The princess PuMiKiT
New member
מכתב שלא נשלח ...
זה מכתב או יותר נכון ... אימייל שרציתי לשלוח לפני כמה חודשים למישהו שאהבתי ( או שחשבתי שאהבתי ) והמכתב לא נשלח כי אמרו לי שזאת תהיה טעות... ( ושוב ... המכתב הזה נכתב לפני 3-4 חודשים ) ------------------------------------------------------------------ מכתב לבחור אנונימי שבסוף לא נישלח או ששליחתו נדחתה זמנית: אני מוצאת את עצמי כמו מתעוררת מתוך חלום ... אותה אשליה שיש סיכוי שהאהבה הזאת תתממש ואני אמצא אותך אומר לי שאתה אוהב אותי ובזה סימתי את כל הכאב החזק שלי מזה כמה חודשים ... אני מוצאת את עצמי מגלה את אותה מציאות עלובה ואכזרית שאתה סתם עוד ילד קטן בן 19 שעוד לא מבין מה טעם החיים ... שרוצה להנות ולבלות היום בלי לחשוב על מחר... שמוכן לפגוע באנשים בלי לקחת בחשבון את התוצאות של השטויות שלו. אותה מציאות כואבת שגורמת לי להרגיש עד כמה אני מטופשת כי שוב הסתכנתי למען האהבה ונתתי הכל בשבילה ומה קיבלתי ... כלום. אני לא מבינה מה פשר הצביעות שלך ואני יודעת שהשצבא שינה אותך אך למה אתה לא יכול להיות צבוע שם בבסיס עם כל החילים והמפקדים וכשאתה חוזר הביתה לשוב להיות אותו בחור מקסים , מצחיק ומלא חיים כמו שהיית לפני 9 חודשים. אף פעם לא אמרתי לך שאני אוהבת אותך אך יכולת להבין את זה כי הרמזים היו מאוד ברורים. תמיד דיברת איתי על גורל ואולי זה מה שהיה צריך לפתח אצלי ציפיות ומשום מה זה לא כי אף פעם לא ציפיתי ממך ליותר מידי כי גם כשהבנתי שזה לא הולך להתקדם למשהו אחר הסתפקתי בקשר ידידותי העיקר שלא נתנתק כי בשלב מסוים הרגשתי שאני צריכה אותך כמעט כמו האויר לנשימה ... אני לא ממש מבינה מה קרה לקשר שלנו ולך במיוחד ... ואני כותבת את המכתב הזה כשאני רואה בו סוג של השפלה כמו הההודעות לפלאפון שלפעמים אתה פשוט מתעלם ... כל הגישה החדשה הזאת שלך כל כך לא מובנת ופוגעת כי פעם הייתי בטוחה שאני חשובה לך או לפחות קצת וציפיתי לטיפת אכפתיות לפחות כמו שלי היה... אני ניזכרת בתקופת הטירונות שלך ... כשהיית מתקשר אליי כמעט כל יום או שולח לי הודעות ומספר על החויות ועל כמה שאתה מתגעגע הביתה ואל החברים ... ואז השמירות וגם כשהיה לך קצת זמן פנוי ואז סיימת את הקורס וכל כך רצית את שישבצו אותך ב... ותאמין לי או לא ... כל כך רציתי שכך יהיה כי ידעתי עד כמה זה חשוב לך . אני זוכרת את היום ששלחת לי הודעה וכתבת שאתה בעזה ... לא יכולתי להירגע עד ששלחת לי הודעה שהכל בסדר ... ואז כשיצאת לרגילה שחיכיתי לה כי הבטחת שניפגש בה ( למרות שלא הבנתי למה ידידים לא יכולים להיפגש לעיתים קרובות יותר) ואז דיברנו באיסיקיו וסיפרת לי על האופנוע שסוף סוף תיקנת ושאלת אותי אם אני רוצה לראות אותו. זוכר את היום שבו ניפגשנו ברגילה שלך ? אני אזכיר לך ... אני זוכרת אותו לא בגלל מה שאמרת שאני מסמנת את התאריכים שבהם אנחנו ניפגשנו ביומן אלא משתיים או שלוש סיבות ואחת מהן היא שפשוט לתאריכים יש חשיבות אצלי ... כשניפגשנו באותו