ילדה של השמיים
New member
מכתב על הכל ועל לא כלום
אנשים זזים מסביבי. כל העולם משתנה, מתהפך ורק אני עומדת זקוף עם עיניים ירוקות בוהות מחפשות נקודה, אפילו פירור על רצפה, משהו להזדהות איתו. וקפואה במקום. אני רוצה שמישהו יבין את המבט שבעיניי, את החיוך המזויף. רוצה להפסיק להתאהב באנשים מזויפים. כל פעם מחדש אני משוכנעת זה אמיתי. מסתכלת בשמיים, נזכרת בסחף הגלים, מרגישה את הרוח שורפת לי בעיניים ומייבשת את הדמעות וכולם חושבים שאני בסדר, כשאני כל כך בודדה. קשרים של שנים (מסתבר שגם הם מזויפים) מסתיימים, ואנילא יודעת מה יהיה איתי ואולי אני לא בסדר שאני מסיימת קשר מזויף של שנים?! אולי הייתי פשוט צריכה להתרחק בלי לומר מילים קשות, בלי להכניס את עצמי למלחמה. אומרים שאני סנובית- מתי בפעם האחרונה מישהו הסתכל עלי מעבר לחיוך הלא אמיתי ושאל- מה קרה לך? אף אחד לא מבין. חברויות טובות נשברות בגלל שאני כבר לא מסוגלת להקשיב לצרות של אחרים שלא מתעניינם בכלל בצרות שלי. ואני לא אגיד דבר על רגשותיי לפני שישאלו אותי- מה קרה? ואני גם לא אגיד דבר אחרי הפעם הראשונה שישאלו אותי... אזם כבר שמתם לב שמשהו לא בסדר- למה אתם לא מתעקשים לדעת מה שלומי? למה אתם לא מתאמצים בשבילי? קצת ממה שאני הייתי מתאמצת בשבילכם אם הייתם במצבי היה מספיק לי... כל כך שונאת את כולכם עכשיו, מנסה להשלים עם זה, מנסה להגיד לעצמי שזה יעבור עוד שתי דקות ואני אחזור לחיוכים שלי, האהובים שלי, המזויפים. אתה לא מתגעגע? אותך אני שונאת יותר מכולם! לא יודעת למה הכנסתי את עצמי בסיפור הזה. לא יודעת למה נעלמת. לא יודעת אם אתה בסדר. שומעת בחרדה את החדשות ברדיו- אולי את השם שלך אני אשמע ברשימת החיילים ההרוגים. מפחדת ממך אבל גם מפחדת שתיעלם אחרי כל הלילות הקסומים והחיוכים השקטים. כל כך צריכה עכשיו להיות על איזה צוק גבוה ולהסתכל על הים. להיות בארץ עם שפה שונה ואנשים שאני לא מכירה והכי חשוב- שהם לא יכירו אותי- חוסר היכרות זאת סיבה לחוסר אכפתיות. מהם אני לא אפגע. זה לא שהם חברים שלי שאמורים להבין אותי. לא התקשרתי לומר מזל טוב לזה שהציל אותי מהחיים שלי בתקופה מסוימת. לא היה לי כוח לחייג את המספר שלו. מי אני בכלל? פקפוקים בלתי פוסקים. רוצה שקט בראש שלי, רוצה רק מילים הכרחיות. בלי חזרות בלתי פוסקות. לא צריכה שיגידו לי כמה שאוהבים אותי, צריכה שיראו לי את זה. רוצה להרגיש את זה. מכריחים אותי להגיד- "אני אוהבת אותך"- שוב ושוב עד שזה מאבד משמעות בעיניי, אבל העיקר שזה עושה טוב למי שביקש/ה שאני אומר את זה כל כך הרבה פעמים. כמה קשה לקום בבוקר ולדעת בדיוק איך היום שלי עומד להיות. רוצה משהו חדש.. רוצה לעזוב! רק אני ותרמיל לארץ אחרת. לנדוד. למצוא את מה שאני מחפשת מאז ומתמיד. להבין מה בדיוק אני מחפשת. לדעת שכמה אנשים יקרים יחכו לי בבית. רוצה מנוחה.
