מכתב שפורסם בפורום נוסטלגיה
אהוב שלי אמרת לי לכתוב לך מכתבים ולהכניס אותם למגירה. רק במגירה מקומם, אין לי דרך אחרת לשלוח אותם אלייך. והנה, אני מכניסה אותו לפורום, שזו המגירה שלי. בתקווה, שאולי תראה אותו. אחרי שדשנו היום בהרצאה שנושאה "אבולוציה", ועל התפתחות האדם מאז היה קוף, נסחפנו די מהר לנושא , שהחלטנו לא לחזור עליו. אסור לנו לדבר על "שנינו". הנושא הוא טאבו. אבל כיצד אפשר שלא לחזור על זה שוב ושוב כשבדיוק היום לפני שבוע, היינו ביחד? והשבוע היה כל כך ארוך. ועוד יהיו לו אחים רבים וקרובי משפחה רבים , לשבוע הזה. אז החלטתי באמת לכתוב לך. לא..... זה ממש לא יפחית מהגעגועים. ואני יודעת שלא אחדש לך דבר בכתיבתי. אתה שומע אותי שעות רבות במשך היום. בטח מכיר אותי בעל פה, למרות שכדאי שתזכור את המשפט "אף פעם לא מכירים אותי באמת", אני מפתיעה את עצמי פעמיים ביום. זוכר, כשהיינו ביחד, שוב הפתעתי את עצמי מחדש. כאילו יש בי המון המון נשים, שכל אחת מהן רוצה לבטא את עצמה. פעם בולטת הצועניה ההיא הפראית, ופעם האינטלקטואלית החושבת. ויש עוד כמה. יש את הפתיה שמאמינה להבטחות, ויש את הרציונאלית שלא מאמינה בשום מילה שאינה ניתנת להוכחה, שחור על לבן........ לא נדבר על הנשים שבי. נדבר על משהו שמשותף לכל הנשים שבי. שאלתי אותך אם אינך חושש לשמוע אותי אומרת לך , שאני אוהבת אותך. ועניתי בפשטות אופיינית, ובטבעיות, שלא......אינך חושש....להיפך. "אז תגידי"...אמרת לי מיד. "כבר אמרתי" - הייתה תשובתי. בעצם שֶאֶלַתי, אמרתי את האמירה.. ואז שאלת, אם אמרתי בעבר לאנשים אהובים, שאני אוהבת אותם. אחרי מחשבה, ונסיון להזכר, עניתי שלא. לא כולם מסוגלים לקבל את ההצהרה. רבים יותר לא היו מסוגלים להתוודות בפניי על אהבתם אליי. רק אחרי שנים הודו שזה קרה להם בעבר. אבל בזמן אמת, אמרו הכל, פרט למשפט הענק הזה. ולי קשה פי אלף , להביא לידיעת איש כלשהו, שאני אוהבת אותו. למה? אוהו..... אני יודעת למה. והנה ההסבר שנתתי לי. כשאני אוהבת, העוצמות הן חסרות מעצורים וחסרות גבולות. זה מביא אותי למצב של איבוד עצמי. איבוד אישיותי. משהו בין טרוף להתעלות. הרצון לפנק ולהעניק הוא ענק, ויש חשש שאני בעצמי טובעת באהבה. איך אפשר לתאר למישהו, עד כמה אני נעשית קטנה ותלויה באהבת הצד השני? איך מסבירים לגבר, שאין דבר קשה מדיי עבורי, כשאני אוהבת? התאור עשוי לקבל מימדים מפחידים. העוצמות מעייפות גם אותי. והן מאיימות בגודלן....על הזולת. כי כשאני עושה משהו, אני עושה עד הסוף ובגדול. ובאהבה, המחסנים שלי , אין סופיים. אני משתנה במצב ריגשי כזה. אני הופכת ללביאה. אני הופכת לטורפת. למגינה על הטריטוריה. נעשית קנאית , עיוורת, ובעיקר, טוטאלית. כלום לא עומד לנגד עיניי פרט לאיש שאני אוהבת. יתר העולם מתגמד. העצמי שלי הולך לאיבוד בנבכי ההתרגשות הגדולה. בדילמה של עמידה על דעתי ורצוני , מול הרצון להתמסר עד הנימים האחרונים. ומי אוהב סערות כל כך גדולות? מי צריך טורנאדו באמצע יום בהיר? מה רע במשב רוח קל? התלבטתי אם אופיי הוא השלכה של נטיותיי האמנויות..... או להיפך, אמנותי נובעת מן הסערות הגדולות של הנפש? אין לי תשובה. אבל אתה, ביקשת לשמוע שאני אוהבת אותך. לא הרגשת מאויים. כל כך הרבה זמן אמרת לי בקלילות ורכות שאתה