עם זאת כ"כ ברור , אני זוכרת את ההכחשה לא האמנתי שאתה המלאך שלי, הידיד הכי טוב שלי שמת קץ לחייך, אני זוכרת את הבכי בלילה את הנפילות הגדולות שבאות בקול פעם שאני נזכרת בך. אני מתגעגעת אלייך, בימים של השבעה הייתי מתקשרת לנייד שלך רק כדי לשמוע את הקול שלך. הקול הזה שאני נזכרת בו עולות דמעות בעייני וכאב גדול מהול בגעגועים מציף אותי. אני לא יודעת איך לסיים , איך להפרד ממך כ"כ הרבה שאלות עולות בי להמשיך הלאה ומה אז לשכוח אותך..? אני לא מסוגלת, אני נפרדת ממך עכשיו אין בי כוחות להמשיך תדע שאני אוהבת אותך ומתגעגעת אלייך. אתה המלאך השומר שלי..תשמור עליי כי אני זקוקה למשמר הזה תחבק אותי גם אם אני לא ארגיש בזה תשמור עליי..מלאך שומר שלי. אוהבת אותך, אני

 

[עכשיו מ ע ו נ ן]

אחרון..אני נשבעת..

לכן, בפגישה האחרונה עם הפסיכולוגית דיברנו על חרדת הנטישה שלי. שהתחילה בגללכן, זרקתן שנים של חברות, חברות חזקה עוד מימי הילדות, מימי הגן התעלמתן ממני,התרחקתן ניתקן כל קשר. אני לא יכולה להביע על הכתב כמה שזה כואב וכמה שזה פוגע. מאיפה התעוזה הזו ? מאיפה החוסר רגש? איך בכלל יכולתן? ואני סמכתי עלכן,ואני אהבתי אותכן,והייתי מוכנה לעשות הכל למענכן ועכשיו אני עמוק בבוץ שוקעת עוד ועוד בדיכאון פוגעת בעצמי שונאת את עצמי והכל בגללכן. אולי לא הכל ונכון יש עוד דברים תמיד הייתי בעייתית. אבל פגעתן בי ואתן מכירות אותי תמיד סולחת לעולם לא נוטרת טינה לא יכולה לסלוח לכן. אף פעם לא הייתן בשבילי שכאב לי,ביסודי ובחטיבה שכולם היו כ"כ אכזריים אליי וצחקו עליי ונתנו לי מכות עמדתן בצד וצחקתן יחד איתם. לא הייתם שם בשבילי לנגב לי את הדמעות ולחבוש לי את הפצעים, שהיוצעת הייתה קוראת לי לשיחות הייתן מגחכות יחד עם שאר ילדי הכיתה, תמיד הייתי מוזרה תמיד הייתי דכאונית אז מה? הייתי ראויה ליחס כזה? גם אם אני מזורה וגם אם אני דכאונית שנאתי לבוא לבצפר ולסבול שנאתי ללכת הביתה לבד ובוכה.שלא באתי לבצפר ואלו היו ימים על גבי ימים התקשרתן רק כדי לצאת לידי חובה לא באמת לשאול מה נשמע ואיך אני מרגישה. אני כותבת ומנסה לפרוק את כל מה שאני מרגישה על הדף, בכיתה י´ בתחילת התיכון למדתי מהי חברות אמת,הכרתי בנות שאוהבות אותי בזכות מה שאני שלא יתקעו לי סכין בגב. אני יודעת מה זו חברות אמיתית ויודעת להעריך אותה , אני מבינה שאני לא צרכה אותכן לא צרכה את הטובות שלכן שתבואו אליי שתתקשרו אליי או שתדברו איתי באי.סי.קיו. אתן שייכות לעבר, והעבר קבור מתחת לאדמה. יש לי הרבה משקעים מקתופת היסודי והחטיבה כמה סבלתי בשניםה אלו כמה רוע הופנה כלפיי ולא הייתן שם לידי וזה מכעיס ומעציב ומקומם אותי הייתן אמורות להיות חברות שלי!!! אני מסיימץ כאן עם הרגשה רעה יותר משהתחלתי אבל אולי סוף סוף הנחתי לעבר הבנתי שלעולם לא הייתן חברות. בשנאה, בעצב ובכעס אני

 

[עכשיו מ ע ו נ ן]

למה לא הגבתם?

השקעתי מלא מחשבה בזה חשבתי שתגיבו

 

[ה מוזה]

עכשיו מעונן ..ברוכה הבאה לפורום ..

לפעמים לוקח זמן עד שמקבלים תגובה , לא תמיד זה מיידי מפנימים , קוראים וכשמוצאים את המילים מגיבים ... אז קצת סבלנות

אני בכל אופן קראתי ... להגיב קצת קשה לי עכשיו .

 

[ה מוזה]

עכשיו מעונן ...את השמש מסתיר ..

ענן , אך מטבע הדברים עננים חולפים להם מעל ראשנו ..והשמש שוב תזרח מבעד לענן מעונן . וקרן אור אחת שולחת לך מבעד לענן ..אהבה - אותה הקרן היא הידיד שאהבת ושבחר לשים קץ לחייו . אני בטוחה שהוא היה רוצה שאת תהיי מאושרת , שאת תלמדי לאהוב את עצמך שאת תלמדי להאמין שאהבה קיימת - אך היא צריכה להתממש קודם בתוכך מפנים החוצה ... ואיך ייתכן שאת שכתבת מכתב כל כך מלא בכאב וברגש למלאך השומר שלך .. את שמלאה ברגישות פנימית - איך ייתכן שתחשבי שאת לא מיוחדת ?? אז אם לא אמרו לך אני אומר לך - הרגישות הפנימית שלך בולטת בכל שורה שרשמת ובינהם . תאהבי את עצמך- החיים הם מתנה , הביטי סביב ותראי את הקסם בכל דבר בעצם אל תביטי , להביט זה מבט חטוף.. תתבונני . השמש עוד תזרח מבעד לעננים