מכתב של אחרי
זה היה לפני 4 שנים. אם תשאלו אותי- הפעם הראשונה שבאמת אהבתי בן אדם, אהבה טהורה, ללא תנאים, ואני יודעת שכשאני אוהבת ככה זה עד הסוף, זה מוחלט, וזה כל כך מפחיד את מי שלא התנסה בזה. ושתינו היינו רק בנות 13 או 14, ואת כנראה לא ידעת איך להתמודד עם בן אדם שאוהב אותך כל כך. אני מבינה אותך, במשך שנתיים כשהיה לי כל כך רע, את היית מקור לשמחה, הייתי מאושרת לחבק אותך, להעניק לך, כל הזמן חיפשתי דרכים להביע, כשהרגשתי שאני מתרסקת יכולתי לחבק אותך ולהרגיש את החתיכות מתאחדות לשלם. במשך שנתיים חייתי במעין חלום, גם באיזשהו שלב שכחתי את הגבולות שאני אני ואת את... והעקתי עלייך כל כך... ואחרי שנתיים כשהרגשתי שמשהו ממש לא בסדר ניסיתי לגרום לך לדבר. ואת התנהגת בצורה כל כך משונה, וביקשת לדבר. ואז אמרת- שיקרתי לך. אני זוכרת שחשבתי טוב נו לא רציני אני אוהבת אותך מספיק בשביל לסלוח על זה. ואז, כנראה הבנת שאני לא מספיק בהלם, אז הסברת "שיקרתי לך כל השנתיים", ואז לאט לאט זה חדר, עשה את כל התהליכים במוח ושוב סירב להיקלט- הכל??? הכל שקר??? ואז אמרתי שאלו היו השנתיים הכי יפות בחיים שלי, ואת אמרת שאלו היו השנתיים עם הכי הרבה סבל... ואני סירבתי לעכל. ומשום מה פתאום התעקשת ואמרת "יש משהו! יש משהו" וכל מה שאני חשבתי היה- יש משהו? זה כל מה שאת יכולה להגיד לי? אני לא אספר על ההחלמה, כי זה בעצמו ייקח לי אינספור דפים, חוץ מזה שכתבתי לך כמה במהלך השנים... אבל אני כותבת עכשיו מנקודה אחרת לחלוטי, החלמתי, אני אוהבת עוד אנשים, אני יותר חזקה מבעבר, ומודה לך על ההתנסות שהייתה לי איתך, כי אחרי הכל את הבן אדם הראשון שאהבתי כמו שאני יודעת. אני כותבת כשכבר אני בקושי מרגישה את הכאב, פעם כאב כל כך שהייתי בוכה בלי שליטה כל הזמן, עכשיו, אחרי 4 שנים, כן זה לא נורמלי, אבל החלמתי, וכל מה שיש לי להגיד לך זה תודה
זה היה לפני 4 שנים. אם תשאלו אותי- הפעם הראשונה שבאמת אהבתי בן אדם, אהבה טהורה, ללא תנאים, ואני יודעת שכשאני אוהבת ככה זה עד הסוף, זה מוחלט, וזה כל כך מפחיד את מי שלא התנסה בזה. ושתינו היינו רק בנות 13 או 14, ואת כנראה לא ידעת איך להתמודד עם בן אדם שאוהב אותך כל כך. אני מבינה אותך, במשך שנתיים כשהיה לי כל כך רע, את היית מקור לשמחה, הייתי מאושרת לחבק אותך, להעניק לך, כל הזמן חיפשתי דרכים להביע, כשהרגשתי שאני מתרסקת יכולתי לחבק אותך ולהרגיש את החתיכות מתאחדות לשלם. במשך שנתיים חייתי במעין חלום, גם באיזשהו שלב שכחתי את הגבולות שאני אני ואת את... והעקתי עלייך כל כך... ואחרי שנתיים כשהרגשתי שמשהו ממש לא בסדר ניסיתי לגרום לך לדבר. ואת התנהגת בצורה כל כך משונה, וביקשת לדבר. ואז אמרת- שיקרתי לך. אני זוכרת שחשבתי טוב נו לא רציני אני אוהבת אותך מספיק בשביל לסלוח על זה. ואז, כנראה הבנת שאני לא מספיק בהלם, אז הסברת "שיקרתי לך כל השנתיים", ואז לאט לאט זה חדר, עשה את כל התהליכים במוח ושוב סירב להיקלט- הכל??? הכל שקר??? ואז אמרתי שאלו היו השנתיים הכי יפות בחיים שלי, ואת אמרת שאלו היו השנתיים עם הכי הרבה סבל... ואני סירבתי לעכל. ומשום מה פתאום התעקשת ואמרת "יש משהו! יש משהו" וכל מה שאני חשבתי היה- יש משהו? זה כל מה שאת יכולה להגיד לי? אני לא אספר על ההחלמה, כי זה בעצמו ייקח לי אינספור דפים, חוץ מזה שכתבתי לך כמה במהלך השנים... אבל אני כותבת עכשיו מנקודה אחרת לחלוטי, החלמתי, אני אוהבת עוד אנשים, אני יותר חזקה מבעבר, ומודה לך על ההתנסות שהייתה לי איתך, כי אחרי הכל את הבן אדם הראשון שאהבתי כמו שאני יודעת. אני כותבת כשכבר אני בקושי מרגישה את הכאב, פעם כאב כל כך שהייתי בוכה בלי שליטה כל הזמן, עכשיו, אחרי 4 שנים, כן זה לא נורמלי, אבל החלמתי, וכל מה שיש לי להגיד לך זה תודה