יום הרגשתי שאתה לא אותו בחור לפני הגיוס ולא רק במראה החיצוני אלא גם באופי שלך שמהרגע הראשון שירדת מהאופנוע היה בולט שהוא שונה לגמרי ואתה יכול לחשוב שלא הכרתי אותך מספיק ולהיות צודק אך חלקית כי השינוי בך היה כל כך בולט והכרתי אותך מספיק כדי להבחין בו. באותה פגישה כשעמדת להניע את האופנוע רצית לחבק אותי וכששאלת אותי למה אני לא רוצה עניתי לך שאני לא מסוגלת כי אני מרגישה שזאת הפעם האחרונה שאנחנו ניפגשים ... אל תשאל אותי למה אך הייתה לי הרגשה כל כך ברורה עד כדי כך שרציתי לבכות למרות שאמרת שאני סתם אומרת שטויות ושזה לא נכון ובכל זאת הייתי בטוחה בזה כי תמיד יש לי הרגשות לגבי דברים כאילו ואולי גם כי הרגשתי שהשתנת ולא היית אותו טיפוס שאיתו דיברתי כמה שעות ( לפעמים עד אמצע הלילה ) לפני שהיית הולך לעבודה או סתם ככה ליד הבית שלך והיית צוחק ומתבדח על כל מיני דברים ועם כל הציניות שלך הרגשתי שאף אחד אף פעם לא הצחיק אותי ככה. אחרי שנסעת עליתי הביתה והתחלתי לבכות . שמתי את ראשי על אמא שלי שליטפה אותי וניסתה להרגיע אותי ופתאום מצאתי את עצמי ילדה בת 18 שבוכה ממש כמו ילדה קטנה ולא הצלחתי לומר כלום. כמה זמן אחרי הפגישה הזאת עוד נישארנו בקשר וברוב השיחות סיפרת לי שאתה מדוכא ושאתה מרגיש שהצבא הרס לך את החיים ולא ידעתי מה לומר כדי לשנות את ההרגשה שלך וכל כך דאגתי וכשאמרת לי שעושה לך טוב לדבר איתי הרגשתי כל כך מאושרת שהתחלתי לחשוב שסוף סוף התבגרת והפכת להיות קצת יותר רציני ... ואז איזה יום אחד התקשרת אליי בצהריים כישנתי וכשקמתי אמא שלי אמרה שהתקשרת אליי ושביקשת שאני אחזור אלייך ... יום אחרי זה שלחתי לך הודעה לפלאפון כשנסעתי עם חברה אחרי בית ספר וכתבת לי שאתה לא יודע מי אני ( אותו תרגיל שעשית לי לפני כמה ימים ) כל כך התעצבנתי והרגשתי מטומטמת והחלטתי שאני לא מוכנה לסבול את השטויות שלך יותר והחלטתי לא לשלוח לך הודעות כמובן שזה לא היה ככה וכמה זמן אחרי זה שלחתי לך הודעה ושאלתי מה שלומך כי לא שמעתי ממך כמה זמן וזה היה צפוי שלא תענה עליה . אחרי כמה ימים שוב נישברתי והחלטתי לשלוח לך הודעה ולשאול אותך אם אתה רוצה שננתק כל קשר והכוונה היא שאנחנו לא מכירים יותר ואחרי כמה שעות שלחת לי הודעה וכתבת שלא ...שאלת למה אני שואלת את זה ואפילו שיקרת ואמרת ששלחת לי כמה הודעות בצהריים ואחרי זה הפסקת לענות לי בערב יום העצמאות החלטתי לשלוח לך הודעה ותאמין לי או לא בכלל לא ציפיתי שתענה עליה ואחרי כמה שניות קיבלתי ממך הודעה והרגשתי שאנחנו שוב בקשר ושחזרנו לדבר. לפני כמה ימים שלחתי לך הודעה וכשענית עליה כתבת שאתה לא יודע מי אני ( דבר כל כך מגוחך שרק ילד לא בוגר וציני כמוך יכול להגיד ) וגם אם היה סיכוי שזה היה אפשרי ... אני זוכרת שאמרת שיש לך זיכרון טוב למספרים וכשלא רציתי להגיד לך מי אני שאלת אם זאת חגית אז ברור שלא האמנתי לך. בכל אופן אני לא מבינה למה האופי שלך השתנה והפכת להיות כזה מגעיל. אני יודעת שאתה לא חייב לי כלום אך דבר