sharon lev
New member
מכתב פרידה לגבר שלי
המכתב מיועד לגבר שלי, נקרא לו, אנונימוס. הוא כבר אינו שלי. אין לי את האומץ לסיים את הקשר, הנה המכתב שאני מפנטזת לכתוב לו ולא מעיזה לשלוח. ______________ היי גבר שלי. זה נגמר. הימרתי ביני לבין עצמי שאם תחזיר לי אימייל עד חודש לאחר המפגש הלוהט שהיה לנו, ולו מכתב סתמי שמסתכם בהיי מה קורה – אז ממשיכה את הקשר איתך. היה וענית לי רק לאחר 30 יום – חורצת את גזר דינך לכף חובה. אני מודעת לכך שאני במכתבי זה, באם אשלח לך אותו, אהרוס במו ידי את הקשר שבנינו במשך השנים. ושזה הסוף שלי. אך אין לי ברירה, לא נהנת מהקשר הזה, מתענה, ומתייסרת מאוד. בוא נודה בעובדות: אני – מאוהבת בך, אתה – גבר נשוי, שייך לאישה שאיתך. החומה שהייתה ממילא ביננו - כעת יותר גבוהה משהייתה. ועכשיו, משהתחתנת, איני הילדה שלך כבר, ואתה כבר לא הגבר שלי, אתה של מישהי אחרת. אינך לא חולק עמי שום דבר, סיפור שקרה לך, סדר יומך, התנהלות חייך, הכל סגור בכספת, ערפל מסתורין כבד אופף אותך . אינני מצליחה להגיע לסיפוק רוחני-מנטלי ולא מיני, אתה רדום איתי, אני רק מוצצת לך וכאן מסתיימת ההנאה הגשמית, ואז אתה חוזר לשתיקתך, למחשבותיך המסתוריות, אולי חושב עליה, על אשתך, ואולי אתה מרגיש אשמה, על שאתה בוגד בה, איתי, ולכן אתה מזניח אותי ומסתגף בשתיקתך. הכל מזויף. יש חומה גבוהה ביננו, גבוהה מדי. עייפתי מהניסיונות הכושלים לטפס על החומה ולעבור לצד השני, להיכן שאתה נמצא. אם אתה מחבב אותי כפי שאתה אומר, ואני יקרה לך, אז, אנא שחרר אותי. אז, שלום שלום, גבר שלי, סנוב. ____________ בפועל, אני יודעת שאמתין בשקיקה לסימן חיים ממנו, טלפון, אימייל, ואמתין עד לפעם הבאה, שבו יתקשר ויאמר לי, ´תתכונני, מחר נפגשים´, ואני כשבויה בכבליו, אומר הן! ולמחרת היום, אחזור לעצבות, לגעגועים, ליסורי האהבה, הוא כבר לא שלי. עלי להתרגל.
המכתב מיועד לגבר שלי, נקרא לו, אנונימוס. הוא כבר אינו שלי. אין לי את האומץ לסיים את הקשר, הנה המכתב שאני מפנטזת לכתוב לו ולא מעיזה לשלוח. ______________ היי גבר שלי. זה נגמר. הימרתי ביני לבין עצמי שאם תחזיר לי אימייל עד חודש לאחר המפגש הלוהט שהיה לנו, ולו מכתב סתמי שמסתכם בהיי מה קורה – אז ממשיכה את הקשר איתך. היה וענית לי רק לאחר 30 יום – חורצת את גזר דינך לכף חובה. אני מודעת לכך שאני במכתבי זה, באם אשלח לך אותו, אהרוס במו ידי את הקשר שבנינו במשך השנים. ושזה הסוף שלי. אך אין לי ברירה, לא נהנת מהקשר הזה, מתענה, ומתייסרת מאוד. בוא נודה בעובדות: אני – מאוהבת בך, אתה – גבר נשוי, שייך לאישה שאיתך. החומה שהייתה ממילא ביננו - כעת יותר גבוהה משהייתה. ועכשיו, משהתחתנת, איני הילדה שלך כבר, ואתה כבר לא הגבר שלי, אתה של מישהי אחרת. אינך לא חולק עמי שום דבר, סיפור שקרה לך, סדר יומך, התנהלות חייך, הכל סגור בכספת, ערפל מסתורין כבד אופף אותך . אינני מצליחה להגיע לסיפוק רוחני-מנטלי ולא מיני, אתה רדום איתי, אני רק מוצצת לך וכאן מסתיימת ההנאה הגשמית, ואז אתה חוזר לשתיקתך, למחשבותיך המסתוריות, אולי חושב עליה, על אשתך, ואולי אתה מרגיש אשמה, על שאתה בוגד בה, איתי, ולכן אתה מזניח אותי ומסתגף בשתיקתך. הכל מזויף. יש חומה גבוהה ביננו, גבוהה מדי. עייפתי מהניסיונות הכושלים לטפס על החומה ולעבור לצד השני, להיכן שאתה נמצא. אם אתה מחבב אותי כפי שאתה אומר, ואני יקרה לך, אז, אנא שחרר אותי. אז, שלום שלום, גבר שלי, סנוב. ____________ בפועל, אני יודעת שאמתין בשקיקה לסימן חיים ממנו, טלפון, אימייל, ואמתין עד לפעם הבאה, שבו יתקשר ויאמר לי, ´תתכונני, מחר נפגשים´, ואני כשבויה בכבליו, אומר הן! ולמחרת היום, אחזור לעצבות, לגעגועים, ליסורי האהבה, הוא כבר לא שלי. עלי להתרגל.