מכתב לעצמי.
"מוזר איך בין שמש זורחת לשמש שוקעת בים. לא מצאו תרופה לנשמה הפצועה של בני האדם" מישהו שהוא אני...ופתאום אני שניים. אחד שהוא אמיתי והשני שהוא הפקציה שלי. של עצמי. ואני הולך לידי ברחוב ואחד משנינו...הוא בשקט ככה. והוא מסתכל עליהם, על הילדים ששם משחקים והוא אוסף חויות והוא למד כל שניה והשני...הוא לבוש אחרת. ומסורק יותר. ואני לא כל כך רואה אותו אבל מכיר ככה...הוא מה שאחרים רוצים. מה שהיא רוצה. הוא לא מסתכל כל כך. הוא לא מטמיע. הוא פחות איכפת לו מהכל. הוא לא משאיר תמיד 5 שקלים בודדים לקבצנים בכיס מיוחד בתיק. אין לו תיק כל כך גדול הרי-- כי אין לו ספר שם. ואני מסתכל עליה אבל השני..הוא בוחן אותה. ואני חושב לי "כמה היא יפה" והשני הוא..בוחן אותה. את שדיה. את משעולי גופה. את רגליה החטובות בשמלה הזו. ואני מזיז אותו. אני ממשיך ללכת ומשאיר אותה שם. כמו הכל. ********* ואני לבד. ואני חושב על פרפר. על המשפט ששמעתי, שפרפר...אם תרדוף אחריו הוא יברח לעד אבל אם תשב רגעים בשקט הוא אולי יבוא וישב לך על כף היד. רק תראה אהבה. רק תראה כוונה טובה. סבלנות. כמו לחיית פרא. פרפר הוא חיית פרא? אולי. ואיפה הבית שלו? כל כך יפה וכה עדין וכל כך טהור...כמעט כמו הילדה הקטנה שלי ,כמעט כמו מאי, אבל הוא חיה. והוא עף ו..היכן הבית של הפרפר נו??!! איפה גבר כל כך מדהים יכול לגור. איפה הוא חושב את מחשבותיו בלילה? ******** והוא מתפרץ. והוא אוחז בהגה. והוא מתנפח לעיתים והוא עורג לכל והוא יודע שהוא יכול לקבל אבל אני לא אתן לא. אני לא רוצה. רק הוא. ואני..אני הוא? ******* ואת גם עוד קיימת בי מעט.ואת..את מי את אוהבת ואת מי היא אוהבת? ואת מי הם אוהבים? ומי מנצח בי עכשיו? ומי מחר? ואני שניים. ואני רואה ולמד. והוא מנסה לעיתים להשתלט. לעיתים מצליח ואז הרבה מרגיש בי סערה ותשוקה וערגה אבל אני נשאר אני. ואני חש את הכל זורם בי. כל מה שאני אוסף ביום אחד. ואז..פה...אני פורק. אניהו
"מוזר איך בין שמש זורחת לשמש שוקעת בים. לא מצאו תרופה לנשמה הפצועה של בני האדם" מישהו שהוא אני...ופתאום אני שניים. אחד שהוא אמיתי והשני שהוא הפקציה שלי. של עצמי. ואני הולך לידי ברחוב ואחד משנינו...הוא בשקט ככה. והוא מסתכל עליהם, על הילדים ששם משחקים והוא אוסף חויות והוא למד כל שניה והשני...הוא לבוש אחרת. ומסורק יותר. ואני לא כל כך רואה אותו אבל מכיר ככה...הוא מה שאחרים רוצים. מה שהיא רוצה. הוא לא מסתכל כל כך. הוא לא מטמיע. הוא פחות איכפת לו מהכל. הוא לא משאיר תמיד 5 שקלים בודדים לקבצנים בכיס מיוחד בתיק. אין לו תיק כל כך גדול הרי-- כי אין לו ספר שם. ואני מסתכל עליה אבל השני..הוא בוחן אותה. ואני חושב לי "כמה היא יפה" והשני הוא..בוחן אותה. את שדיה. את משעולי גופה. את רגליה החטובות בשמלה הזו. ואני מזיז אותו. אני ממשיך ללכת ומשאיר אותה שם. כמו הכל. ********* ואני לבד. ואני חושב על פרפר. על המשפט ששמעתי, שפרפר...אם תרדוף אחריו הוא יברח לעד אבל אם תשב רגעים בשקט הוא אולי יבוא וישב לך על כף היד. רק תראה אהבה. רק תראה כוונה טובה. סבלנות. כמו לחיית פרא. פרפר הוא חיית פרא? אולי. ואיפה הבית שלו? כל כך יפה וכה עדין וכל כך טהור...כמעט כמו הילדה הקטנה שלי ,כמעט כמו מאי, אבל הוא חיה. והוא עף ו..היכן הבית של הפרפר נו??!! איפה גבר כל כך מדהים יכול לגור. איפה הוא חושב את מחשבותיו בלילה? ******** והוא מתפרץ. והוא אוחז בהגה. והוא מתנפח לעיתים והוא עורג לכל והוא יודע שהוא יכול לקבל אבל אני לא אתן לא. אני לא רוצה. רק הוא. ואני..אני הוא? ******* ואת גם עוד קיימת בי מעט.ואת..את מי את אוהבת ואת מי היא אוהבת? ואת מי הם אוהבים? ומי מנצח בי עכשיו? ומי מחר? ואני שניים. ואני רואה ולמד. והוא מנסה לעיתים להשתלט. לעיתים מצליח ואז הרבה מרגיש בי סערה ותשוקה וערגה אבל אני נשאר אני. ואני חש את הכל זורם בי. כל מה שאני אוסף ביום אחד. ואז..פה...אני פורק. אניהו