מלאך בודד

any way

New member
מלאך בודד



מלאך נושא על כפיו את גופך אל מר גורלך נושא הוא אותך בגוף מתייסר, נשמה שסועה אתה והוא לבד במסע. עוברים בנתיב לא מסומן עומדים במפתן מנהרת הזמן והזמן עוצר ונסוג לאחור השרף ואתה – אין דרך לחזור. למעיין החיים נושא הוא אותך היכן שרווית מבאר גורלך והמים דלוחים ומאד לא צלולים אין השתקפות – אין שם חיים. ואומר המלאך זו הבאר סימן של חיים אין בה יותר צא ועמוד אל מול גורלך היה מליץ יושר רק עבורך. והמוות נראה בתחתית הבאר דמותו לא ברורה – מראהו חיוור אוחז הוא בך בידו הנוקשה יתגדל ויתקדש שמיא רבא. והמוות סופי ואין חזרה עומדים ובוכים מוקירי זכרך וקדיש ותפילה לשמים עולים פותחים את השער ליושב במרומים. הימים ארוכים ואני מתגעגע העצב עצום ובי כה נוגע היית לי רע - היית חבר לעד בלבי דמותך תישמר.
 
היות ואזלו המילים...



חיפשתי בשירים... מקדישה לך את ``הנפטר`` של אידה חרהרט (1905) הנפטר / אידה חרהרט שבע אקיף תבל ומלואה ולו ברגלי היחפות, בזחילה, שבע אסוב לקדם את פניו של זה האחד המושיט לי ידיו. שבע אקיף לי תבל ומלואה. שבע אקיף את שבעת הימים בבגד קרוע, לבוש בלואים, לגאול משאול את זה האחד. שבע אקיף את שבעת הימים שבע אקיף - לעמוד יד ביד. שירך נכתב בכישרון וכאב חוויה אישית ובגרות שבאה כנראה גם בעקבותיה הכאב שהינך מביע בשירך חודר עמוק ללב הקורא משתתפת בצערך... ומזדהה בכאבך ענבל
 

irisshay

New member
למלאך הבודד



רק מי שאיבדו הם יקרים ידעו גם בחייהם, להתעטף בתחריכים ובמקום בו שוכנים המתים נשכון גם אנו לפעמים, החיים? צעד אחר צעד, נתעורר לימים אחרים, למדים בכל הוויתינו, שבעת מדורים, ועתיד כבר החל, גם אם לפעמים בלי משים, רק הזמן תקוותינו,מלקק את פצעינו. ולנו הצעירים רק יוטב, את מהמבוגרים כוחותינו נשאב, וחיוכם ילמדנו, עוד יבואו ימים יפים מאלו. ועכשיו תגובה יותר אישית, שירך מקסים להפליא ומאוד נוגע ללב. מאחלת לך שתתגבר במהרה, וד.א. זה מותר ורצוי, מבלי רגשי אשם...
 
למעלה