סופרת ימים
New member
מכתב שנשלח
נכתב ב - 2.12.00 בשעה 02:45 ל - א.א. מכיוון שלא מצאתי את המילים הנכונות לומר לך בפנים את מה שאנימרגישה החלטתי להעלות את הכל על הנייר. אני יודעת שהשבועיים האחרונים היו בלתי ניסבלים מבחינך, אך אני מסתובבת בתחושה זו כבר המון המון זמן. יש לי תחושה שאדם שאינו מודע לאורח התנהגותו או לרגשותיו אינו זוכה לחיים עשירים (ולא מדובר בכסף), ניגזר לעיי להיטלטל בין כוחות פנימיים מנוגדים - ועליי לשנות זאת. ומכיוון שכך, אני חסרת שלמות, כי קיימת בי חציצה בין החלקים השונים שבי - השכל והרגש. הגעתי למצב או יותר נכון לשלב בחיי שאני חשה בו צורך להגדיר את עצמי וסייע לעצמי בחיי הפרטיים האישיים. נכון להיום, אני מתכסה במסכות ובצורות המסתירון את ה"אני" האמיתית שלי בצורה כזו שאפילו אני כבר לא מכירה את עצמי. הגעתי למסקנה שחיי הגיעו לאן שהגיעו הרבה בגללך, לא כך תיארתי את חיי ומי כמוך יודע איזה שינוי עברתי כדי לתקן את חיי. אני יודעת שעל אדם זקוק לכך שאנשים "יגעו" בו ו"יכירו" בו ואני מרגישה שחוץ מהילדים שלנו כבר אף אחד לא "נוגע" בי ולא "מכיר" בי. השתנתי מאוד במהלך השנים האחרונות. אנחנו אמנם מתגוררים יחד, חולקים אותו משק בית, מגדלים את אותם הילדים ומתמודדי עם אותן הבעיות אבל האמת היא שאנחנו לא רואים ולא שומעים זה את זו באמת. את לא רגיש לרצונותיי, לא שומע את המסרים המילוליים והלא מילולים הריגשים והעובדתיים שאני משדרת לך. בקיצור - אתה לא יודע לקרוא אותי. אין טעם לנסות לשנות את המצב כי הרי כבר ניסינו מספר פעמים. אני מרגישה שאם לא אעשה את השינוי הנדרש בחיי לא אצליח לצאת מהמצב שבו אני נמצאת היום שבגללו כולנו נפגעים: אתה, אני ובעיקר הילדים. ישנה גם האפשרות שאני מפריעה לך להתקדם בחייך האישיים והמקצועיים - דבר שמעולם לא רציתי שיקרה. אני יודעת שאתה מנסה לתת הכל, אבל ההכל שלך - לי לא מספיק !!! הצורך שלי היום לרכוש השכלה, ללמוד ולהתפתח בדבר חדש שאני באמת אוהבת, חזק יותר מאי-פעם. דיברנו על זה לא מזמן והבנתי (כמו בשאר הדברים) שאין באפשרותך לעזור לי או להבין את הצורך הבסיסי הזה שלי. יש לי תחושה שאנו חוסמים אחד את השני בהתפתחותנו האישית ועל כך אני לא מוכנה לעבור לסדר היום. אני חושבת שלאחר כל הניסיונות שעשינו הגיע הזמן שכל אחד מאיתנו יפנה לדרכו ויתפתח בה ללא הפרעות וללא מחסומים. אני מבקשת שתבין אותי ותאפשר לי להמשיך את חיי בלעדייך ובדרך הניראית לי לטוב ולרע. שקעתי ביאוש עמוק שבכל חיי לא הרגשתי כמותו ואיבדתי את התקווה שמישהו אחר יעזור לי. התברר לי בפעם הראשונה בחיי שאם אני רוצה לצאת מהייאוש הגדול הזה עליי להסתמך על עצמי בלבד ולא לסמוך על אף אחד אחר. אני יודעת בדיוק מה אני רוצה כרגע מחיי, ולא אתן לאף מכשול לעמוד בדרכי. אני די נחושה בדעתי לעשות את המהפך הזה בחיי כמו שאני נחושה לעשות זאת בדרך היפה ביותר עבור כולנו. אני חושבת שחיינו יחד הגיעו למבוי סתום ואין דרך חזרה. אני מצטערת אם פגעתי בך, לא זו הייתה כוונתי. נשים אחרות היו מייחלות לבעל כמוך, אב לא אני. לי זה לא מספיק - מצטערת.
