Oceans Child
New member
מכתב....
המכתב הזה, כנראה עתיד להשלח, אבל זה עדין לא בטוח מכיוון והמכתב הקודם התקבל על ידי מענו היום, והתגובות שהוא הניב היו שונות ממה שציפיתי. אין לי כאן עותק שלו ולכן רק אספר לכם מה היה כתוב בו- סיפרתי לידיד שלי למה אני פוצעת את עצמי, מה גורם לי לזה, וניסיתי להסביר חלק מהתחושות שלי... וזאת מאחר ואתמול סיפרתי לו שאני פוצעת את עצמי.. אבל הוא לא ממש ידע מה לעשות עם זה כנראה, מאחר והוא כתב לי באס.אם.אס. ********************* איך את מצפה שנערוך שיחה נורמלית אחרי מה שקרה? וזה ממש דיכא אותי. לכן, אני לא בטוחה שאני רוצה לשלוח לו את המכתב השני.זאת ועוד, הדבר נראה לי קצת אבסורדי ויותר מדי מתעסק סביבי ולכן אני אכתוב אותו כאן, כי יש לי הרגשה שהמכתב הזה היה מיועד בעיקר לי מאשר לו. ***, עוד מכתב אחד ותתפוצץ הלא כן?
אני יודעת שאתה לא ממש מעונין במכתבים האלה, ולמה בעצם שתרצה בהם? הרי איכפת לך, אני כמעט מאה אחוז בטוחה, אבל לא צריך להיות איכפת לך כל הזמן, ואתה לא צריך לדאוג לי ולשמור עליי עשרים וארבע שעות ביממה. אבל, רק רציתי להבהיר נקודות מסוימות ומסקנות שהגעתי אליהם, אם לא יצא לנו לדבר מחר בבי"ס. בקשר לפסיכולוג- אתה יודע את עמדתי בנוגע ל "לספר להורים", החלטתי ללכת למרכז לייעוץ לנוער לבד או עם מישהו, ולדבר שם עם הפסיכולוג שלהם. ממה שאני יודעת, הדבר דיסקרטי לחלוטין וזה תמיד טוב. הייתי מציעה לך לבוא איתי אבל אני משערת שתרגיש לא בנוח או שלא תרצה, ואני מבינה במאת האחוזים אותך. אתה יודע, אתמול, כשלקחת את היד שלי בתוך שלך, והסתכלת לי בעיניים, עברה בי מין תחושה מוזרה כזו, שאתה דואג לי. לפחות ממה שאני ראיתי. יש לי נטיות להגזים... ואין הרגשה טובה מזו... זאת אומרת, לדעת שמישהו דואג לך חוץ מאמא ואבא והמשפחה. מישהו שאיכפת לו, לדעת שלמישהו מהחברים באמת יהיה איכפת אם תבצע התאבדות או תמות בגיל העשרה. ואם זו הצגה, פשוט תגיד לי, אני באמת לא אכעס... כששאלת אותי היום את השאלה ההיא, האמת היא שלא ידעתי מה לענות. אוהבת?מחבבת? ילד, אני אוהבת אותך כל כך, בהמון מובנים. אנחנו מכירים אחד את השני כל כך הרבה שנים, ורק השנה באמת התוודעתי אלייך. לא יודעת לשם מה שאלת אותי את השאלה ההיא, אבל לפי דעתי, עדיף שנשאר חברים טובים. אם היית בא אליי יום אחד out of the blue כמו שאומרים, סביר להניח שהייתי מתאהבת בך או משהו בסגנון, אבל מאחר ועכשיו רשמית אתה יודע על אחד מהסודות היותר כמוסים שלי, קצת קשה להתאהב בך במובן הזה. אוהבת אותך המון בתור ידיד מעולה שלי. איך אתה יודע לתת לי את החיבוק בדיוק כשאני צריכה אותו, ואת העקיצה הזו?! וגם לפעמים את הקטעים המעצבנים שלך, שאתה כל כך אוהב לעשות לי... לפחות כך אמרו לי. ילד, כל כך כיף להתכרבל לידך, למרות מה שאנשים יאמרו, לא איכפת לי. אוהפת אותך. והפחד הזה מדחייה כל כך חי, עד שהוא דוחף אותי חזרה אל תוך הבור הזה, הים הסוער הזה, אל תוך המערבולת הזו, שאני מנסה לצאת ממנה. כל התעלמות קטנה שבה ומעלה בי חששות, פחדים, שמא אתה לא מעונין בחברתי יותר? אני יודעת שאחרי המכתב הזה יהיה לך עוד יותר קשה להסתכל לי בעיניים.. תתאר לך כמה קשה זה לי להסתכל לך בעיניים ולומר לך את כל זה, ולכן אני כותבת את זה, בידיעה שכנראה שזה יחזור למגירה ולעולם לא יינתן לך. רק רציתי שתדע, שאני אוהבת אותך. שלך תמיד, אני.
