מכתב שכתבתי לאמא שלי...

[אור הנצח]

מכתב שכתבתי לאמא שלי...

החלטתי לשים אותו פה, סתם כדי לתת להורים חומר למחשבה על הגבול שבו צריך להבין שהדאגה הופכת בו לדבר מעיק, לדבר שאחר כך אפשר להתחרט עליו-אבל אי אפשר לתקן. (ועוד מכתב אחד בדרך...) אמא, את רוצה לדעת למה אני אמות בסוף? פולניה שלי. אני אוהבת אותך, אבל זה לא קשור. את כזאת מעצבנת לפעמים... אבל גם זה לא קשור! אני אמות כי כשיכאב לי-אני לא אגיד לך. זה התחיל כשהייתי קטנה, נהגת לגונן עלי ולשמור עלי. אחרי שסבא, אבא שלך, נרצח- התחלת עוד יותר לשמור ולגונן. תמיד שאלת מה כואב, איפה כואב.. אף פעם לא וויתרת או הנחת לזה לכאוב, תמיד חשבת שיש איזה משו, שיש איזה סיכוי למשו. תמיד דאגת. יותר מדי! תמיד היית לוקחת אותי לרופא אחרי שהיה כואב לי הדבר הכי קטן, היית היסטרית! פולניה שלי. אני זוכרת שפתחתי את הראש, בכלל לא כאב לי.. רק טיפה שרף! אני זוכרת שצחקתי אפילו. אבל את, עם ההסטריה שלך! ישר נלחצת... רצת לכל מקום, בית חולים. תפרים. טוב, אולי זאת לא הדוגמא הכי טובה... אבל יש גבול לכמה היסטרית אפשר להיות! בשלב מסויים פשוט הפסקתי להגיד לך שכואב לי, חוץ מהימים האלה שרציתי להשאר בבית והייתי מספרת לך שיש לי בחילה או כואב לי הראש. גם אם לא כאב. אבל כשבאמת היה כואב לי-לא הייתי מספרת... אני עדיין ככה. אני אף פעם לא חולה כמעט.. חוץ מהכאבי גרון האלה או כל דבר אחר שלא מצריך רופא. שנאתי שעשית את זה, שהיית נלחצת מכל דבר! אז העדפתי כבר לשתוק, אולי זה כי אני לא רוצה שתלחצי, אולי כי זה מלחיץ אותי גם.. אולי כי אני שונאת שאת נלחצת! אני פשוט שותקת אמא. את עושה סיפור מכל דבר הכי קטן. ובגלל זה בסוף אני אמות, בסוף יכאב לי.. לא סתם כאב ראש או הצטננות, בסוף יכאב לי אמא, כאב מצטבר כזה שלא עוזב ולא מפסיק בלילה... בסוף כל כך יכאב לי בגלל ההדחקה, בגלל ההתעלמות שלי מזה. בסוף יכאב לי כל כך, ואני לא אגיד לך. ואת לא תדעי כמה כאב. ואני מקווה בשבילך (ובשבילי) ש*** לא יהיה ככה.. שתניחי לו לא כמו שלא הנחת לי או לאח שלי הגדול. אני יודעת שהכל מאהבה, אבל לפעמים האהבה חונקת. אני יודעת שהיית מצטערת על זה בדיעבד, אבל זה ככה כרגע וכבר אין מה לתקן. מצטערת אמא, לא רוצה להכאיב.

 

[ריניהיחידי]

קראתי את המכתב שלך

והרגשתי שבני כתב אותו- והוא בן 11.5 .בת כמה את? אני מאוד מבינה את הרגשתך באמת אבל כאמא אני לא יכולה להפסיק לדאוג אולי קשה לו ואולי אני יכולה לעזור . לאחרונה נכנסנו לגיל ההתבגרות והוא מתמודד וכשאני שואלת הוא אומר - אמא אני מסתדר אם לא אני יגיד לך ואני מרגישה שקשה לו ואני רוצה שיגע שאנחנו כאן בשבילו ושנוריד בשבילו גם את הירח. אני רק רוצה שישתף אותי ולא ישאיר אותנו בחוץ כי בכל זאת לא קל להתבגר. אני לא מדברת על היסטריה בריאותית -יותר על התמודדות רגשית. אני רק אמא (לשלושה)ואף אחד לא נתן לי דף הוראות ואני רק רוצה לשמור אליו.אשמח לקראו את תגובתך.

