מכתב של אמא אביבה שליט

[דן בן תרצה]

מכתב של אמא אביבה שליט

מצורף מכתבה של אביבה שליט, אמא של גלעד: זה הילד שלי !!! החיים הראשונים שבראתי, יצר גופי, נשמתי, ואהבתי. את קולו שמעתי ב20 שנה האחרונות, מהרגע שבא לאוויר העולם, ועד שיחת הטלפון האחרונה: "אמא, אני חוזר הבייתה , שומעת?" שומעת ילד..בבירור כמו את הבכי הראשון שלך. אני עדיין שומעת את הבכי שלך בלילות..כשהיית קטן..לא נתת לי לישון בלילה. הייתי שוכבת לידך ומרגיעה, כשהיית חולה פעם ראשונה פחדתי כמו ילדה קטנה, ממה? משפעת פשוטה. לקחתי אותך לכיתה א, וגרמת לי להבטיח שאני אחזור לקחת אותך.הבטחתי לחזור.ובשנים שבאו מעולם לא שברתי את ההבטחה שלי. תליתי את הציורים שלך על המקרר, על כל קירות המטבח, רק כדי שתדע שפה זה הבית שלך. כאן איתי, בין הציורים הישנים.והזכרונות הישנים עוד יותר. גדלת מהר מידי, מול עיניי המזדקנות והעייפות. בבר מצווה שלך ראיתי פתאום איך גדלת מול עיניי במהירות מופרזת..הייתי האמא הכי גאה עולם... גדלת להיות מוצלח, מקסים, חכם. &

 

[דן בן תרצה]

מדוע נקטע כאן מכתבה של אביבה שליט ?

המכתב שניסיתי להציג כאן נקטע ושובש. מדוע, מלי ? מצורף מכתבה של אביבה שליט, אמא של גלעד: זה הילד שלי החיים הראשונים שבראתי, יצר גופי, נשמתי, ואהבתי. את קולו שמעתי ב20 שנה האחרונות, מהרגע שבא לאוויר העולם, ועד שיחת הטלפון האחרונה: "אמא, אני חוזר הבייתה , שומעת?" שומעת ילד..בבירור כמו את הבכי הראשון שלך. אני עדיין שומעת את הבכי שלך בלילות..כשהיית קטן..לא נתת לי לישון בלילה. הייתי שוכבת לידך ומרגיעה, כשהיית חולה פעם ראשונה פחדתי כמו ילדה קטנה, ממה? משפעת פשוטה. לקחתי אותך לכיתה א, וגרמת לי להבטיח שאני אחזור לקחת אותך.הבטחתי לחזור.ובשנים שבאו מעולם לא שברתי את ההבטחה שלי. תליתי את הציורים שלך על המקרר, על כל קירות המטבח, רק כדי שתדע שפה זה הבית שלך. כאן איתי, בין הציורים הישנים.והזכרונות הישנים עוד יותר. גדלת מהר מידי, מול עיניי המזדקנות והעייפות. בבר מצווה שלך ראיתי פתאום איך גדלת מול עיניי במהירות מופרזת..הייתי האמא הכי גאה עולם... גדלת להיות מוצלח, מקסים, חכם. &nbsp

 

[skeptic]

כשלא יודעים לרקוד הרצפה תמיד עקומה

 

[קמנצינד]

אני לא חושב שזה נכון להאשים את מלי

אני בטוח שלמלי אין יד ורגל בכך שהמכתב נקטע ושובש. למעשה אני לא חושב שמישהו אשם בזה. אם לא הולך, אתה תמיד יכול להוסיף קישור אל המקום ממנו עשית העתק/הדבק.

 

[דן בן תרצה]

לא האשמתי. רק שאלתי ,מדוע ?"

"המכתב שניסיתי להציג כאן נקטע ושובש. מדוע, מלי ?" זהו הציטוט המדוייק משאלתי. אותו מכתב, שהגיע אל מחשבי כקובץ E-mail ששלח לי מישהו באופן אישי ולא כקישור לאתר, הועתק והודבק על ידי באתרים אחרים העוסקים בגלעד שליט (יש כמה וכמה כאלה, נוסף למסגרת הזאת, 'פורום החיילים החטופים') וגם הופץ על ידי כהודעת דוא"ל לנמענים אחרים שאני מכיר. כך ניסיתי לעשות גם ב'פורום החיילים החטופים' ונכשלתי. לכן - מחוסר הבנה בתחום הטכני הקשור באתרים ובפורומים באינטרנט - שאלתי את מי שמנהלת את הפורום הזה "מדוע ?" בתקווה שתדע להדריך אותי איך לעשות את ההעתקה נכון וטוב יותר. כל פרוש אחר, בהם זה שקיבל פה ביטוי (כאילו האשמתי מישהו) מופרך מבחינתי לחלוטין ! המכתב של אביבה שליט מרגש וכן, והיה חשוב לי להביאו לידיעת כל מי שאוכל. האם יעזור לי מישהו בכך ? דב"ת

 

[קמנצינד]

אני מתנצל, דב"ת.

זה היה נשמע לי כאילו אתה מאשים אותה בכך. בבקשה קבל נא את התנצלותי. אגב, מתי נכתב המכתב של אביבה שליט ?