אחד מגיע לי והוא שתסביר לי למה היחס הזה שלך פתאום וכששאלתי אותך אם אתה רוצה לנתק איתי את הקשר יכולת להגיד שכן ותאמין לי שלא היית מקבל ממני אפילו לא עוד הודעה אחת בכל אופן אני מסיימת את האימייל הזה כי בעצם את רוב הדברים שהיו לי לומר לך אמרתי ... וכתבתי לך אותו כי אני יודעת שאתה תקבל אותו והיה חשוב לי להגיד לך את מה שאני חושבת ולהודעות בפלאפון אתה לא עונה ... גם לא להודעות באיסיקיו ( הסיבה היא בטח ששמת אותי באיגנור) ולהתקשר אלייך אני בטח לא מתכוונת . אני יודעת שאתה תקבל את האימייל הזה גם אם אחרי זה תשים את הכתובת שלו באיגנור ( האמת היא שזה ממש לא אכפת לי וזה עיניין שלך) רק שתדע שהיית האהבה הראשונה שלי ... היחידה ... הבחור שהופיע לי תמיד בחלומות רק שלא ידעתי איך הפנים שלו ניראות עד שהופעת... אני לא אשכח אותך לעולם ותמיד יהיה מקום אומנם קטן שיהיה שמור רק בשבילך ... הנסיך שלי שלא ראוי לאהבה שלי ובכל זאת קיבל את כולה אם בכל זאת אכפת לך ממני אני מצפה שאחרי שתקרא את זה תחזור אליי ואתה תמצא אכשהו את הדרך לעשות את זה ... אני רק אגיד לך שיש תקופות שכל כך טוב לאנשים שהם מתעלמים מאחרים או מאנשים מסוימים ואז פתאום מגיע הרגע שיש ירידה ,הם קולטים את הטעויות שלהם וכשהם מנסים לתקן אותן זה מאוחר מידי. בה ביי ... חגית ------------------------------------------------------------------- אם למישהו יש תגובה , מסר או סתם משהו להגיד לגבי המכתב או לגבי משהו אחר ... מחכה לתגובות שלכם ... חגית
זה מכתב או יותר נכון ... אימייל שרציתי לשלוח לפני כמה חודשים למישהו שאהבתי ( או שחשבתי שאהבתי ) והמכתב לא נשלח כי אמרו לי שזאת תהיה טעות... ( ושוב ... המכתב הזה נכתב לפני 3-4 חודשים ) ------------------------------------------------------------------ מכתב לבחור אנונימי שבסוף לא נישלח או ששליחתו נדחתה זמנית: אני מוצאת את עצמי כמו מתעוררת מתוך חלום ... אותה אשליה שיש סיכוי שהאהבה הזאת תתממש ואני אמצא אותך אומר לי שאתה אוהב אותי ובזה סימתי את כל הכאב החזק שלי מזה כמה חודשים ... אני מוצאת את עצמי מגלה את אותה מציאות עלובה ואכזרית שאתה סתם עוד ילד קטן בן 19 שעוד לא מבין מה טעם החיים ... שרוצה להנות ולבלות היום בלי לחשוב על מחר... שמוכן לפגוע באנשים בלי לקחת בחשבון את התוצאות של השטויות שלו. אותה מציאות כואבת שגורמת לי להרגיש עד כמה אני מטופשת כי שוב הסתכנתי למען האהבה ונתתי הכל בשבילה ומה קיבלתי ... כלום. אני לא מבינה מה פשר הצביעות שלך ואני יודעת שהשצבא שינה אותך אך למה אתה לא יכול להיות צבוע שם בבסיס עם כל החילים והמפקדים וכשאתה חוזר הביתה לשוב להיות אותו בחור מקסים , מצחיק ומלא חיים כמו שהיית לפני 9 חודשים. אף פעם לא אמרתי לך שאני אוהבת אותך אך יכולת להבין את זה כי הרמזים היו מאוד ברורים. תמיד דיברת איתי על גורל ואולי זה מה שהיה צריך לפתח אצלי ציפיות ומשום מה זה לא כי אף פעם לא ציפיתי ממך ליותר מידי כי גם כשהבנתי שזה