 

[נועה בת]

מזדהה מאוד כבת אבל כאמא כבר אחרת.

כבת של אמא פולניה גם אני הפסקתי להגיד מה כואב לי, כדי שליבה לא ישרף מבנים על מכאובי , אבל היום , כאמא צעירה מאוד , אני חוזרת על אותו הדבר, הלחץ סביב הילדים שרק יהיו בריאים ושרק יהיו מאושרים ורק... אהבה חונקת - זה הכול עניין יחסי, עניין של אופי של המקבל,ושל הנותן . אני חושבת שיום אחד כשאת תיהיי אמא , הפרספקטיבה תיהיה פה אחרת, וגם את תרצי להגן בכול מחיר על גוזלך , שתמיד תמיד בענייך יהיה הילד הקטן שלך, גם כשהו יהיה הן 50 , גם אז תרצי להקל עליו . בשביל זה קוראים לגו'ב הזה - ג'וב של החיים . אמא .

 

[winnie5]

מתוקה ומקסימה שכמותך

תקשיבי יקירתי ותקשיבי טוב! אני הייתי בגילך כיום אני בת 28.5 אמא ל3 ילדים מתוקים הלידות לא היו פשוטות בכלל והתמודדות עם החיים היא בכלל לא קלה הדרישות של הילדים גבוהה לא נדבר על הבעל על החברה על העבודה וכו.. יש משהו שלא מסבירים לילדים כי באמת לא רוצים להכיר להם את הרע אבל אני חושבת שלפי דברייך את מאוד בוגרת ולכן את תביני את מה שברצוני להגיד לך אמא שלך (ואני לא מכירה אותה) אבל היא אמא ואת יצאת מתוכה אז גם אם בשל איזו שהיא סגירות או בשביל איזו שהיא תקופה שהיא עוברת בחיים או עם אבא שלך או עם הבוס שלה או עם המשפחה שלה או עם העבר שלה יש לפעמים קטע שצריך לעורר אותה כלומר להסביר לה כמובן בטון יפה שאת צריכה עכשיו הרבה תשומת לב את עוברת המון קשיים עם עצמך . את אפילו יכולה לבקש לדבר איתה על היותך תינוקת, דברים שיזכירו לה דברים שיעלו בה חיוך תבקשי לדעת כי זו בהחלט זכותך . אני בטוחה שישנה כרגע אי הבנה ואמא זו אמא ותראי אך פתאום היא מתרכחת על תשכחי שהיא זו שוויתרה על המון בשביל לגדל אותך . לדוגמא לא לצאת הרבה כי לא סומכים על אף אחד לא לעבוד מיליון שעות כדי להיות עם תינוקות בבית להניק אפילו שזה הורס את הגב וגורם לך להיות רעבה פי 100 (לוותר על המשקל בתקופה זו או על השינה בלילה עם ילדים חולים) או ילדים שסתם לא ישנים בלילה או לסבול את כל ההתקפות זעם אחרי יום "מקסים" (חרה בעבודה) או לפעמים אם התעצבנות על הבעל וכו.. אני ממליצה לך לכתוב לי מיילים אישיים אני לא פסיכולית אני סתם מישהי שכל כך היתה שם וכל כך יודעת להזדהות איתך אבל ב"ה גם את תגיעי לגילי ועוד תהיי סבתא ותביני שיש אפשרות אח"כ להסכתכל על הכל בהומור ולהבין את המשפט שאין חכם כבעל ניסיון וצריך לכבד זקנים ממך כי הם עברו את כל מה שאת עוברת מיליון פעם מכל זווית שהיא . וכל מה שצריך עם הורה סגור זה להיות פתוח איתו אשמח עם תצרי איתי קשר סליחה על האורך וקבלי ממני

ואלף

ותראי שמחר ה

תזרח שבת שלום!!!!!!!!!!!!!!!!

