מכתב שלא נשלח...
לך, אני כותבת לך את המכתב הזה בולנטיינס דיי, יום האהבה הבינלאומי. אבסורדי,הא? במיוחד כשלעולם לא תזכה לראות את המכתב הזה. לא,זה לא סתם עוד מכתב אהבה. תאמין לי, מכתבי אהבה כבר כתבתי בחיי, לנמענים שונים ומשונים, שאף אחד מהם לא זכה לקרוא את המיועד לו. ואתה...אתה המיוחד מכולם. אני לא אוהבת אותך,לא...אהבה היא מילה קטנה שלידה מתגמד כל מה שאני מרגישה כלפייך. אתה בטח מכיר את הקלישאה האומרת שאהבה אינה רגש הניתן לתיאור. ובכן, פחות פה – הקלישאה הזאת מאוד במקום. כי מילים רק יהרסו. מה שאני מרגישה כלפייך, אם באמת תתעקש לבקש ממני ולתאר, הוא ערבוב של אהבה,כבוד,פחד,רגשי נחיתות,כעס... הכל ביחד מתערבב ליצירה של שלמות אחת, אמת אחת אמיתית מכולן,האמת שלי – אתה. אתה,שכנראה יודע, אבל לא מחזיק,אתה שהורס אותי בכל יום ויום...אתה. אם יבקשו ממני להגיד את השם של הבן אדם הכי מדהים שהכרתי בחיים שלי, אני אגיד את השם שלך. השם היפה כל כך,שמאז שהכרתי אותך נעשה למקדש טהור של חיוכים ומילים יפות. כל אדם מורכב מצלילים ומראות. המראות שלך הם הטהורים ביותר, כמו גם צליליך. אם האהבה הייתה חטא, כבר הייתי גומרת בגיהנום, אני מניחה שגם אתה, כי בטח יש לך מישהי אחרת. אבל זה כבר נהייה פרט שולי, כי כמה שלא תהיה תפוס או לא תחזיר לי אהבה, אני אוהב אותך יותר ויותר עם כל יום שעובר. בכל פעם שאתה נוגע בי,מדבר איתי, גם אם אתה צועק או מתרגז, אני אדע למצוא את הטוב בך, אדע למצוא מספיק חמלה ואהדה כדי לשמור אותך בליבי. אני פשוט לא מסוגלת לכעוס עלייך. גם כשאתה מאשים אותי, צועק וכועס עליי, או פשוט מתנהג לא בסדר,כמו כל בן אדם, אני לא כועסת עלייך, תמיד אני איכשהו מוצאת בעצמי מספיק כוח כדי להבליג, לקבור הכל תחת אהבתי אלייך, לשכנע את עצמי ואת כולם שלא התכוונת, להגן עלייך, לחזור ולשנן בפני עצמי ושאין עליי לשפוט אדם בשעת כעסו...מעולם לא הייתי בן אדם סבלני, סובלני, סלחן או רחמן מדי, זו לא אני ולא טבעי, אבל איתך אני שונה. מה שמוזר זה שאיתך זו לא מסכה – אני באמת כזו איתך. אני לא מנסה להתחבב עלייך, שכן אני מדברת בשבחך גם מאחוריי גבך. ואתה... חבל. יכל לצאת מזה סיפור אהבה ממש יפה, אני בטוחה. אתה סוגר וסמכותי, מצחיק,שנון וביישן במקצת. אני,לפחות כשזה נוגע אלייך – סלחנית ורכה, בעלת חוש הומור מפותח(אם אוכל להגיד דברים שכאלו על עצמי), סרקסטית וצינית(כמוך), ומעל הכל – מוכנה להקריב למען האהבה הכל. ואתה יודע,או שלא,שכשאני אומרת הכל,אני מתכוונת לזה. הכל בשבילך. כי אתה האהבה שלי. יש לי כל כך הרבה שאני רוצה ומוכנה לתת למענך, אך לא נראה לי שאתה מוכן לקבל. עכשיו כל מה שנותר לי לעשות, אחרי שאגמור להדביק את רסיסי ליבי השבור, הוא להצליח במאמצי לשכנע את עצמי שאתה לא שווה את זה, שההפסד כולו שלך, ושאולי יבוא יום ואתה תיווכח לגלות כמה הפסדת.או שלא. בכל מקרה, אני לא יכולה להיות בטוחה אם אתה מחזיר לי אהבה או לא, אם נהייה ביחד בעתיד או לא, אם תבין את ההפסד שלך או לא, רק בדבר אחד אני יכולה להיות באמת בטוחה: תמיד תישאר האהבה הכי טהורה שלי.
