מכתב שלא נשלח לבחור שמעולם לא
לבחור שמעולם לא פגשתי.. מכורח הנסיבות.. לבטי ליבי... יושבת לי לבד וחושבת ... מה היה אילו פני הדברים היו אחרת.. אם השמיים היו צהובים והשמש בתכלת... כוכבים לא היו נופלים... השמיים היו תמיד בהירים... אם הגשם היה חם והרוח חמימה... אם בקיץ השמש לא היתה רותחת אלא קרירה ונעימה... אם הים היה תמיד שקט ולעולם לא סערה... אם החיים היו קלים ללא כל מכשול או צרה... אך אם הכול היה מושלם ולא היה לי שום אתגר.. לא הייתי רוצה לשאוף לשום דבר.. כמה מוזר שדווקא אליך אני נפתחת.. אפילו לא מכירים ובכל זאת בוטחת... הים השליו בתקופה זו ... כל יום בשש בבוקר אני שם ... מסתכלת על הגלים שהולכים ושבים.. הם רוצים להגיע אלי אך משהו מושך אותם חזרה.... ואז המים מגיעים לבסוף במאמץ רב ומרטיבים אותי לשניה.. המגע נעים אך הוא לא לאורך זמן כי חייבים להמשיך ולחזור אל הים.. כך הייתי מגדירה אותך... אתה יכול להתקרב אך לא לאורך זמן ולא קרוב מידי כי זה כבר מסוכן.. החול הדקיק מקיף את כולי נוגע הוא בגופי ... אצבעותי נוגעות בו ומפוררות אותו חזרה ... אי אפשר להבדיל בין פירור אחד לשני כולם זהים אותו דבר לפחות ככה זה נראה... והרוח סוחפת את החול אל תוך הים ואז נוצרת הרמוניה בין כולם... אני עוד על החוף יושבת לבדי וליבי משמיע אנחות של אושר תמידי... כל המטרה היתה רק להכיר טיפה ממך.. אז אם אפשר ואם מותר אני כותבת פה לך... וגם אשמח אם לפעמים תכתוב לי מה איתך... רק שתדע שהחיים יפים וצריך לקבלם באהבה והגורל הוא כל כך מדהים כי הוא נתן לי (קצת..) להכיר אותך.. ועוד הרבה הרבה דברים נוצרו בגלל הגורל לפעמים הוא עושה ניסים ולפעמים הוא קצת אכזר...
לבחור שמעולם לא פגשתי.. מכורח הנסיבות.. לבטי ליבי... יושבת לי לבד וחושבת ... מה היה אילו פני הדברים היו אחרת.. אם השמיים היו צהובים והשמש בתכלת... כוכבים לא היו נופלים... השמיים היו תמיד בהירים... אם הגשם היה חם והרוח חמימה... אם בקיץ השמש לא היתה רותחת אלא קרירה ונעימה... אם הים היה תמיד שקט ולעולם לא סערה... אם החיים היו קלים ללא כל מכשול או צרה... אך אם הכול היה מושלם ולא היה לי שום אתגר.. לא הייתי רוצה לשאוף לשום דבר.. כמה מוזר שדווקא אליך אני נפתחת.. אפילו לא מכירים ובכל זאת בוטחת... הים השליו בתקופה זו ... כל יום בשש בבוקר אני שם ... מסתכלת על הגלים שהולכים ושבים.. הם רוצים להגיע אלי אך משהו מושך אותם חזרה.... ואז המים מגיעים לבסוף במאמץ רב ומרטיבים אותי לשניה.. המגע נעים אך הוא לא לאורך זמן כי חייבים להמשיך ולחזור אל הים.. כך הייתי מגדירה אותך... אתה יכול להתקרב אך לא לאורך זמן ולא קרוב מידי כי זה כבר מסוכן.. החול הדקיק מקיף את כולי נוגע הוא בגופי ... אצבעותי נוגעות בו ומפוררות אותו חזרה ... אי אפשר להבדיל בין פירור אחד לשני כולם זהים אותו דבר לפחות ככה זה נראה... והרוח סוחפת את החול אל תוך הים ואז נוצרת הרמוניה בין כולם... אני עוד על החוף יושבת לבדי וליבי משמיע אנחות של אושר תמידי... כל המטרה היתה רק להכיר טיפה ממך.. אז אם אפשר ואם מותר אני כותבת פה לך... וגם אשמח אם לפעמים תכתוב לי מה איתך... רק שתדע שהחיים יפים וצריך לקבלם באהבה והגורל הוא כל כך מדהים כי הוא נתן לי (קצת..) להכיר אותך.. ועוד הרבה הרבה דברים נוצרו בגלל הגורל לפעמים הוא עושה ניסים ולפעמים הוא קצת אכזר...