אוהב אותי, עד שהתרגלתי. אני כבר כמעט, לא שומעת כשאתה אומר את זה. הוא חלק ממך, חלק ממני. אין שיחה שאינה כוללת את מילות החיבה החוזרות ונשנות. ואתה עושה את זה בחן רב כל כך. ואם נדמה לך שלא הקשבתי להצהרה היום יומית.., אתה מבקש ממני לזכור את המשפט, ולקחת אותו איתי למשך היום למשך הלילה. אבל אני שוכחת, עד ששוב אחרי מספר שעות , אתה מזכיר לי. "ואף פעם , אל תשכחי שאני אוהב אותך" למה זה לא נשמע זול ובנאלי כשאתה אומר אותו? הרי זה המשפט הכי נדוש והכי שקרני בעולם....... הכי פותח דלתות נעולות, הכי מוסכם שאם יאמר, הקשר יהיה כשר. זה לא יהיה סקס לשמו, זה יהיה בשם האהבה. לא מפיך. אתה אומר אותו בטוהר. ביראת כבוד. בכוונה שלמה. כמו תפילה. בלחש. ניתן לחוש בלחישתך , את האהבה עוברת דרך שפופרת הטלפון אל אזני, ומשם אל כל חלקי גופי המצטמררים. זוכר איך פעם תוך כדי שיחה, חשתי בגופי תחושות נועם שלא הכרתי מעודי? ביקשת שאכתוב את סיפורנו. להמחיז אותו. אהוב שלי, אין לי את הכישרון המתאים, למרות שאתה חושב שיש לי. אבל הצלחת להוציא ממני כתיבה . לא ידעתי שאני מסוגלת לכתוב פרוזה. ובכלל, אתה חושב שיש לי את כל מה שאתה מחפש בעולם הזה. אתה מעניק לי כנפיים, במקום הבטחון העצמי, שחסר לי כל כך. אתה מפאר אותי, מגדיל אותי, מגביה אותי. לוקח אותי איתך אל העננים שלך...הוורודים, שאף פעם לא מפסיקים לנוע שם למעלה בשמיים. אתה מצליח מדי פעם לסחוף אותי איתך, לשם. לא נדבר פה היום, על הנחיתות, דיברנו דיי בנושא. רק רציתי שתדע. שתראה את מכתבי אלייך. שתבין, למה קשה לי להגיד......"אני אוהבת אותך"!!!!!! נכתב ע"י מגי\פורום נוסטלגיה
אהוב שלי אמרת לי לכתוב לך מכתבים ולהכניס אותם למגירה. רק במגירה מקומם, אין לי דרך אחרת לשלוח אותם אלייך. והנה, אני מכניסה אותו לפורום, שזו המגירה שלי. בתקווה, שאולי תראה אותו. אחרי שדשנו היום בהרצאה שנושאה "אבולוציה", ועל התפתחות האדם מאז היה קוף, נסחפנו די מהר לנושא , שהחלטנו לא לחזור עליו. אסור לנו לדבר על "שנינו". הנושא הוא טאבו. אבל כיצד אפשר שלא לחזור על זה שוב ושוב כשבדיוק היום לפני שבוע, היינו ביחד? והשבוע היה כל כך ארוך. ועוד יהיו לו אחים רבים וקרובי משפחה רבים , לשבוע הזה. אז החלטתי באמת לכתוב לך. לא..... זה ממש לא יפחית מהגעגועים. ואני יודעת שלא אחדש לך דבר בכתיבתי. אתה שומע אותי שעות רבות במשך היום. בטח מכיר אותי בעל פה, למרות שכדאי שתזכור את המשפט "אף פעם לא מכירים אותי באמת", אני מפתיעה את עצמי פעמיים ביום. זוכר, כשהיינו ביחד, שוב הפתעתי את עצמי מחדש. כאילו יש בי המון המון נשים, שכל אחת מהן רוצה לבטא את עצמה. פעם בולטת הצועניה ההיא הפראית, ופעם האינטלקטואלית החושבת. ויש עוד כמה. יש את הפתיה שמאמינה להבטחות, ויש את הרציונאלית שלא מאמינה בשום מילה שאינה ניתנת להוכחה, שחור על לבן........ לא נדבר על הנשים שבי. נדבר על משהו שמשותף לכל הנשים שבי. שאלתי אותך אם אינך חושש לשמוע אותי אומרת לך , שאני אוהבת אותך. ועניתי בפשטות אופיינית, ובטבעיות, שלא......אינך חושש....להיפך. "אז תגידי"...