מכתב שנשלח/סופה של תקופה
... את מחכה לדבר אחר מבקשת להשתחרר ולהתחיל מהתחלה הנה השמש שלך עולה את רוצה להרגיש ריקה להתמלא באהבה חזקה ולא משנה לך, יום טוב או רע יהיה אחר כך ... (בעינייך / אלון אולארצ´יק) ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ 20.6.2002 – סוף סמסטר ב´, שנה ג´ – סוף התואר הראשון. המסך יורד על שלוש שנים. אחרי כל המערכות נגמרה ההצגה. והקהל מתחיל להתפזר. שלוש שנים ואינספור רגעים ותחושות וטעמים. שלוש שנים עברו מהיום הראשון שיצאנו למסע הזה אל העיר המדברית, עיר שפעם הייתה סימן דרך בנסיעה לאילת. ועתה היא כל כך בי, בתוכי ובהווייתי, שאפילו לא מסוגלת ולא רוצה לחשוב מה היה אם ..... אם הייתי בוחרת אחרת. שלוש שנים ואני זוכרת כמו אתמול, יום ראשון לשנה ראשונה,מיטה אחרת בחדר זר ואלפי אנשים חדשים מסביבי ומראות וחוויות, וגעגועים הביתה. ואיתי היית את. החצי השני שלי ,אז וגם היום. שלוש שנים , תהפוכות רבות בנפש ושאלות רבות ,חלקן נענו, חלקן נותרו אולי נועדו להתבהר בעתיד. אני מביטה לאחור וכמו סרט נע, הכל עובר מולי במהירות, מי היה מאמין שהרגע הזה יגיע כל כך מהר. שלוש שנים וכמו חיים שלמים שעברתי כאן . ואת איתי שזורה בהם. בכל רגע. בכל חיוך וכל דמעה. אז וגם היום. שלוש שנים שנגמרות בבת אחת. כאן דרכנו מתפצלות... מתפצלות אך לעולם לא נפרדות. קופסאות ,קופסאות יכולתי לארוז אינספור סיפורים וזיכרונות ולא הייתי מצליחה בכל זאת לאסוף הכל , תמונות ואנשים ושמות, ומקומות, וחוויות ותחושות ואני שלפני ואני שאחרי. ודברים שלמדתי באודיטוריום ודברים שלמדתי מחוצה לו, דווקא ברגעים הלא מוגדרים. ודברים שלמדתי על אחרים ודברים שלמדתי על עצמי. מוזר אבל קמתי היום ובאוויר יש ריח של התחלה וכמו נתנו לי כנפיים לעוף אני מרגישה היום שיצאתי לחופשי.אמנם זה סוף אבל אני דווקא יוצאת עכשיו לדרכי, לדרך חדשה, פתוחה, דף לבן לצבוע מחדש, והעבר התערבב בדמותי כמו מי שמפסל בגושי פלסטינה , עשה אותי למישהי קצת אחרת. כל כך הרבה דברים שעברנו במהלך 14 שנים של חברות ועכשיו זה עוד חלק שסגרנו יחד, וכנגד כל הסיכויים, החברות שלנו שרדה הכל ; מגורים במעונות, ודירה משותפת, ובני זוג ואהבות , וחברויות אחרות, וציפיות ואכזבות, והצלחות וכישלונות, וכאב ושמחה , אבל האהבה, אהבה אמיתית תמיד מנצחת, ועם החברות הזאת שלנו יכולנו לה-כל, ועוד נוכל........ אז ככה רגע לפני שהכל משתנה ובבת אחת נדמה שהקרקע נשמטת ושום דבר כבר לא יהיה אותו הדבר יש בסיס אחד יציב מאד וזאת את . את איתי בכל רגע. אז ,היום וגם מחר. אם יש משהו שאני יכולה להודות עליו עד סוף ימיי....הרי זאת את. ובדרכך החדשה במקום חדש בכל מאודי אבקש לך כל שתרצי ועוד.
