מכתב שלא נשלח

[אילנה אמא של שי]

באמת עצוב אולי הכדורים לא מתאימים

אולי כדי לשקול לחזור לכדורים הקודמים הרטדזין הם עוזרים מאוד אני מכירה די מקרוב הבן שלי לצערי לקח אותם והפסיקו לו קיבל חדשים וזה עשה לא טוב וביקשתי להחזיר את הרטזין והיום הוא פורח ולומד בלי מצבי רוח ולחץ ילד מקסים תחשבי על זה

 

[היא לא מאושרת]

כרגע מוקדם לדעת. הרדיזין עשו

לה טוב, אבל עקב ההחלפה יש שינויים לרעה במצב הרוח. אני מקוה שהימים האלה יעברו מהר, כי המצב בלתי אפשרי

 

[אמא של עופרי וטל]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

 

[היא לא מאושרת]

רק לא אשפוז, רק לא אשפוז../images/Emo7.gif

זה יכול לשבור אותה עוד יותר. אני איתה שנים רבות, דואגת לה ומהווה לה אוזן קשבת. אני מקוה שאצליח להעיר אותה היום. אנחנו עוד מעט נפגשות. אעדכן בערב את ההתפתחויות. אני מקוה שרק לטובה.

 

[EMAEMA]

../images/Emo7.gif

 

[ליאת +]

../images/Emo41.gif המלצה לספר

הספר נקרא "חשיכה נראית" של ויליאם סטיירון, סופר ידוע (כתב את "בחירתה של סופי" ועוד). בספר הוא מתאר את תהליך הדכאון שלו- הוא שקע בדכאון חמור וגם יצא מזה. ההמלצה היא עבורך ועבור הקרובים האחרים הסובבים אותה- אולי הספר יעזור לכם להבין אותה קצת יותר. דכאון כפי שאת מתארת הינו מחלת נפש קשה. היא לא "עושה את זה" לכם או לבנותיה או לבעלה. העושר והרווחה שהיא מצויה בה איננה רלוואנטית. היא נמצאת במצב קשה מאוד. אני גם לא בטוחה אם נכון לכנות את זה דכאון אחרי לידה , אחרי כל כך הרבה שנים, אבל זה כבר עניין אחר. לא מכל דכאון מחלימים ולא תמיד התרופות עוזרות. עם זאת יש כיום בהחלט תרופות חדשות ויש גם טיפולים (כמו למשל טיפול בנזעי חשמל שלעיתים עוזר מאוד. זה לא כל כך מפחיד כפי שזה נשמע). דווקא בגלל שאינה מטופלת במסגרת הקופה עליכם לבדוק אם היא מקבלת את הטיפול הטוב ביותר והעדכני ביותר - פרטי זה לא תמיד הכי טוב! (למשל אם נופלים על אותו רופא שרשום תרופות במשך שנים). אני עבדתי בעבר כעובדת סוציאלית בתחום בריאות הנפש. לעיתים דווקא החולים מהמשפחות "הטובות" והאמידות, קיבלו טיפול לא נכון, כי המשפחה ניסתה להסתיר את המחלה. בעוד שחולים "רגילים" זכו למערך תמיכה של עובדים סוציאלים, פסיכולוגים, פסכיאטרים- טיפול משולב (שיחות, תרופות, טיפול באומנות או בתנועה) שמתאים יותר למצבים קשים כל כך. אני יודעת כמה זה קשה ומתסכל ובלתי אפשרי וחושבת שעליך למצוא גם את מקורות התמיכה שלך.

 

[היא לא מאושרת]

תודה על ההמלצה. אנסה לקרוא

למרות שקשה לי לקרוא ספרים שעוסקים בדכאון וחרדה. זה תחום קשה מאוד. אני לא מאשימה את אחותי חלילה במצבה, רק מנסה לעזור לה, וכאמור, לא מצליחה. אנחנו מכנים את הדכאון כדכאון לאחר לידה, מכיון שזה התחיל מייד עם הולדת בתה הצעירה. הרופאים אומרים שלא משנה כמה זמן עבר, השם אותו שם. אני לא חושבות שאפשר להחלים ממחלת נפש. כפי שכתבתי באחת מהודעותי בשרשור, אפשר להקל על הסימפטומים אבל לא להחלים לגמרי. אני מקוה שהרופא יצליח להגיע למינון המתאים כדי לעזור לה. בקשר לחולים "רגילים" אני מסכימה איתך. הם יותר קלים מכיון שמסכימים לטיפול בלית ברירה ובדיעבד מסתבר שזה הכי עוזר. הצעתי לה טיפול משולב של פסיכותרפיה בנוסף לשיחות עם הפסיכיאטר, אבל היא מסרבת. אני לא יכולה להכריח אותה, למרות מצבה הנפשי היא ברת דעת והחלטה משלה. אני רוצה להודות לך על התגובה ולכל מי שכתב כאן בשרשור.