נכתב ב - 2.12.00 בשעה 02:45 ל - א.א. מכיוון שלא מצאתי את המילים הנכונות לומר לך בפנים את מה שאנימרגישה החלטתי להעלות את הכל על הנייר. אני יודעת שהשבועיים האחרונים היו בלתי ניסבלים מבחינך, אך אני מסתובבת בתחושה זו כבר המון המון זמן. יש לי תחושה שאדם שאינו מודע לאורח התנהגותו או לרגשותיו אינו זוכה לחיים עשירים (ולא מדובר בכסף), ניגזר לעיי להיטלטל בין כוחות פנימיים מנוגדים - ועליי לשנות זאת. ומכיוון שכך, אני חסרת שלמות, כי קיימת בי חציצה בין החלקים השונים שבי - השכל והרגש. הגעתי למצב או יותר נכון לשלב בחיי שאני חשה בו צורך להגדיר את עצמי וסייע לעצמי בחיי הפרטיים האישיים. נכון להיום, אני מתכסה במסכות ובצורות המסתירון את ה"אני" האמיתית שלי בצורה כזו שאפילו אני כבר לא מכירה את עצמי. הגעתי למסקנה שחיי הגיעו לאן שהגיעו הרבה בגללך, לא כך תיארתי את חיי ומי כמוך יודע איזה שינוי עברתי כדי לתקן את חיי. אני יודעת שעל אדם זקוק לכך שאנשים "יגעו" בו ו"יכירו" בו ואני מרגישה שחוץ מהילדים שלנו כבר אף אחד לא "נוגע" בי ולא "מכיר" בי. השתנתי מאוד במהלך השנים האחרונות. אנחנו אמנם מתגוררים יחד, חולקים אותו משק בית, מגדלים את אותם הילדים ומתמודדי עם אותן הבעיות אבל האמת היא שאנחנו לא רואים ולא שומעים זה את זו באמת. את לא רגיש לרצונותיי, לא שומע את המסרים המילוליים והלא מילולים הריגשים והעובדתיים שאני משדרת לך. בקיצור - אתה לא יודע לקרוא אותי. אין טעם לנסות לשנות את המצב כי הרי כבר ניסינו מספר פעמים. אני מרגישה שאם לא אעשה את השינוי הנדרש בחיי לא אצליח לצאת מהמצב שבו אני נמצאת היום שבגללו כולנו נפגעים: אתה, אני ובעיקר הילדים. ישנה גם האפשרות שאני מפריעה לך להתקדם בחייך האישיים והמקצועיים - דבר שמעולם לא רציתי שיקרה. אני יודעת שאתה מנסה לתת הכל, אבל ההכל שלך - לי לא מספיק !!! הצורך שלי היום לרכוש השכלה, ללמוד ולהתפתח בדבר חדש שאני באמת אוהבת, חזק יותר מאי-פעם. דיברנו על זה לא מזמן והבנתי (כמו בשאר הדברים) שאין באפשרותך לעזור לי או להבין את הצורך הבסיסי הזה שלי. יש לי תחושה שאנו חוסמים אחד את השני בהתפתחותנו האישית ועל כך אני לא מוכנה לעבור לסדר היום. אני חושבת שלאחר כל הניסיונות שעשינו הגיע הזמן שכל אחד מאיתנו יפנה לדרכו ויתפתח בה ללא הפרעות וללא מחסומים. אני מבקשת שתבין אותי ותאפשר לי להמשיך את חיי בלעדייך ובדרך הניראית לי לטוב ולרע. שקעתי ביאוש עמוק שבכל חיי לא הרגשתי כמותו ואיבדתי את התקווה שמישהו אחר יעזור לי. התברר לי בפעם הראשונה בחיי שאם אני רוצה לצאת מהייאוש הגדול הזה עליי להסתמך על עצמי בלבד ולא לסמוך על אף אחד אחר. אני יודעת בדיוק מה אני רוצה כרגע מחיי, ולא אתן לאף מכשול לעמוד בדרכי. אני די נחושה בדעתי לעשות את המהפך הזה בחיי כמו שאני נחושה לעשות זאת בדרך היפה ביותר עבור כולנו. אני חושבת שחיינו יחד הגיעו למבוי סתום ואין דרך חזרה. אני מצטערת אם פגעתי בך, לא זו הייתה כוונתי. נשים אחרות היו מייחלות לבעל כמוך, אב לא אני. לי זה לא מספיק - מצטערת.