המכתב הזה, כנראה עתיד להשלח, אבל זה עדין לא בטוח מכיוון והמכתב הקודם התקבל על ידי מענו היום, והתגובות שהוא הניב היו שונות ממה שציפיתי. אין לי כאן עותק שלו ולכן רק אספר לכם מה היה כתוב בו- סיפרתי לידיד שלי למה אני פוצעת את עצמי, מה גורם לי לזה, וניסיתי להסביר חלק מהתחושות שלי... וזאת מאחר ואתמול סיפרתי לו שאני פוצעת את עצמי.. אבל הוא לא ממש ידע מה לעשות עם זה כנראה, מאחר והוא כתב לי באס.אם.אס. ********************* איך את מצפה שנערוך שיחה נורמלית אחרי מה שקרה? וזה ממש דיכא אותי. לכן, אני לא בטוחה שאני רוצה לשלוח לו את המכתב השני.זאת ועוד, הדבר נראה לי קצת אבסורדי ויותר מדי מתעסק סביבי ולכן אני אכתוב אותו כאן, כי יש לי הרגשה שהמכתב הזה היה מיועד בעיקר לי מאשר לו. ***, עוד מכתב אחד ותתפוצץ הלא כן?
אני יודעת שאתה לא ממש מעונין במכתבים האלה, ולמה בעצם שתרצה בהם? הרי איכפת לך, אני כמעט מאה אחוז בטוחה, אבל לא צריך להיות איכפת לך כל הזמן, ואתה לא צריך לדאוג לי ולשמור עליי עשרים וארבע שעות ביממה. אבל, רק רציתי להבהיר נקודות מסוימות ומסקנות שהגעתי אליהם, אם לא יצא לנו לדבר מחר בבי"ס. בקשר לפסיכולוג- אתה יודע את עמדתי בנוגע ל "לספר להורים", החלטתי ללכת למרכז לייעוץ לנוער לבד או עם מישהו, ולדבר שם עם הפסיכולוג שלהם. ממה שאני יודעת, הדבר דיסקרטי לחלוטין וזה תמיד טוב. הייתי מציעה לך לבוא איתי אבל אני משערת שתרגיש לא בנוח או שלא תרצה, ואני מבינה במאת האחוזים אותך. אתה יודע, אתמול, כשלקחת את היד שלי בתוך שלך, והסתכלת לי בעיניים, עברה בי מין תחושה מוזרה כזו, שאתה דואג לי. לפחות ממה שאני ראיתי. יש לי נטיות להגזים... ואין הרגשה טובה מזו... זאת אומרת, לדעת שמישהו דואג לך חוץ מאמא ואבא והמשפחה. מישהו שאיכפת לו, לדעת שלמישהו מהחברים באמת יהיה איכפת אם תבצע התאבדות או תמות בגיל העשרה. ואם זו הצגה, פשוט תגיד לי, אני באמת לא אכעס... כששאלת אותי היום את השאלה ההיא, האמת היא שלא ידעתי מה לענות. אוהבת?מחבבת? ילד, אני אוהבת אותך כל כך, בהמון מובנים. אנחנו מכירים אחד את השני כל כך הרבה שנים, ורק השנה באמת התוודעתי אלייך. לא יודעת לשם מה שאלת אותי את השאלה ההיא, אבל לפי דעתי, עדיף שנשאר חברים טובים. אם היית בא אליי יום אחד out of the blue כמו שאומרים, סביר להניח שהייתי מתאהבת בך או משהו בסגנון, אבל מאחר ועכשיו רשמית אתה יודע על אחד מהסודות היותר כמוסים שלי, קצת קשה להתאהב בך במובן הזה. אוהבת אותך המון בתור ידיד מעולה שלי. איך אתה יודע לתת לי את החיבוק בדיוק כשאני צריכה אותו, ואת העקיצה הזו?! וגם לפעמים את הקטעים המעצבנים שלך, שאתה כל כך אוהב לעשות לי... לפחות כך אמרו לי. ילד, כל כך כיף להתכרבל לידך, למרות מה שאנשים יאמרו, לא איכפת לי. אוהפת אותך. והפחד הזה מדחייה כל כך חי, עד שהוא דוחף אותי חזרה אל תוך הבור הזה, הים הסוער הזה, אל תוך המערבולת הזו, שאני מנסה לצאת ממנה. כל התעלמות קטנה שבה ומעלה בי חששות, פחדים, שמא אתה לא מעונין בחברתי יותר? אני יודעת שאחרי המכתב הזה יהיה לך עוד יותר קשה להסתכל לי בעיניים.. תתאר לך כמה קשה זה לי להסתכל לך בעיניים ולומר לך את כל זה, ולכן אני כותבת את זה, בידיעה שכנראה שזה יחזור למגירה ולעולם לא יינתן לך. רק רציתי שתדע, שאני אוהבת אותך. שלך תמיד, אני.