 

[שמנה עם תירוץ]

../images/Emo45.gif

ככל הידוע לי קיימת עמותה בשם אנו"ש שמסייעת למשפחות חולי הנפש להתמודד עם המציאות הקשה. מחזיקה לכם אצבעות, ומקווה אתכם לימים מוארים יותר. עדי

 

[Mילק שייק]

נקרע לי הלב מלקרוא את זה../images/Emo7.gif

אני מאוד מקווה שימצא הבנאדם שיוכל לעזור לה

 

[אורית ג.]

../images/Emo7.gif לא קראתי את כל התגובות (רק את

שלך) אבל בכל זאת יש לי כמה דברים: 1. זו מחלה. מחלה קשה וקשה לרפוי. ככה שטיעונים וטענות כלפיה כמו "מה את עושה לילדים שלך" או"לילדים שלך מגיעה ארוחה חמה" או "בעלך ימצא מישהי אחרת" הם לא יעילים לדעתי והם אפילו זריית מלח מיותרת על הפצעים. היא בטח יודעת שהיא לא אמא ואשה טובה. היא אשה חולה. 2. תתארגנו להיות אתה למרות העומס בחיים, או תקחו או-פר שתהיה אתה בבית כל הזמן (וגם תטפל בבית) כי אחרת... אני מקוה שלא ... אבל שלא יהיה לכם על מה להצטער שלא עשיתם די. היא לא נראית לי כרגע במצב של להשאר לבד. 3. אני לא יודעת אם זה מקובל אבל אם הטיפול התרופתי לא נותןם תוצאות טובות - אולי תלכו עמה לחוות דעת שניה. כמו שהולכים אצל כל רופא. 4. תנסי לברר למה היא מתנגדת לאשפוז (פחד מהטיפול? פטיגמה? מי יהיה עם הילדים? משהו אחר) ותנסי לענות על הפחדים שלה. אשפוז עשוי להועיל (אני לא מדבר על כפיה). אל תתנו לה לעשות מעשים נואשים בגלל סטיגמה (גם עופרה חזה מתה מפחד-סטיגמה) . גם לי יש לצערי סיפור עצוב לספר כאן וחברה שלי השאירה 8 יתומים בגלל שהמשפחה שלה העדיפה להביא אל מיטתה רב שהציע לה להתפלל יותר מאשר פסיכיאטר שיטפל בה . מאחלת הרבה בריאות והמון כוחות לכולכם

 

[היא לא מאושרת]

למיטב ידיעתי מחלת נפש אינה

ניתנת לריפוי. התרופות מקלות על הסימפטומים אבל אינן מעלימות את המחלה. בקשר לבית יש לה מישהי שעובדת כל יום עד שעות הצהריים המאוחרות. אתמול הייתי אצלה בלילה ושאלתי אותה אם העובדת יכולה לישון אצלה ואחותי לא הסכימה. היא אומרת שלא בא לה לראות אף אחד וגם ככה לראות כל יום את אותה אחת זה קשה לה, למרות שהיא מקסימה ונהדרת. הבית מטופח מאוד כי שוב, יש לה עוזרת כל השבוע. הבעיה זה הבנות שאין להן אמא כל השבוע. לגבי האשפוז לא נראה לי שמדובר רק על סטיגמה. נראה לי שמדובר מעבר לכך, הפחד ממקום בלתי מוכר, מאנשים אחרים, משהות במחלקה עם אנשים חולים עם בעיות שונות ואולי האשפוז יתן את הגושפנקא לכך שהיא ממש חולה ויכול לשבור אותה סופית. כל השנים אנחנו שומרים עליה מכל עבר אבל לפעמים זה ממש בלתי אפשרי. כשהבעל מתנגד נחרצות, לנו, המשפחה המורחבת, אין כבר מה לעשות. ובקשר לחברתך, זה ממש עצוב. אני מתפללת שלא יקרה דבר כזה, למרות שאחותי מטופלת. נראה לי שזה ענין של זמן עד שהתרופות יתחילו להשפיע ונמצא את המינון המתאים. כרגע הנפש שלה כמו שפן נסיונות ומנסים כל פעם להעלות כדור אחר עד שנגיע למינון האופטימאלי.

 

[עפרה פלוס 3]

כמה נורא ../images/Emo7.gif כל כך עצוב