... את מחכה לדבר אחר מבקשת להשתחרר ולהתחיל מהתחלה הנה השמש שלך עולה את רוצה להרגיש ריקה להתמלא באהבה חזקה ולא משנה לך, יום טוב או רע יהיה אחר כך ... (בעינייך / אלון אולארצ´יק) ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ 20.6.2002 – סוף סמסטר ב´, שנה ג´ – סוף התואר הראשון. המסך יורד על שלוש שנים. אחרי כל המערכות נגמרה ההצגה. והקהל מתחיל להתפזר. שלוש שנים ואינספור רגעים ותחושות וטעמים. שלוש שנים עברו מהיום הראשון שיצאנו למסע הזה אל העיר המדברית, עיר שפעם הייתה סימן דרך בנסיעה לאילת. ועתה היא כל כך בי, בתוכי ובהווייתי, שאפילו לא מסוגלת ולא רוצה לחשוב מה היה אם ..... אם הייתי בוחרת אחרת. שלוש שנים ואני זוכרת כמו אתמול, יום ראשון לשנה ראשונה,מיטה אחרת בחדר זר ואלפי אנשים חדשים מסביבי ומראות וחוויות, וגעגועים הביתה. ואיתי היית את. החצי השני שלי ,אז וגם היום. שלוש שנים , תהפוכות רבות בנפש ושאלות רבות ,חלקן נענו, חלקן נותרו אולי נועדו להתבהר בעתיד. אני מביטה לאחור וכמו סרט נע, הכל עובר מולי במהירות, מי היה מאמין שהרגע הזה יגיע כל כך מהר. שלוש שנים וכמו חיים שלמים שעברתי כאן . ואת איתי שזורה בהם. בכל רגע. בכל חיוך וכל דמעה. אז וגם היום. שלוש שנים שנגמרות בבת אחת. כאן דרכנו מתפצלות... מתפצלות אך לעולם לא נפרדות. קופסאות ,קופסאות יכולתי לארוז אינספור סיפורים וזיכרונות ולא הייתי מצליחה בכל זאת לאסוף הכל , תמונות ואנשים ושמות, ומקומות, וחוויות ותחושות ואני שלפני ואני שאחרי. ודברים שלמדתי באודיטוריום ודברים שלמדתי מחוצה לו, דווקא ברגעים הלא מוגדרים. ודברים שלמדתי על אחרים ודברים שלמדתי על עצמי. מוזר אבל קמתי היום ובאוויר יש ריח של התחלה וכמו נתנו לי כנפיים לעוף אני מרגישה היום שיצאתי לחופשי.אמנם זה סוף אבל אני דווקא יוצאת עכשיו לדרכי, לדרך חדשה, פתוחה, דף לבן לצבוע מחדש, והעבר התערבב בדמותי כמו מי שמפסל בגושי פלסטינה , עשה אותי למישהי קצת אחרת. כל כך הרבה דברים שעברנו במהלך 14 שנים של חברות ועכשיו זה עוד חלק שסגרנו יחד, וכנגד כל הסיכויים, החברות שלנו שרדה הכל ; מגורים במעונות, ודירה משותפת, ובני זוג ואהבות , וחברויות אחרות, וציפיות ואכזבות, והצלחות וכישלונות, וכאב ושמחה , אבל האהבה, אהבה אמיתית תמיד מנצחת, ועם החברות הזאת שלנו יכולנו לה-כל, ועוד נוכל........ אז ככה רגע לפני שהכל משתנה ובבת אחת נדמה שהקרקע נשמטת ושום דבר כבר לא יהיה אותו הדבר יש בסיס אחד יציב מאד וזאת את . את איתי בכל רגע. אז ,היום וגם מחר. אם יש משהו שאני יכולה להודות עליו עד סוף ימיי....הרי זאת את. ובדרכך החדשה במקום חדש בכל מאודי אבקש לך כל שתרצי ועוד.
)