מכתב מאבא ...
המכתב הזה ריגש אותי המון, ורציתי שגם אתם תקראו את המכתב הזה ! אני מקווה שתאהבו אותי בדיוק כמו שאני אהבתי !!! (ותודה לגונן ששלח לי במייל) ועכשיו למכתב : בני יקירי, ביום שאזדקן ולא אהיה יותר מי שאני, אזור נא סבלנות ונסה להבין אותי. כאשר אשפוך אוכל כל חולצתי ואשכח איך לרכוס את נעליי, זכור את השעות שביליתי ללמדך איך עושים את אותם הדברים. אם אחזור על עצמי על אותן מילים שאתה יודע בעל פה את סיומן, אל תפסיק אותי והקשב לי. כשהיית קטן, על מנת שתירדם נאלצתי לספר לך אלפי פעם את אותו סיפור, עד שעצמת את עינייך הקטנות ... כשנהיה ביחד ובלי כוונה אעשה את צרכי, אל תתבייש ותבין שאינני אשם, כי כבר איני שולט עליהם. תחשוב רק כמה פעמים בילדותך עזרתי לך ובסבלנות המתנתי עד שתסיים. אל תגער בי בגלל שלא ארצה להתרחץ, אל תנזוף בי בגלל זה. זכור את הרגעים שרדפתי אחריך ואת אלפי התירוצים שהמצאתי על מנת להנעים לך את הרחצה. קבל אותי וסלח לי, כי עכשיו הילד זה אני. כשתראה אותי חסר תועלת ובור מול המוצרים הטכנולוגים שלא אוכל עוד להבין, אני מתחנן בפנייך שתתן לי את כל הזמן שיידרש על מנת שלא תפגע בי בחיוך הלעגני שלך. זכור שהייתי זה שלימד אותך הרבה דברים שאז הדהימו אותך. אני לימדתי אותך לאכול, להתלבש - והחינוך שקיבלת כדי שתוכל להתמודד עם החיים בצורה הטובה שהנך עושה זאת, הם תוצאה של השקידה, מאמצי ואהבתי אליך. כשבהזדמנות כלשהי במהלך שיחתנו אשכח על מה אנחנו מדברים, תן לי כל הזמן שידרש עד שאזכר, ואם אינני מצליח אל תלעג לי "אולי מה שדיברתי לא היה חשוב" הסתפק בכך שתאזין לדברי. אם פעם לא ארצה לאכול, אל תפציר בי, כי אני יודע כמה מותר לי וכמה אסור, תבין גם שעם הזמן אין לי כבר שיניים וחסר לי חוש הטעם כדי לטעום. וכשייכשלו רגלי ללכת כי הן עייפות, הושט לי את ידך הרכה על מנת שאשען, כפי שעשיתי זאת איתך כשהתחלת ללכת עם רגלייף הקטנטנות כשהיו עדיין חלשות. ולבסוף, כשבאחד הימים תשמע אותי אומר שאיני רוצה לחיות יותר ואני רוצה למות, אל תכעס. מפני שלזה אין כל קשר לחיבתך או לכמה שאני אוהב אותך, נסה להבין שאני לא חי עוד אלא שורד וזה לא אותו הדבר. תמיד רציתי בשבילך את הטוב ביותר והכנתי עבורך את הנתיבים בהם ידעת לנוע, חשוב שעם הצעד שאני מקדים לעשות, אסלול למענך עוד נתיב בזמן אחר ... אבל תמיד איתך. אל תרגיש עצוב או חסר אונים בגלל שאינך רואה אותי כפי שהייתי קודם. תן לי את לבך, הבן אותי ותמוך בי כפי שעשיתי כשהתחלת לחיות. מתחנן אני שתלווה אותי בדרך לסיום הנתיב שלי. תן לי אהבה וסבלנות כי אחזיר לך תודה וחיוכים בשילוב עם האהבה העצומה שאני חש כלפייך. שלך באהבה, אבא. נתי
