מכתב ל - ?
קר לי, אני מתכרבלת בשמיכתי, מנורת הלילה לידי מאירה את השורות כדי שאוכל לכתוב לך. מה אכתוב לא אדע, סיפור מצחיק או עצוב, מילים של כאב או תקווה, מה שמציק או פשוט לא לכתוב אולי זה מיותר... הרי למי אספר אם לא לך למרות שאנני יודעת כלל מי אתה. יש לי לספר הרבה, אך אין לי למי... אתה בטח תבין על מה אני מדברת, רציתי לדעת מתי אוכל להיות איתך, לשבת לידך, לחוש פעימות ליבך ולהרגע כך במחיצתך. אבל רוצה אני שזה יהיה אתה ורק אתה, אותך שאני מתכוונת באמת אליך. מדוע אתה לא בא?!הרי אתה יודע כמה אני מחכה רק לך?! כמה אני חושבת רק עליך, דבר לא מעניין אותי יותר אלא טוב ליבך ונשמתך הטובה. לו יכלתי עכשיו הייתי פורצת בבכי ללא מיצרים, אבל אנני רוצה שיראו אותי כך. אני עוצרת את הדמעות שזולגות לי עכשיו ואוצרת אותם בתוכי. ...לפעמים שואלת אני את עצמי, מה אתה עושה עכשיו? האם אתה מרגיש טוב? האם אתה עצוב כמוני? או חזק ממני? איזה טיפוס אתה רגוע או תוסס? עדין? חברותי? מעניין? רך? חם? מבין? מהם הדברים שמפריעם לך? ומהם אלה שמעניינים אותך? ועוד... מדמיינת אני לעצמי אותך ואותי בלילה קר יושבים לבד, רק שנינו, בתחנת באוטובוס מחכים, שקט וקר, קר מאוד, אבל בלב חם, חם מאוד. אני מסתכלת עליך ועניי מלאות הערצה, רוצה להתקרב, אוהבת ללא קץ, ועני, עניי כלות כמו שליבי נגמר מתפורר לחתיכות שואף ומייחל לראות אותך. ואז אני מרגישה שטוב לי ולא חסר לי דבר, שאני מאושרת. מרגישה את זרועותיך סביבי וחם לי מאוד. אני רוצה לפעמים להרגיש כמו ילדה קטנה שיש לי מישהו גדול ששומר עלי, מגן עלי, שלא יפגעו בי, מעודד אותי ומקשיב לי. מה?! האם תמיד אני צריכה להיות ילדה גדולה שאחראית ועוקבת ועובדת ומכינה ודואגת ונזהרת ומוכיחה את עצמה?! אני בסופו של דבר רק בן אדם, וזקוק לאהבה!... נ.ב. המכתב הגיע ליעודו לאחר שמצאתי את הבן אדם המבוקש. הלא הוא בעלי, אהובי.
קר לי, אני מתכרבלת בשמיכתי, מנורת הלילה לידי מאירה את השורות כדי שאוכל לכתוב לך. מה אכתוב לא אדע, סיפור מצחיק או עצוב, מילים של כאב או תקווה, מה שמציק או פשוט לא לכתוב אולי זה מיותר... הרי למי אספר אם לא לך למרות שאנני יודעת כלל מי אתה. יש לי לספר הרבה, אך אין לי למי... אתה בטח תבין על מה אני מדברת, רציתי לדעת מתי אוכל להיות איתך, לשבת לידך, לחוש פעימות ליבך ולהרגע כך במחיצתך. אבל רוצה אני שזה יהיה אתה ורק אתה, אותך שאני מתכוונת באמת אליך. מדוע אתה לא בא?!הרי אתה יודע כמה אני מחכה רק לך?! כמה אני חושבת רק עליך, דבר לא מעניין אותי יותר אלא טוב ליבך ונשמתך הטובה. לו יכלתי עכשיו הייתי פורצת בבכי ללא מיצרים, אבל אנני רוצה שיראו אותי כך. אני עוצרת את הדמעות שזולגות לי עכשיו ואוצרת אותם בתוכי. ...לפעמים שואלת אני את עצמי, מה אתה עושה עכשיו? האם אתה מרגיש טוב? האם אתה עצוב כמוני? או חזק ממני? איזה טיפוס אתה רגוע או תוסס? עדין? חברותי? מעניין? רך? חם? מבין? מהם הדברים שמפריעם לך? ומהם אלה שמעניינים אותך? ועוד... מדמיינת אני לעצמי אותך ואותי בלילה קר יושבים לבד, רק שנינו, בתחנת באוטובוס מחכים, שקט וקר, קר מאוד, אבל בלב חם, חם מאוד. אני מסתכלת עליך ועניי מלאות הערצה, רוצה להתקרב, אוהבת ללא קץ, ועני, עניי כלות כמו שליבי נגמר מתפורר לחתיכות שואף ומייחל לראות אותך. ואז אני מרגישה שטוב לי ולא חסר לי דבר, שאני מאושרת. מרגישה את זרועותיך סביבי וחם לי מאוד. אני רוצה לפעמים להרגיש כמו ילדה קטנה שיש לי מישהו גדול ששומר עלי, מגן עלי, שלא יפגעו בי, מעודד אותי ומקשיב לי. מה?! האם תמיד אני צריכה להיות ילדה גדולה שאחראית ועוקבת ועובדת ומכינה ודואגת ונזהרת ומוכיחה את עצמה?! אני בסופו של דבר רק בן אדם, וזקוק לאהבה!... נ.ב. המכתב הגיע ליעודו לאחר שמצאתי את הבן אדם המבוקש. הלא הוא בעלי, אהובי.