לא הולך להתקדם למשהו אחר הסתפקתי בקשר ידידותי העיקר שלא נתנתק כי בשלב מסוים הרגשתי שאני צריכה אותך כמעט כמו האויר לנשימה ... אני לא ממש מבינה מה קרה לקשר שלנו ולך במיוחד ... ואני כותבת את המכתב הזה כשאני רואה בו סוג של השפלה כמו הההודעות לפלאפון שלפעמים אתה פשוט מתעלם ... כל הגישה החדשה הזאת שלך כל כך לא מובנת ופוגעת כי פעם הייתי בטוחה שאני חשובה לך או לפחות קצת וציפיתי לטיפת אכפתיות לפחות כמו שלי היה... אני ניזכרת בתקופת הטירונות שלך ... כשהיית מתקשר אליי כמעט כל יום או שולח לי הודעות ומספר על החויות ועל כמה שאתה מתגעגע הביתה ואל החברים ... ואז השמירות וגם כשהיה לך קצת זמן פנוי ואז סיימת את הקורס וכל כך רצית את שישבצו אותך ב... ותאמין לי או לא ... כל כך רציתי שכך יהיה כי ידעתי עד כמה זה חשוב לך . אני זוכרת את היום ששלחת לי הודעה וכתבת שאתה בעזה ... לא יכולתי להירגע עד ששלחת לי הודעה שהכל בסדר ... ואז כשיצאת לרגילה שחיכיתי לה כי הבטחת שניפגש בה ( למרות שלא הבנתי למה ידידים לא יכולים להיפגש לעיתים קרובות יותר) ואז דיברנו באיסיקיו וסיפרת לי על האופנוע שסוף סוף תיקנת ושאלת אותי אם אני רוצה לראות אותו. זוכר את היום שבו ניפגשנו ברגילה שלך ? אני אזכיר לך ... אני זוכרת אותו לא בגלל מה שאמרת שאני מסמנת את התאריכים שבהם אנחנו ניפגשנו ביומן אלא משתיים או שלוש סיבות ואחת מהן היא שפשוט לתאריכים יש חשיבות אצלי ... כשניפגשנו באותו יום הרגשתי שאתה לא אותו בחור לפני הגיוס ולא רק במראה החיצוני אלא גם באופי שלך שמהרגע הראשון שירדת מהאופנוע היה בולט שהוא שונה לגמרי ואתה יכול לחשוב שלא הכרתי אותך מספיק ולהיות צודק אך חלקית כי השינוי בך היה כל כך בולט והכרתי אותך מספיק כדי להבחין בו. באותה פגישה כשעמדת להניע את האופנוע רצית לחבק אותי וכששאלת אותי למה אני לא רוצה עניתי לך שאני לא מסוגלת כי אני מרגישה שזאת הפעם האחרונה שאנחנו ניפגשים ... אל תשאל אותי למה אך הייתה לי הרגשה כל כך ברורה עד כדי כך שרציתי לבכות למרות שאמרת שאני סתם אומרת שטויות ושזה לא נכון ובכל זאת הייתי בטוחה בזה כי תמיד יש לי הרגשות לגבי דברים כאילו ואולי גם כי הרגשתי שהשתנת ולא היית אותו טיפוס שאיתו דיברתי כמה שעות ( לפעמים עד אמצע הלילה ) לפני שהיית הולך לעבודה או סתם ככה ליד הבית שלך והיית צוחק ומתבדח על כל מיני דברים ועם כל הציניות שלך הרגשתי שאף אחד אף פעם לא הצחיק אותי ככה. אחרי שנסעת עליתי הביתה והתחלתי לבכות . שמתי את ראשי על אמא שלי שליטפה אותי וניסתה להרגיע אותי ופתאום מצאתי את עצמי ילדה בת 18 שבוכה ממש כמו ילדה קטנה ולא הצלחתי לומר כלום. כמה זמן אחרי הפגישה הזאת עוד נישארנו בקשר וברוב השיחות סיפרת לי שאתה מדוכא ושאתה מרגיש שהצבא הרס לך את החיים ולא ידעתי מה לומר כדי לשנות את ההרגשה שלך וכל כך דאגתי וכשאמרת לי שעושה לך טוב לדבר איתי הרגשתי כל כך מאושרת שהתחלתי לחשוב שסוף סוף התבגרת והפכת להיות קצת יותר רציני ... ואז איזה יום