אביב חורשי
New member
מכתב מאסתי ברוכ לשרת החינוך
מאת: אסתר ברוכי - מורה בבי''ס תיכון בירושלים גברת תמיר הנכבדה, היום הוצאתי דף חשבון מהבנק, ובין התנועות של חובה וזכות, הופיעה תנועה של משכורת חודש אוקטובר, ומולה הסכום אפס. עם האפס הזה אכלכל את צעדי בחודש הקרוב, ואשרוד את המאבק האבוד למען כבודי המקצועי. כבר ראיתי הרבה אפסים בחיים ועוד לא ראיתי כזה מביש ומעליב. והוא, האפס הזה, ראוי שיידבק על מצחך ולא יוסר ממנו כל עוד תשאי בתפקיד שרת החינוך הממונה על שכרי. כי אין טוב ממנו לתאר את הציון המוענק לך בזאת. בימים אלה בהם שישים אלף מורים מקבלים סכום אפס לחשבון הבנק שלהם, ושלוש מאות אלף תלמידים מסתובבים ברחובות ומבלים בביתם בחוסר מעש - את יושבת זחוחה ויהירה על כס המלכות ומתבוננת בנתינייך הנאנקים במאבק חסר תקדים על דמותה של מערכת החינוך. כאילו היינו סקטור עובדים שאין לו קשר אלייך. מצאת לך בן זוג פוליטי בדמותו של שר האוצר, ואת נוהגת כמו אישה כנועה העושה רצון בעלה. באדישות שלך ובניכור כלפי עובדייך את כמו אמא המוכנה להבליג בשתיקה על התעללות בבניה, למען שלום בית. ואין עלבון צורב מעלבון השתיקה. לא שר האוצר מעליב אותנו. גם לא ראש הממשלה שיש לו סדרי עדיפויות אחרים. ולא הנשיא שאינו מתערב, ולא ראשי השלטון המקומי, ולא מזכיר ההסתדרות. את - שקיבלת את התפקיד הרם של ראש המערכת החינוכית בה משרתים כולנו, שראינו בך חורתת על דגלך את החינוך בראש סדר העדיפויות וכולנו הולכים אחרייך כלוחמים אחר המנהיג – דווקא את, משרתת את הנלחמים נגדנו וניצבת דוממת ומחביאת פנים כמו סוס העץ במלחמת טרויה. אותך נזכור ואת עלבוננו לא נשכח. פרופסור תמיר, לא הסמכת אותי לתואר אקדמאי, ולא קיבלתי ממך תעודת הוראה. את השכלתי רכשתי בימים ולילות של עבודה קשה. יכולתי למצוא עבודה מעניינת עם תלוש משכורת גבוה בהרבה מסכום המשכורת החודשית שלי. בחרתי לשרת את הציבור, הועדתי את עצמי לחינוך ואינני מצטערת על בחירתי אפילו לא לרגע. גם במחיר הכלימה הנשקפת מהאפס בדף חשבון הבנק שלי. היינו כאן במערכת לפנייך, ונהיה גם אחרייך. הציבור בז למנהיגים אופורטוניסטים ושולח אותם חזרה למקום ממנו באו. גם את תשובי אחר כבוד אל בימת המרצים באוניברסיטה ותחזרי ללמד תיאוריות במדע המדינה ופילוסופיה פוליטית. שם אולי את מוכשרת קצת יותר, ושם תוכלי להתמודד טוב יותר עם תלמידים וסטודנטים. לכי כבר עכשיו, גברת תמיר. מוטב לך לא לחכות לקיצך הפוליטי. שובי אל הפודיום. את חזקה יותר בתיאוריה מאשר במעשה. לכי. את ואפסך עוד. אסתי ברוכי – מורה ותיקה – אקדמאית בית ספר תיכון ירושלים
מאת: אסתר ברוכי - מורה בבי''ס תיכון בירושלים גברת תמיר הנכבדה, היום הוצאתי דף חשבון מהבנק, ובין התנועות של חובה וזכות, הופיעה תנועה של משכורת חודש אוקטובר, ומולה הסכום אפס. עם האפס הזה אכלכל את צעדי בחודש הקרוב, ואשרוד את המאבק האבוד למען כבודי המקצועי. כבר ראיתי הרבה אפסים בחיים ועוד לא ראיתי כזה מביש ומעליב. והוא, האפס הזה, ראוי שיידבק על מצחך ולא יוסר ממנו כל עוד תשאי בתפקיד שרת החינוך הממונה על שכרי. כי אין טוב ממנו לתאר את הציון המוענק לך בזאת. בימים אלה בהם שישים אלף מורים מקבלים סכום אפס לחשבון הבנק שלהם, ושלוש מאות אלף תלמידים מסתובבים ברחובות ומבלים בביתם בחוסר מעש - את יושבת זחוחה ויהירה על כס המלכות ומתבוננת בנתינייך הנאנקים במאבק חסר תקדים על דמותה של מערכת החינוך. כאילו היינו סקטור עובדים שאין לו קשר אלייך. מצאת לך בן זוג פוליטי בדמותו של שר האוצר, ואת נוהגת כמו אישה כנועה העושה רצון בעלה. באדישות שלך ובניכור כלפי עובדייך את כמו אמא המוכנה להבליג בשתיקה על התעללות בבניה, למען שלום בית. ואין עלבון צורב מעלבון השתיקה. לא שר האוצר מעליב אותנו. גם לא ראש הממשלה שיש לו סדרי עדיפויות אחרים. ולא הנשיא שאינו מתערב, ולא ראשי השלטון המקומי, ולא מזכיר ההסתדרות. את - שקיבלת את התפקיד הרם של ראש המערכת החינוכית בה משרתים כולנו, שראינו בך חורתת על דגלך את החינוך בראש סדר העדיפויות וכולנו הולכים אחרייך כלוחמים אחר המנהיג – דווקא את, משרתת את הנלחמים נגדנו וניצבת דוממת ומחביאת פנים כמו סוס העץ במלחמת טרויה. אותך נזכור ואת עלבוננו לא נשכח. פרופסור תמיר, לא הסמכת אותי לתואר אקדמאי, ולא קיבלתי ממך תעודת הוראה. את השכלתי רכשתי בימים ולילות של עבודה קשה. יכולתי למצוא עבודה מעניינת עם תלוש משכורת גבוה בהרבה מסכום המשכורת החודשית שלי. בחרתי לשרת את הציבור, הועדתי את עצמי לחינוך ואינני מצטערת על בחירתי אפילו לא לרגע. גם במחיר הכלימה הנשקפת מהאפס בדף חשבון הבנק שלי. היינו כאן במערכת לפנייך, ונהיה גם אחרייך. הציבור בז למנהיגים אופורטוניסטים ושולח אותם חזרה למקום ממנו באו. גם את תשובי אחר כבוד אל בימת המרצים באוניברסיטה ותחזרי ללמד תיאוריות במדע המדינה ופילוסופיה פוליטית. שם אולי את מוכשרת קצת יותר, ושם תוכלי להתמודד טוב יותר עם תלמידים וסטודנטים. לכי כבר עכשיו, גברת תמיר. מוטב לך לא לחכות לקיצך הפוליטי. שובי אל הפודיום. את חזקה יותר בתיאוריה מאשר במעשה. לכי. את ואפסך עוד. אסתי ברוכי – מורה ותיקה – אקדמאית בית ספר תיכון ירושלים