אביב חורשי
New member
מכתב מבעל של מורה לשר האוצר = המוסח המלא מצור
לפני מספר ימים הצטרפה אשתי להפגנת מורים באחד הצמתים בכביש מספר 4. לגמרי במקרה עברתי שם בעת ההפגנה. ראיתי אותה עומדת ומחייכת ונושאת שלט הקורא להפסיק ולבזות את המורים. כשעברתי לידה, צפרתי בכל כוחי כמו שמעולם לא עשיתי. וכשעברתי את הצומת, כך מבלי שליטה, הדמעות חנקו את גרוני, דמעות של עלבון. ורציתי לאמר לך אדוני השר, ורק בשמי אני אומר זאת, תפסיקו להעליב את המורים!. עם כל האיגודים מדברים על כסף – עם המורים מדברים על רפורמות. ואני רוצה לדבר על כסף. כן, כסף, אתה יודע?! דפי הנייר שנושאים דיוקנאות של מדינאים וסמלים לאומיים שבסופר ואצל הירקן מוסרים אותם ובתמורה מקבלים לחם ועגבניות. אדוני השר , בסעיף ההוצאות המשפחתי שלנו יש טלפון וחיבור לאינטרנט. המכשירים הללו לא נועדו לשרת את בית הספר, הם נועדו לשימושינו הפרטי. אבל מה לעשות, צריך לדבר עם תלמידים והורים וצריך לענות למיילים, כן על חשבוננו הפרטי. ולא שאינכם מתקצבים בתלוש השכר שיחות טלפון. אתם בהחלט מתקצבים "10 שקלים לחודש" (דמי השימוש החודשיים עולים פי 5), וכן, אתה מתקצב גם ביגוד, שהרי לא יעלה על הדעת שמורה יגיע לבית הספר בבלויי סחבות. תקציב ביגוד בהחלט נאה – 12 שקלים לחודש שהם 150 שקלים לשנה. שאל נא את אחת ממזכירותיך האם תקציב זה יספיק לרכישת בגדים תחתונים. שאלה נוספת לי אליך אדוני השר. האם זה רק נדמה לי או שמא יש בעמדתכם קורטוב של שוביניזם?. המורים, ובעיקר המורות, נתפסים אצל רבים כמפרנס מישני ואני יכול לשמוע את המשפטים של הפקידים המתנשאים – מה הן מיללות הקרקרניות האלה? טוב מה הן יכולות כבר לעשות – לקרוא במחאה פרוזה בפארק הירקון? אם אתה מחייך בעקבות הפיסקה הזאת משמע יש דברים בגו.
לפני מספר ימים הצטרפה אשתי להפגנת מורים באחד הצמתים בכביש מספר 4. לגמרי במקרה עברתי שם בעת ההפגנה. ראיתי אותה עומדת ומחייכת ונושאת שלט הקורא להפסיק ולבזות את המורים. כשעברתי לידה, צפרתי בכל כוחי כמו שמעולם לא עשיתי. וכשעברתי את הצומת, כך מבלי שליטה, הדמעות חנקו את גרוני, דמעות של עלבון. ורציתי לאמר לך אדוני השר, ורק בשמי אני אומר זאת, תפסיקו להעליב את המורים!. עם כל האיגודים מדברים על כסף – עם המורים מדברים על רפורמות. ואני רוצה לדבר על כסף. כן, כסף, אתה יודע?! דפי הנייר שנושאים דיוקנאות של מדינאים וסמלים לאומיים שבסופר ואצל הירקן מוסרים אותם ובתמורה מקבלים לחם ועגבניות. אדוני השר , בסעיף ההוצאות המשפחתי שלנו יש טלפון וחיבור לאינטרנט. המכשירים הללו לא נועדו לשרת את בית הספר, הם נועדו לשימושינו הפרטי. אבל מה לעשות, צריך לדבר עם תלמידים והורים וצריך לענות למיילים, כן על חשבוננו הפרטי. ולא שאינכם מתקצבים בתלוש השכר שיחות טלפון. אתם בהחלט מתקצבים "10 שקלים לחודש" (דמי השימוש החודשיים עולים פי 5), וכן, אתה מתקצב גם ביגוד, שהרי לא יעלה על הדעת שמורה יגיע לבית הספר בבלויי סחבות. תקציב ביגוד בהחלט נאה – 12 שקלים לחודש שהם 150 שקלים לשנה. שאל נא את אחת ממזכירותיך האם תקציב זה יספיק לרכישת בגדים תחתונים. שאלה נוספת לי אליך אדוני השר. האם זה רק נדמה לי או שמא יש בעמדתכם קורטוב של שוביניזם?. המורים, ובעיקר המורות, נתפסים אצל רבים כמפרנס מישני ואני יכול לשמוע את המשפטים של הפקידים המתנשאים – מה הן מיללות הקרקרניות האלה? טוב מה הן יכולות כבר לעשות – לקרוא במחאה פרוזה בפארק הירקון? אם אתה מחייך בעקבות הפיסקה הזאת משמע יש דברים בגו.