 

[אור הנצח]

רציתי להגיד לכם...

תודה! תודה על התגובות, אני רוצה להסביר משו.. אני אוהבת את אמא שלי בכל לבי! היא אשה מדהימה וחכמה ואני אוהבת להקשיב לה ולדבר איתה ולספר לה ולשתף אותה בדברים שלי. לאחרונה התחלתי, בעקבות שיחה עם ידיד שלי, להבין יותר ויותר מה עובר עלייה. אני מסתכלת על זה מכל מיני צדדים. אני זוכרת שהיא עברה איזה משבר, אני עדיין חושבת שהיא בתוכו, מין פחדים שיש לה או טראומות שגורמות לה להיות כל כך מגוננת. היא אפילו התחילה ללכת לאיזה פסיכולוגית או משו. הגיע הזמן. אני כל כך אוהבת אותה וכל כך כואב לי לראות אותה כשהיא כואבת את הכאב שלי או של אח שלי-על כל דבר הכי קטן! אני יודעת שלא קל לה, ואני מנסה לסבול את זה בעצמי, אני מנסה להבין ואני גם הרבה פעמים מבינה, אבל יש גבול למה שילדה בת 16 יכולה לסבול כשיש לי את הבעיות שלי. כרגע היא נורא מגוננת על אח שלי הקטן, על הגוזל שלה, והרבה פעמים אני צריכה לקחת חלק בזה, לשמור עליו (הוא בכתה ב'!) כדי שלא יהיה לבד בבית וכאלה.. אני מבינה את זה! זה דברים שבתור אחות גדולה אני יכולה בהחלט לקחת חלק! ותמיד לקחתי ואף פעם לא באתי בטענות. אבל כשהיא שואלת אותי על כל דבר הכי קטן שנדמה לה שקורה אצלו-זה כבר הופך למועקה. היא שואלת, בלי סוף, אם ראיתי שהוא עושה פרצופים מוזרים או אולי ראיתי שמפריע לו משו או כואב לו משו או שהוא מתנהג מוזר וכאלה.. באתי אלייה יום אחד, אחרי תחקיר מלא על אחי הקטן בקשר למה ששמתי לב אצלו ומה שלא- ואמרתי לה באמת בשיא הכנות והנחמדות "אמא, אני מצטערת.. אבל יש לי את הבעיות שלי עכשיו שאולי הן לא הכי רציניות, כי אני בסך הכל בת 16, אבל הן נחשבות כנראה כסוף העולם בשבילי.. כבעיות שיכולות להפוך לי את כל היום ואת כל המצברוח. אז בבקשה תתחשבי בי ואל תכניסי לי עוד בעיות לדאוג בגללן"... היא הבינה אותי, אין ספק. אבל אני מניחה שאף פעם היא לא תפסיק להיות כל כך דואגת ועוטפת. אני יודעת שזה אחד מהתפקידים של אמא-להגן ולשמור.. ואני מבינה אתה ואני גם בעצמי אהיה כזאת כשאני אגדל, וכבר עכשיו אני אחת כזאת שתמיד דואגת ושומרת... אבל יש גבול, ואני יודעת ודיי בטוחה שאמא שלי עברה אותו. אני יודעת שזה קושי שהיא מודעת אליו ואני יודעת שזאת בעיה שהיא הייתה מתה להפטר ממנה... ואני אוהבת אותה כל כך!!! ומה שהיא עברה לפני כמה שנים לא הייתי מאחלת לאף אחד בעולם. אני מניחה שזה אירוע שגרם לה הרבה יותר להגן ולגונן עליי ועל האחים שלי. אני רק אומרת שלפעמים זה כל כך קשה... ואני רק לא רוצה להכאיב.

 

[עינת]

../images/Emo24.gif