אמרת לי מיד. "כבר אמרתי" - הייתה תשובתי. בעצם שֶאֶלַתי, אמרתי את האמירה.. ואז שאלת, אם אמרתי בעבר לאנשים אהובים, שאני אוהבת אותם. אחרי מחשבה, ונסיון להזכר, עניתי שלא. לא כולם מסוגלים לקבל את ההצהרה. רבים יותר לא היו מסוגלים להתוודות בפניי על אהבתם אליי. רק אחרי שנים הודו שזה קרה להם בעבר. אבל בזמן אמת, אמרו הכל, פרט למשפט הענק הזה. ולי קשה פי אלף , להביא לידיעת איש כלשהו, שאני אוהבת אותו. למה? אוהו..... אני יודעת למה. והנה ההסבר שנתתי לי. כשאני אוהבת, העוצמות הן חסרות מעצורים וחסרות גבולות. זה מביא אותי למצב של איבוד עצמי. איבוד אישיותי. משהו בין טרוף להתעלות. הרצון לפנק ולהעניק הוא ענק, ויש חשש שאני בעצמי טובעת באהבה. איך אפשר לתאר למישהו, עד כמה אני נעשית קטנה ותלויה באהבת הצד השני? איך מסבירים לגבר, שאין דבר קשה מדיי עבורי, כשאני אוהבת? התאור עשוי לקבל מימדים מפחידים. העוצמות מעייפות גם אותי. והן מאיימות בגודלן....על הזולת. כי כשאני עושה משהו, אני עושה עד הסוף ובגדול. ובאהבה, המחסנים שלי , אין סופיים. אני משתנה במצב ריגשי כזה. אני הופכת ללביאה. אני הופכת לטורפת. למגינה על הטריטוריה. נעשית קנאית , עיוורת, ובעיקר, טוטאלית. כלום לא עומד לנגד עיניי פרט לאיש שאני אוהבת. יתר העולם מתגמד. העצמי שלי הולך לאיבוד בנבכי ההתרגשות הגדולה. בדילמה של עמידה על דעתי ורצוני , מול הרצון להתמסר עד הנימים האחרונים. ומי אוהב סערות כל כך גדולות? מי צריך טורנאדו באמצע יום בהיר? מה רע במשב רוח קל? התלבטתי אם אופיי הוא השלכה של נטיותיי האמנויות..... או להיפך, אמנותי נובעת מן הסערות הגדולות של הנפש? אין לי תשובה. אבל אתה, ביקשת לשמוע שאני אוהבת אותך. לא הרגשת מאויים. כל כך הרבה זמן אמרת לי בקלילות ורכות שאתה אוהב אותי, עד שהתרגלתי. אני כבר כמעט, לא שומעת כשאתה אומר את זה. הוא חלק ממך, חלק ממני. אין שיחה שאינה כוללת את מילות החיבה החוזרות ונשנות. ואתה עושה את זה בחן רב כל כך. ואם נדמה לך שלא הקשבתי להצהרה היום יומית.., אתה מבקש ממני לזכור את המשפט, ולקחת אותו איתי למשך היום למשך הלילה. אבל אני שוכחת, עד ששוב אחרי מספר שעות , אתה מזכיר לי. "ואף פעם , אל תשכחי שאני אוהב אותך" למה זה לא נשמע זול ובנאלי כשאתה אומר אותו? הרי זה המשפט הכי נדוש והכי שקרני בעולם....... הכי פותח דלתות נעולות, הכי מוסכם שאם יאמר, הקשר יהיה כשר. זה לא יהיה סקס לשמו, זה יהיה בשם האהבה. לא מפיך. אתה אומר אותו בטוהר. ביראת כבוד. בכוונה שלמה. כמו תפילה. בלחש. ניתן לחוש בלחישתך , את האהבה עוברת דרך שפופרת הטלפון אל אזני, ומשם אל כל חלקי גופי המצטמררים. זוכר איך פעם תוך כדי שיחה, חשתי בגופי תחושות נועם שלא הכרתי מעודי? ביקשת שאכתוב את סיפורנו. להמחיז אותו. אהוב שלי, אין לי את הכישרון המתאים, למרות שאתה חושב שיש לי. אבל הצלחת להוציא ממני כתיבה . לא ידעתי שאני מסוגלת לכתוב פרוזה. ובכלל, אתה חושב שיש לי את כל מה שאתה מחפש בעולם הזה. אתה מעניק לי כנפיים, במקום הבטחון העצמי, שחסר לי כל כך. אתה מפאר אותי, מגדיל אותי, מגביה אותי. לוקח אותי איתך אל העננים שלך...הוורודים, שאף פעם לא מפסיקים לנוע שם למעלה בשמיים. אתה מצליח מדי פעם לסחוף אותי איתך, לשם. לא נדבר פה היום, על הנחיתות, דיברנו דיי בנושא. רק רציתי שתדע. שתראה את מכתבי אלייך. שתבין, למה קשה לי להגיד......"אני אוהבת אותך"!!!!!! נכתב ע"י מגי\פורום נוסטלגיה