מכתב שלא ידיי כתבו - ללא כתובת
לאן לשלוח את המכתב הזה זאת לא אדע אין לזה כתובת ברורה או ממשית.. זה מין מכתב כזה שנכתב מבפנים לא על ידי ידיי.. המילים נכתבות מתוכי וידיי רק קיבלו פקודה להוציא תא המילים לאור ואולי כך לשפוך קצת אור שיביא איתו הקלה ושלווה פנימית וחיצונית.. זהו מכתב על קשיי היום יום.. בו הזמן לא יודע מנוחה ולא נעצר לשניה רק מתגלגל ואנחנו מתגלגלים איתו לאן בדיוק איש לא ממש יודע חלומות שאנחנו חולמים בהקיץ ובזמן שינה לא תמיד מתקיימים במציאות ובקשיי היום יום לפעמים חלומות גם מתנפצים כמו אלפי רסיסים.. זה מכתב שאני כותב ובעצם יכל להכתב ע"י כל אחת ואחד... ובלילה הלכנו לישון שהשקט היה אחרון לעטוף אותנו ובבוקר בהבזק של דקות הכל מתהפך ומשתנה.. מקצה לקצה.. והיתה גם מי ששרה עד הקצה ולפעמים נדמה שכולנו הולכים על הקצה כמו איזה לולינים בקרקס ללא רשת מתוחה מלמטה והפחד להתרסק הוא גדול...ואז הקפיאה נוצרת אנחנו נעמדים במקום מחפשים את המקל שיאזן אותנו.. לפעמים המקל מופיע כחבר/ה או בן משפחה קרוב והוא או היא מטים אוזן מקשיבים לנו.. ואנחנו משתפכים החוצה ולפתע כמו בבת אחת אוויר גדול נכנס לנו לריאות אותו אחד או אחת במילה אחת פשוטה עושים את הכל לקל יותר לא זה לא שהם פתרו את הבעיה אבל הם מאירים את הבעיה באור שונה ואחר.. ומה שנראה לנו כסוף העולם מתברר כלא ממש חציו של העולם.... ואפילו זה לא.. אז לפתע הכתפיים מקבלות מן שחרור כזה כל הלחץ בבת אחת מתנקז לאן אלוהים יודע.. אבל זה היה כלא היה.. קסם? לא ממש.. לפעמים מה שנראה משם לא נראה מכאן ולפעמים מילה אחת יכולה לעשות את כל ההבדל.. או את כל השוני ולפעמים המכתב הזה שידיי רק כתבו אותו גם הן יש ביכולתן להעניק שחרור לאותו משהו מבפנים שרק רצה להשמיע קול בצורת אותיות...
לאן לשלוח את המכתב הזה זאת לא אדע אין לזה כתובת ברורה או ממשית.. זה מין מכתב כזה שנכתב מבפנים לא על ידי ידיי.. המילים נכתבות מתוכי וידיי רק קיבלו פקודה להוציא תא המילים לאור ואולי כך לשפוך קצת אור שיביא איתו הקלה ושלווה פנימית וחיצונית.. זהו מכתב על קשיי היום יום.. בו הזמן לא יודע מנוחה ולא נעצר לשניה רק מתגלגל ואנחנו מתגלגלים איתו לאן בדיוק איש לא ממש יודע חלומות שאנחנו חולמים בהקיץ ובזמן שינה לא תמיד מתקיימים במציאות ובקשיי היום יום לפעמים חלומות גם מתנפצים כמו אלפי רסיסים.. זה מכתב שאני כותב ובעצם יכל להכתב ע"י כל אחת ואחד... ובלילה הלכנו לישון שהשקט היה אחרון לעטוף אותנו ובבוקר בהבזק של דקות הכל מתהפך ומשתנה.. מקצה לקצה.. והיתה גם מי ששרה עד הקצה ולפעמים נדמה שכולנו הולכים על הקצה כמו איזה לולינים בקרקס ללא רשת מתוחה מלמטה והפחד להתרסק הוא גדול...ואז הקפיאה נוצרת אנחנו נעמדים במקום מחפשים את המקל שיאזן אותנו.. לפעמים המקל מופיע כחבר/ה או בן משפחה קרוב והוא או היא מטים אוזן מקשיבים לנו.. ואנחנו משתפכים החוצה ולפתע כמו בבת אחת אוויר גדול נכנס לנו לריאות אותו אחד או אחת במילה אחת פשוטה עושים את הכל לקל יותר לא זה לא שהם פתרו את הבעיה אבל הם מאירים את הבעיה באור שונה ואחר.. ומה שנראה לנו כסוף העולם מתברר כלא ממש חציו של העולם.... ואפילו זה לא.. אז לפתע הכתפיים מקבלות מן שחרור כזה כל הלחץ בבת אחת מתנקז לאן אלוהים יודע.. אבל זה היה כלא היה.. קסם? לא ממש.. לפעמים מה שנראה משם לא נראה מכאן ולפעמים מילה אחת יכולה לעשות את כל ההבדל.. או את כל השוני ולפעמים המכתב הזה שידיי רק כתבו אותו גם הן יש ביכולתן להעניק שחרור לאותו משהו מבפנים שרק רצה להשמיע קול בצורת אותיות...