 

[נגיעוT]

שלחתי גם במסר פרטי

אין לי מושג מדוע לא הצלחת לעשות קופי ופייסט ושהדברים יועתקו אם תוכל לשלוח לי את הקובץ או הלינק המקורי-אנסה לפרסם פה את המכתב במלואו.

 

[דן בן תרצה]

שלחתי לך את נוסח המכתב גם במסר אישי, לטיפולך

אמא של גלעד שליט כותבת: זה הילד שלי !!! החיים הראשונים שבראתי, יצר גופי, נשמתי, ואהבתי. את קולו שמעתי ב20 שנה האחרונות, מהרגע שבא לאוויר העולם, ועד שיחת הטלפון האחרונה. "אמא, אני חוזר הבייתה , שומעת?" שומעת ילד..בבירור כמו את הבכי הראשון שלך. אני עדיין שומעת את הבכי שלך בלילות..כשהיית קטן..לא נתת לי לישון בלילה. הייתי שוכבת לידך ומרגיעה, כשהיית חולה פעם ראשונה פחדתי כמו ילדה קטנה, ממה? משפעת פשוטה. לקחתי אותך לכיתה א, וגרמת לי להבטיח שאני אחזור לקחת אותך.הבטחתי לחזור.ובשנים שבאו מעולם לא שברתי את ההבטחה שלי. תליתי את הציורים שלך על המקרר, על כל קירות המטבח, רק כדי שתדע שפה זה הבית שלך. כאן איתי,בין הציורים הישנים.והזכרונות הישנים עוד יותר. גדלת מהר מידי, מול עיניי המזדקנות והעייפות. בבר מצווה שלך ראיתי פתאום איך גדלת מול עיניי במהירות מופרזת..הייתי האמא הכי גאה בעולם..גדלת להיות מוצלח, מקסים, חכם. "זה הילד שלי" חשבתי אז, כן, "זה הילד שלי". וכשהתחלת לצאת עם חברים, יצאת גם עם חלק ממני. הייתי מחבקת אותך ומבקשת שתיזהר. "אל תדאגי אמא, אני ילד גדול" הייתי מתעוררת בלילות. מסתכלת בשעון.חושבת איפה אתה.מחכה שתחזור. רק שתחזור כבר בריא ושלם אליי. ורק כששמעתי את הנפילה האופיינית והמרושלת שלך למיטה ידעתי, שאתה פה, בבית, איתי. ויכלתי להירדם בשלווה. כשעשית רישיון והיית לוקח את האוטו, הייתי מתפללת שלא ייקרה כלום, שלא תיסטה לביוב, שלא יתנגשו בך, שלא תנהג מתי שאתה לא צריך. אבל אתה לא אכזבת..וחזרת אליי בריא, שלם, ומאושר. שמחתי לראות את החיוך שלך, גם אם שילמתי בדאגה ולילות חסרי שינה. ידעתי שלא חסר לך כלום. ליבי החסיר פעימות רבות מידי כשהלכת לצו ראשון בגיל 17. חזרת מאושר, עם פרופיל גבוה וגאווה בוהקת בעיניים. באותו לילה לא נירדמתי. רק ביקשתי שלא תלך לקרבי.שלא תשרת באזור מסוכן. גם ממך ביקשתי, אבל אתה לא שמעת בקולי. רצית להגן על המולדת. אבל זו לא המולדת שגידלה אותך.זו אני שגידלתי.אני. וביום שסגרת את הדלת אחרייך ונסעת לבקו"ם, כולך נירגש לקראת השירות, התחלתי לספור ימים עד שתחזור אליי שוב. כל שבת שחזרת הודיתי לאלוהים, נשבעתי ללכת לבית כנסת , למלא תריג מצוות, להודות לאלוהים שהחזיר לי את הילד שלי. אבל זה תמיד הוחלף בלכבס את המדים שלך ולהכין לך אוכל. ביום שבו נשמעה דפיקה רמה על הדלת.כמעט הרגשתי שמשהו לא בסדר. פתחתי את הדלת והתפללתי לא למצוא בדיוק את מי שמצאתי. שני אנשים במדים.וחובש. אחד מהם.המפקד שלך. לחץ את ידי בחזקה. לא הייתי צריכה לשמוע את דבריו.האפלה שהתפשטה בעיני חסמה את העורקים והספיקה לי בשביל להבין שמשהו לא בסדר.משהו לא כשורה. בחדשות מראים תמונות שלך. ואני יושבת ובוכה.הלכתי לבית כנסת.התפללתי.אני מתפללת מתוך שינה טרופה שתחזור. זה הילד שלי.שלי.שנחטף לתוך עזה. הילד שלי.שאולי לא יחזור.

 

[נגיעוT]

הצלחת../images/Emo140.gif

בסוף הטקסט הועבר במלואו מילים מרגשות,חודרות

 

[נגיעוT]

פתחתי גם עוד פוסט

כדי שיקבל את הכבוד הראוי לו ולא יעלם בקצה השרשור הזה כמו כן העלתי לטאליינס כדי שישאר קבוע בפורום תודה לך שהבאת את המכתב הזה אלינו

 

[חנה גונן]

מיכתב מרגש מלב כואב של אימא

אם הייתי בבית בטח הייתי בוכה עכשו,הלואי שהשם יענה לתפילותינו!