אחד התקשרת אליי בצהריים כישנתי וכשקמתי אמא שלי אמרה שהתקשרת אליי ושביקשת שאני אחזור אלייך ... יום אחרי זה שלחתי לך הודעה לפלאפון כשנסעתי עם חברה אחרי בית ספר וכתבת לי שאתה לא יודע מי אני ( אותו תרגיל שעשית לי לפני כמה ימים ) כל כך התעצבנתי והרגשתי מטומטמת והחלטתי שאני לא מוכנה לסבול את השטויות שלך יותר והחלטתי לא לשלוח לך הודעות כמובן שזה לא היה ככה וכמה זמן אחרי זה שלחתי לך הודעה ושאלתי מה שלומך כי לא שמעתי ממך כמה זמן וזה היה צפוי שלא תענה עליה . אחרי כמה ימים שוב נישברתי והחלטתי לשלוח לך הודעה ולשאול אותך אם אתה רוצה שננתק כל קשר והכוונה היא שאנחנו לא מכירים יותר ואחרי כמה שעות שלחת לי הודעה וכתבת שלא ...שאלת למה אני שואלת את זה ואפילו שיקרת ואמרת ששלחת לי כמה הודעות בצהריים ואחרי זה הפסקת לענות לי בערב יום העצמאות החלטתי לשלוח לך הודעה ותאמין לי או לא בכלל לא ציפיתי שתענה עליה ואחרי כמה שניות קיבלתי ממך הודעה והרגשתי שאנחנו שוב בקשר ושחזרנו לדבר. לפני כמה ימים שלחתי לך הודעה וכשענית עליה כתבת שאתה לא יודע מי אני ( דבר כל כך מגוחך שרק ילד לא בוגר וציני כמוך יכול להגיד ) וגם אם היה סיכוי שזה היה אפשרי ... אני זוכרת שאמרת שיש לך זיכרון טוב למספרים וכשלא רציתי להגיד לך מי אני שאלת אם זאת חגית אז ברור שלא האמנתי לך. בכל אופן אני לא מבינה למה האופי שלך השתנה והפכת להיות כזה מגעיל. אני יודעת שאתה לא חייב לי כלום אך דבר אחד מגיע לי והוא שתסביר לי למה היחס הזה שלך פתאום וכששאלתי אותך אם אתה רוצה לנתק איתי את הקשר יכולת להגיד שכן ותאמין לי שלא היית מקבל ממני אפילו לא עוד הודעה אחת בכל אופן אני מסיימת את האימייל הזה כי בעצם את רוב הדברים שהיו לי לומר לך אמרתי ... וכתבתי לך אותו כי אני יודעת שאתה תקבל אותו והיה חשוב לי להגיד לך את מה שאני חושבת ולהודעות בפלאפון אתה לא עונה ... גם לא להודעות באיסיקיו ( הסיבה היא בטח ששמת אותי באיגנור) ולהתקשר אלייך אני בטח לא מתכוונת . אני יודעת שאתה תקבל את האימייל הזה גם אם אחרי זה תשים את הכתובת שלו באיגנור ( האמת היא שזה ממש לא אכפת לי וזה עיניין שלך) רק שתדע שהיית האהבה הראשונה שלי ... היחידה ... הבחור שהופיע לי תמיד בחלומות רק שלא ידעתי איך הפנים שלו ניראות עד שהופעת... אני לא אשכח אותך לעולם ותמיד יהיה מקום אומנם קטן שיהיה שמור רק בשבילך ... הנסיך שלי שלא ראוי לאהבה שלי ובכל זאת קיבל את כולה אם בכל זאת אכפת לך ממני אני מצפה שאחרי שתקרא את זה תחזור אליי ואתה תמצא אכשהו את הדרך לעשות את זה ... אני רק אגיד לך שיש תקופות שכל כך טוב לאנשים שהם מתעלמים מאחרים או מאנשים מסוימים ואז פתאום מגיע הרגע שיש ירידה ,הם קולטים את הטעויות שלהם וכשהם מנסים לתקן אותן זה מאוחר מידי. בה ביי ... חגית ------------------------------------------------------------------- אם למישהו יש תגובה , מסר או סתם משהו להגיד לגבי המכתב או לגבי משהו אחר ... מחכה לתגובות שלכם ... חגית