אנשים זזים מסביבי. כל העולם משתנה, מתהפך ורק אני עומדת זקוף עם עיניים ירוקות בוהות מחפשות נקודה, אפילו פירור על רצפה, משהו להזדהות איתו. וקפואה במקום. אני רוצה שמישהו יבין את המבט שבעיניי, את החיוך המזויף. רוצה להפסיק להתאהב באנשים מזויפים. כל פעם מחדש אני משוכנעת זה אמיתי. מסתכלת בשמיים, נזכרת בסחף הגלים, מרגישה את הרוח שורפת לי בעיניים ומייבשת את הדמעות וכולם חושבים שאני בסדר, כשאני כל כך בודדה. קשרים של שנים (מסתבר שגם הם מזויפים) מסתיימים, ואנילא יודעת מה יהיה איתי ואולי אני לא בסדר שאני מסיימת קשר מזויף של שנים?! אולי הייתי פשוט צריכה להתרחק בלי לומר מילים קשות, בלי להכניס את עצמי למלחמה. אומרים שאני סנובית- מתי בפעם האחרונה מישהו הסתכל עלי מעבר לחיוך הלא אמיתי ושאל- מה קרה לך? אף אחד לא מבין. חברויות טובות נשברות בגלל שאני כבר לא מסוגלת להקשיב לצרות של אחרים שלא מתעניינם בכלל בצרות שלי. ואני לא אגיד דבר על רגשותיי לפני שישאלו אותי- מה קרה? ואני גם לא אגיד דבר אחרי הפעם הראשונה שישאלו אותי... אזם כבר שמתם לב שמשהו לא בסדר- למה אתם לא מתעקשים לדעת מה שלומי? למה אתם לא מתאמצים בשבילי? קצת ממה שאני הייתי מתאמצת בשבילכם אם הייתם במצבי היה מספיק לי... כל כך שונאת את כולכם עכשיו, מנסה להשלים עם זה, מנסה להגיד לעצמי שזה יעבור עוד שתי דקות ואני אחזור לחיוכים שלי, האהובים שלי, המזויפים. אתה לא מתגעגע? אותך אני שונאת יותר מכולם! לא יודעת למה הכנסתי את עצמי בסיפור הזה. לא יודעת למה נעלמת. לא יודעת אם אתה בסדר. שומעת בחרדה את החדשות ברדיו- אולי את השם שלך אני אשמע ברשימת החיילים ההרוגים. מפחדת ממך אבל גם מפחדת שתיעלם אחרי כל הלילות הקסומים והחיוכים השקטים. כל כך צריכה עכשיו להיות על איזה צוק גבוה ולהסתכל על הים. להיות בארץ עם שפה שונה ואנשים שאני לא מכירה והכי חשוב- שהם לא יכירו אותי- חוסר היכרות זאת סיבה לחוסר אכפתיות. מהם אני לא אפגע. זה לא שהם חברים שלי שאמורים להבין אותי. לא התקשרתי לומר מזל טוב לזה שהציל אותי מהחיים שלי בתקופה מסוימת. לא היה לי כוח לחייג את המספר שלו. מי אני בכלל? פקפוקים בלתי פוסקים. רוצה שקט בראש שלי, רוצה רק מילים הכרחיות. בלי חזרות בלתי פוסקות. לא צריכה שיגידו לי כמה שאוהבים אותי, צריכה שיראו לי את זה. רוצה להרגיש את זה. מכריחים אותי להגיד- "אני אוהבת אותך"- שוב ושוב עד שזה מאבד משמעות בעיניי, אבל העיקר שזה עושה טוב למי שביקש/ה שאני אומר את זה כל כך הרבה פעמים. כמה קשה לקום בבוקר ולדעת בדיוק איך היום שלי עומד להיות. רוצה משהו חדש.. רוצה לעזוב! רק אני ותרמיל לארץ אחרת. לנדוד. למצוא את מה שאני מחפשת מאז ומתמיד. להבין מה בדיוק אני מחפשת. לדעת שכמה אנשים יקרים יחכו לי בבית. רוצה מנוחה.