המכתב הזה ריגש אותי המון, ורציתי שגם אתם תקראו את המכתב הזה ! אני מקווה שתאהבו אותי בדיוק כמו שאני אהבתי !!! (ותודה לגונן ששלח לי במייל) ועכשיו למכתב : בני יקירי, ביום שאזדקן ולא אהיה יותר מי שאני, אזור נא סבלנות ונסה להבין אותי. כאשר אשפוך אוכל כל חולצתי ואשכח איך לרכוס את נעליי, זכור את השעות שביליתי ללמדך איך עושים את אותם הדברים. אם אחזור על עצמי על אותן מילים שאתה יודע בעל פה את סיומן, אל תפסיק אותי והקשב לי. כשהיית קטן, על מנת שתירדם נאלצתי לספר לך אלפי פעם את אותו סיפור, עד שעצמת את עינייך הקטנות ... כשנהיה ביחד ובלי כוונה אעשה את צרכי, אל תתבייש ותבין שאינני אשם, כי כבר איני שולט עליהם. תחשוב רק כמה פעמים בילדותך עזרתי לך ובסבלנות המתנתי עד שתסיים. אל תגער בי בגלל שלא ארצה להתרחץ, אל תנזוף בי בגלל זה. זכור את הרגעים שרדפתי אחריך ואת אלפי התירוצים שהמצאתי על מנת להנעים לך את הרחצה. קבל אותי וסלח לי, כי עכשיו הילד זה אני. כשתראה אותי חסר תועלת ובור מול המוצרים הטכנולוגים שלא אוכל עוד להבין, אני מתחנן בפנייך שתתן לי את כל הזמן שיידרש על מנת שלא תפגע בי בחיוך הלעגני שלך. זכור שהייתי זה שלימד אותך הרבה דברים שאז הדהימו אותך. אני לימדתי אותך לאכול, להתלבש - והחינוך שקיבלת כדי שתוכל להתמודד עם החיים בצורה הטובה שהנך עושה זאת, הם תוצאה של השקידה, מאמצי ואהבתי אליך. כשבהזדמנות כלשהי במהלך שיחתנו אשכח על מה אנחנו מדברים, תן לי כל הזמן שידרש עד שאזכר, ואם אינני מצליח אל תלעג לי "אולי מה שדיברתי לא היה חשוב" הסתפק בכך שתאזין לדברי. אם פעם לא ארצה לאכול, אל תפציר בי, כי אני יודע כמה מותר לי וכמה אסור, תבין גם שעם הזמן אין לי כבר שיניים וחסר לי חוש הטעם כדי לטעום. וכשייכשלו רגלי ללכת כי הן עייפות, הושט לי את ידך הרכה על מנת שאשען, כפי שעשיתי זאת איתך כשהתחלת ללכת עם רגלייף הקטנטנות כשהיו עדיין חלשות. ולבסוף, כשבאחד הימים תשמע אותי אומר שאיני רוצה לחיות יותר ואני רוצה למות, אל תכעס. מפני שלזה אין כל קשר לחיבתך או לכמה שאני אוהב אותך, נסה להבין שאני לא חי עוד אלא שורד וזה לא אותו הדבר. תמיד רציתי בשבילך את הטוב ביותר והכנתי עבורך את הנתיבים בהם ידעת לנוע, חשוב שעם הצעד שאני מקדים לעשות, אסלול למענך עוד נתיב בזמן אחר ... אבל תמיד איתך. אל תרגיש עצוב או חסר אונים בגלל שאינך רואה אותי כפי שהייתי קודם. תן לי את לבך, הבן אותי ותמוך בי כפי שעשיתי כשהתחלת לחיות. מתחנן אני שתלווה אותי בדרך לסיום הנתיב שלי. תן לי אהבה וסבלנות כי אחזיר לך תודה וחיוכים בשילוב עם האהבה העצומה שאני חש כלפייך. שלך באהבה, אבא. נתי