מכתב שלא נשלח
עייפתי מלחפש חריזות או שנינויות, מלחבר משפטים שיעצימו אחד את השני ולא ייפלו זה מזה.. הפשטות היא בסופו של דבר מה שהופך את הקרביים מבפנים, והמילים שנכתבות כמו שהן הן שבסופו של דבר שופכות אור על הדברים... כשאני חושבת עלייך ועליי, קשה לי שלא להתקל בצלקת העמוקה שחוצה אותי לרוחב ולאורך המצטיירת כצלב ענק וסגול על הבטן שלי. עם בטן משוסעת אני נזכרת ברגעים יפים ובפחות יפים, במילים שסחטו ממני דמעות גם כשלא הגיע לך שאבכה עלייך.. באי רצון אני מגיעה להבנה הבלתי נמנעת - אני אוהבת אותך. החורפים שעברו והרוחות שנישבו פיזרו אך מעט מהאבקה הצהובה שלך, שמעטרת את עצמות הלחיים שלי.. חברה משווה בין האהבה שלי אלייך לאהבה לאיש מת, מאחר ואת מתת כבר מזמן, או לפחות מה שהיית.. ככה היא טוענת. אני לא חושבת שממקומה לשפוט אותך, אבל אני לא יכולה שלא להסכים.. העובדה שיכולת לנגב איתי את הרצפה הייתה ידועה לכל, בוודאי שלי ולך, ולא חסכת ממני את ההרגשה הזו.. לא במילים או במעשים שלך.. אני כועסת עלייך , ועליי שאיפשרתי לך להפוך אותי למריונטה - קלישאתי ככל שיהיה.. אני שונאת להתיימר לדעת מה קורה לך, או מה עובר עלייך, אני לא מכירה אותך וספק אם אי פעם הכרתי.. הרבה חלקים שהיו חסרים בתמונה הכוללת נחשפים אחד אחד בחלוף הזמן, אני מוצאת את עצמי מבינה ומודעת יותר.. הלילות הארורים האלה דולים ממני תחבירים גרועים והצהרות מיותרות. אני מחכה לך...זה יכול להתיש אך אני לא עומדת בפיתוי. שיר.
עייפתי מלחפש חריזות או שנינויות, מלחבר משפטים שיעצימו אחד את השני ולא ייפלו זה מזה.. הפשטות היא בסופו של דבר מה שהופך את הקרביים מבפנים, והמילים שנכתבות כמו שהן הן שבסופו של דבר שופכות אור על הדברים... כשאני חושבת עלייך ועליי, קשה לי שלא להתקל בצלקת העמוקה שחוצה אותי לרוחב ולאורך המצטיירת כצלב ענק וסגול על הבטן שלי. עם בטן משוסעת אני נזכרת ברגעים יפים ובפחות יפים, במילים שסחטו ממני דמעות גם כשלא הגיע לך שאבכה עלייך.. באי רצון אני מגיעה להבנה הבלתי נמנעת - אני אוהבת אותך. החורפים שעברו והרוחות שנישבו פיזרו אך מעט מהאבקה הצהובה שלך, שמעטרת את עצמות הלחיים שלי.. חברה משווה בין האהבה שלי אלייך לאהבה לאיש מת, מאחר ואת מתת כבר מזמן, או לפחות מה שהיית.. ככה היא טוענת. אני לא חושבת שממקומה לשפוט אותך, אבל אני לא יכולה שלא להסכים.. העובדה שיכולת לנגב איתי את הרצפה הייתה ידועה לכל, בוודאי שלי ולך, ולא חסכת ממני את ההרגשה הזו.. לא במילים או במעשים שלך.. אני כועסת עלייך , ועליי שאיפשרתי לך להפוך אותי למריונטה - קלישאתי ככל שיהיה.. אני שונאת להתיימר לדעת מה קורה לך, או מה עובר עלייך, אני לא מכירה אותך וספק אם אי פעם הכרתי.. הרבה חלקים שהיו חסרים בתמונה הכוללת נחשפים אחד אחד בחלוף הזמן, אני מוצאת את עצמי מבינה ומודעת יותר.. הלילות הארורים האלה דולים ממני תחבירים גרועים והצהרות מיותרות. אני מחכה לך...זה יכול להתיש אך אני לא עומדת בפיתוי. שיר.
לא בריא העסק הזה...