מכתב שבאמת לא ישלח אף פעם...../images/Emo29.gif
לך, שהגעת בסערה לחיי וברוחה גם יצאת מהם. אתה, שבגללך אני ערה עכשיו. אתה , שהבטחנו אחד לשני שלא משנה מה יהיה, אסור לפתח רגשות. ואיסור חמור על התאהבות. ואני לא, אני עומדת על כך שאני בפירוש לא מאוהבת בך ! אז למה אני לא נרדמת בגללך ? אני מתגעגעת אליך. כל כך . נכון, מההתחלה ידענו שזה בלתי אפשרי. שזה זמני. שאי אפשר. הכל, פשוט הכל היה לנגדנו. תרתי משמע. נגדינו ולנגד עינינו. אבל תבין, אתה עשית לי משהו. עוררת בי משהו שחשבתי שכבר מת מזמן. ואני הבנתי את זה באמת רק אחרי הכל. עשינו את כל הדברים שלרוב רואים בסרטים ולנו זה בא כ"כ טבעי, כ"כ ברור, כ"כ מציאותי. אנחנו פשוט חיינו את הפנטזיה. ועכשיו נגמר. התעוררנו וחזרנו למציאות. אחייבת לומר לך. אני מתגעגעת אליך. לשיחות שלא נגמרות על כוס יין בלילה וסיגריות, והמוסיקה המדהימה ברקע ולא הייתי נהנית כך אם אף אחד אחר מלבדך. באותם ימים, היינו כ"כ ביחד, לא נפרדנו לשניה כמעט. בעצם, לא נפרדנו לשניה בכלל. אני יודעת שמה שהעיר אותנו בסופו של דבר זה בגללי. זו אני שהערתי אותנו בלי שאפילו שמתי לב לזה באותו רגע. ואם הייתי יכולה לגלגל את הכל אחורה לא הייתי עושה את זה. הייתי ממשיכה את הפנטזיה. מצד האמת....עד מתי ? עוד יום יומיים ?! אבל לפחות היה לי עוד קצת מהפנטזיה הזאת, ואני משערת, שגם זה משהו... זה נגמר לא טוב. וזה היה צפוי מראש. ואני יודעת שכנראה בחיים לא תקרא את זה, ובדיוק בגלל זה אני יכולה כאן להוציא קצת מהלב... אז רק שתדע...שינית אצלי משהו. משהו גדול. אולי אפילו חשיבה מחודשת על הדרך בה אני הולכת. לא, אני לא אעזוב אותה, אבל אני כנראה אשנה משהו...אחד או שניים. דיברנו על זה לא מעט הרי, ואתה בסך הכל חשבת גם כל הזמן שאני עושה נכון. אבל עדיין, הולכים בשני כיוונים הפוכים, זה פשוט לא מתאים. אל תתעה, אני יודעת שתוך כמה ימים אתה תעבור לי. פשוט לרגע אחד, אחד ויחיד, בלילה הזה, אני מתגעגעת וזה כואב. תצליח חומד, איפה שלא תהיה ובמה שלא תעשה - שיהיה לטובה. אני אפילו לא מתכוונת להכנס לשפה הישנה, כי אני לא אצא מזה... ממני.
לך, שהגעת בסערה לחיי וברוחה גם יצאת מהם. אתה, שבגללך אני ערה עכשיו. אתה , שהבטחנו אחד לשני שלא משנה מה יהיה, אסור לפתח רגשות. ואיסור חמור על התאהבות. ואני לא, אני עומדת על כך שאני בפירוש לא מאוהבת בך ! אז למה אני לא נרדמת בגללך ? אני מתגעגעת אליך. כל כך . נכון, מההתחלה ידענו שזה בלתי אפשרי. שזה זמני. שאי אפשר. הכל, פשוט הכל היה לנגדנו. תרתי משמע. נגדינו ולנגד עינינו. אבל תבין, אתה עשית לי משהו. עוררת בי משהו שחשבתי שכבר מת מזמן. ואני הבנתי את זה באמת רק אחרי הכל. עשינו את כל הדברים שלרוב רואים בסרטים ולנו זה בא כ"כ טבעי, כ"כ ברור, כ"כ מציאותי. אנחנו פשוט חיינו את הפנטזיה. ועכשיו נגמר. התעוררנו וחזרנו למציאות. אחייבת לומר לך. אני מתגעגעת אליך. לשיחות שלא נגמרות על כוס יין בלילה וסיגריות, והמוסיקה המדהימה ברקע ולא הייתי נהנית כך אם אף אחד אחר מלבדך. באותם ימים, היינו כ"כ ביחד, לא נפרדנו לשניה כמעט. בעצם, לא נפרדנו לשניה בכלל. אני יודעת שמה שהעיר אותנו בסופו של דבר זה בגללי. זו אני שהערתי אותנו בלי שאפילו שמתי לב לזה באותו רגע. ואם הייתי יכולה לגלגל את הכל אחורה לא הייתי עושה את זה. הייתי ממשיכה את הפנטזיה. מצד האמת....עד מתי ? עוד יום יומיים ?! אבל לפחות היה לי עוד קצת מהפנטזיה הזאת, ואני משערת, שגם זה משהו... זה נגמר לא טוב. וזה היה צפוי מראש. ואני יודעת שכנראה בחיים לא תקרא את זה, ובדיוק בגלל זה אני יכולה כאן להוציא קצת מהלב... אז רק שתדע...שינית אצלי משהו. משהו גדול. אולי אפילו חשיבה מחודשת על הדרך בה אני הולכת. לא, אני לא אעזוב אותה, אבל אני כנראה אשנה משהו...אחד או שניים. דיברנו על זה לא מעט הרי, ואתה בסך הכל חשבת גם כל הזמן שאני עושה נכון. אבל עדיין, הולכים בשני כיוונים הפוכים, זה פשוט לא מתאים. אל תתעה, אני יודעת שתוך כמה ימים אתה תעבור לי. פשוט לרגע אחד, אחד ויחיד, בלילה הזה, אני מתגעגעת וזה כואב. תצליח חומד, איפה שלא תהיה ובמה שלא תעשה - שיהיה לטובה. אני אפילו לא מתכוונת להכנס לשפה הישנה, כי אני לא אצא מזה... ממני.