מכתב שמיני
מכתב שמיני כבר במכתביי הקודמים סיפרתי לך שאני נינוחה יותר ומפוייסת אבל על סערת הרגשות שלי, טרם סיפרתי אז הנה שוב סיבה לכתוב לך כלפי חוץ אני מחוייכת, אך סערת הרגשות המציפה אותי לעתים מסבירה ומוכיחה לי שאתה עדיין מלווה אותי בכל צעד ובכל החלטה זוכרת אני שבכל דבר שהייתי צריכה להחליט התייעצתי איתך ותמיד באורח כמעט מכעיס העצות שלך היו נבונות והחלטיות אוסקר ויילד אמר: ``טפש הדבר לעוץ עצה, ומסוכן לעוץ עצה טובה,,`` אבל אני בכל זאת העדפתי לשתוק מהסיבה הפשוטה שבכדי לומר את הדבר הנכון בזמן הנכון עלינו לשתוק רוב הזמן,,`` שתקתי אז, ואמשיך לשתוק גם היום בהשפיעך על אדם אתה מחדיר בו משהו מנשמתך ומחשבתיו כבר אינן שלו ואינו אלא הצל של זולתו לכן אמשיך ואשתוק אני פוחדת מעצמי, אולי מפני ששכחתי את החשוב מכל את אשר אני חייבת לעצמי השקיעה שלנו היא הזריחה שלי אתה מופתע ??? כן, אני יודעת רואה אני בעיני דמיוני, את מבטך התכול והעמוק מהורהר משהו ותוהה האם זאת אני או אחרת התכול שבעיניך מזכיר לי את הים באותו חוף תל אביבי ביום חורפי כשהים זעף וגליו שצפו וקצפו ומבטך הרחיק עד מעבר לאופק וידעתי,,, אתה כבר לא אתי אתה כבר היית שם וידעתי לצפות לבלתי צפוי ונזכרתי שוב באוסקר ויילד שאמר: ``יש בני אדם הגורמים אושר באשר יילכו. אחרים כאשר - יילכו..`` אז בטח אתה תוהה עכשיו שוב,,, מה גרם לי אושר יותר גדול האם כשהלכת או כמה רחוק הלכת ? לא יודעת, וגם כשאדע לא אספר לך אשמור זאת לימים אחרים, שאולי עוד יבואו אולי עוד אפליג בימים ואולי עוד אראה שוב את מבטך התכול העמוק ואולי איני רוצה, לראות שוב את אותה ארשת הגאווה הנסוכה על פניך דרך קבע אותה ארשת שאיני אוהבת, כבר אמרתי ואותך האם אני אוהבת ? לא יודעת קסנדרה
מכתב שמיני כבר במכתביי הקודמים סיפרתי לך שאני נינוחה יותר ומפוייסת אבל על סערת הרגשות שלי, טרם סיפרתי אז הנה שוב סיבה לכתוב לך כלפי חוץ אני מחוייכת, אך סערת הרגשות המציפה אותי לעתים מסבירה ומוכיחה לי שאתה עדיין מלווה אותי בכל צעד ובכל החלטה זוכרת אני שבכל דבר שהייתי צריכה להחליט התייעצתי איתך ותמיד באורח כמעט מכעיס העצות שלך היו נבונות והחלטיות אוסקר ויילד אמר: ``טפש הדבר לעוץ עצה, ומסוכן לעוץ עצה טובה,,`` אבל אני בכל זאת העדפתי לשתוק מהסיבה הפשוטה שבכדי לומר את הדבר הנכון בזמן הנכון עלינו לשתוק רוב הזמן,,`` שתקתי אז, ואמשיך לשתוק גם היום בהשפיעך על אדם אתה מחדיר בו משהו מנשמתך ומחשבתיו כבר אינן שלו ואינו אלא הצל של זולתו לכן אמשיך ואשתוק אני פוחדת מעצמי, אולי מפני ששכחתי את החשוב מכל את אשר אני חייבת לעצמי השקיעה שלנו היא הזריחה שלי אתה מופתע ??? כן, אני יודעת רואה אני בעיני דמיוני, את מבטך התכול והעמוק מהורהר משהו ותוהה האם זאת אני או אחרת התכול שבעיניך מזכיר לי את הים באותו חוף תל אביבי ביום חורפי כשהים זעף וגליו שצפו וקצפו ומבטך הרחיק עד מעבר לאופק וידעתי,,, אתה כבר לא אתי אתה כבר היית שם וידעתי לצפות לבלתי צפוי ונזכרתי שוב באוסקר ויילד שאמר: ``יש בני אדם הגורמים אושר באשר יילכו. אחרים כאשר - יילכו..`` אז בטח אתה תוהה עכשיו שוב,,, מה גרם לי אושר יותר גדול האם כשהלכת או כמה רחוק הלכת ? לא יודעת, וגם כשאדע לא אספר לך אשמור זאת לימים אחרים, שאולי עוד יבואו אולי עוד אפליג בימים ואולי עוד אראה שוב את מבטך התכול העמוק ואולי איני רוצה, לראות שוב את אותה ארשת הגאווה הנסוכה על פניך דרך קבע אותה ארשת שאיני אוהבת, כבר אמרתי ואותך האם אני אוהבת ? לא יודעת קסנדרה
תודה לך יקירה ענבל