לך, אני כותבת לך את המכתב הזה בולנטיינס דיי, יום האהבה הבינלאומי. אבסורדי,הא? במיוחד כשלעולם לא תזכה לראות את המכתב הזה. לא,זה לא סתם עוד מכתב אהבה. תאמין לי, מכתבי אהבה כבר כתבתי בחיי, לנמענים שונים ומשונים, שאף אחד מהם לא זכה לקרוא את המיועד לו. ואתה...אתה המיוחד מכולם. אני לא אוהבת אותך,לא...אהבה היא מילה קטנה שלידה מתגמד כל מה שאני מרגישה כלפייך. אתה בטח מכיר את הקלישאה האומרת שאהבה אינה רגש הניתן לתיאור. ובכן, פחות פה – הקלישאה הזאת מאוד במקום. כי מילים רק יהרסו. מה שאני מרגישה כלפייך, אם באמת תתעקש לבקש ממני ולתאר, הוא ערבוב של אהבה,כבוד,פחד,רגשי נחיתות,כעס... הכל ביחד מתערבב ליצירה של שלמות אחת, אמת אחת אמיתית מכולן,האמת שלי – אתה. אתה,שכנראה יודע, אבל לא מחזיק,אתה שהורס אותי בכל יום ויום...אתה. אם יבקשו ממני להגיד את השם של הבן אדם הכי מדהים שהכרתי בחיים שלי, אני אגיד את השם שלך. השם היפה כל כך,שמאז שהכרתי אותך נעשה למקדש טהור של חיוכים ומילים יפות. כל אדם מורכב מצלילים ומראות. המראות שלך הם הטהורים ביותר, כמו גם צליליך. אם האהבה הייתה חטא, כבר הייתי גומרת בגיהנום, אני מניחה שגם אתה, כי בטח יש לך מישהי אחרת. אבל זה כבר נהייה פרט שולי, כי כמה שלא תהיה תפוס או לא תחזיר לי אהבה, אני אוהב אותך יותר ויותר עם כל יום שעובר. בכל פעם שאתה נוגע בי,מדבר איתי, גם אם אתה צועק או מתרגז, אני אדע למצוא את הטוב בך, אדע למצוא מספיק חמלה ואהדה כדי לשמור אותך בליבי. אני פשוט לא מסוגלת לכעוס עלייך. גם כשאתה מאשים אותי, צועק וכועס עליי, או פשוט מתנהג לא בסדר,כמו כל בן אדם, אני לא כועסת עלייך, תמיד אני איכשהו מוצאת בעצמי מספיק כוח כדי להבליג, לקבור הכל תחת אהבתי אלייך, לשכנע את עצמי ואת כולם שלא התכוונת, להגן עלייך, לחזור ולשנן בפני עצמי ושאין עליי לשפוט אדם בשעת כעסו...מעולם לא הייתי בן אדם סבלני, סובלני, סלחן או רחמן מדי, זו לא אני ולא טבעי, אבל איתך אני שונה. מה שמוזר זה שאיתך זו לא מסכה – אני באמת כזו איתך. אני לא מנסה להתחבב עלייך, שכן אני מדברת בשבחך גם מאחוריי גבך. ואתה... חבל. יכל לצאת מזה סיפור אהבה ממש יפה, אני בטוחה. אתה סוגר וסמכותי, מצחיק,שנון וביישן במקצת. אני,לפחות כשזה נוגע אלייך – סלחנית ורכה, בעלת חוש הומור מפותח(אם אוכל להגיד דברים שכאלו על עצמי), סרקסטית וצינית(כמוך), ומעל הכל – מוכנה להקריב למען האהבה הכל. ואתה יודע,או שלא,שכשאני אומרת הכל,אני מתכוונת לזה. הכל בשבילך. כי אתה האהבה שלי. יש לי כל כך הרבה שאני רוצה ומוכנה לתת למענך, אך לא נראה לי שאתה מוכן לקבל. עכשיו כל מה שנותר לי לעשות, אחרי שאגמור להדביק את רסיסי ליבי השבור, הוא להצליח במאמצי לשכנע את עצמי שאתה לא שווה את זה, שההפסד כולו שלך, ושאולי יבוא יום ואתה תיווכח לגלות כמה הפסדת.או שלא. בכל מקרה, אני לא יכולה להיות בטוחה אם אתה מחזיר לי אהבה או לא, אם נהייה ביחד בעתיד או לא, אם תבין את ההפסד שלך או לא, רק בדבר אחד אני יכולה להיות באמת בטוחה: תמיד תישאר האהבה הכי טהורה שלי.