מלא זמן

[צליליתה1]

לא נסעתי בתחצ בכלל ובכרמלית בפרט
היום, הייתי צריכה להגיע למקום נטול חניה בעליל, וממש היה שיחוק לנסוע בכרמלית
(כבר ריגוש)
בתחנה בה עליתי התרחשה דרמה קטנה
איש נכנס לקרון, הדלתות נסגרו והגברת שאיתו נשארה על הרציף.

ראיתי את זה באי אילו סרטים וסדרות, ותמיד, מכאן מתחיל להיות מעניין.

במקרה שלנו היה די עלוב
האיש נסע בשקט, כנראה הרהר בהמשך דרכו
ואז בקש משכנתו לקרון להשתמש בטלפון שלה,כדי להתקשר לזו שנעזבה
(פרט משמעותי בסיפור. אין לו טלפון משלו? אשתו סוחבת לו את הטלפון בתיק, שלא יהיה לו כבד? הם זוג חסכוני ואינטימי וחולקים מכשיר?)
גם השיחה היתה משעממת- היה נשמע כאילו היא לא בטוחה שהיא מסוגלת לעלות על הרכבת הבאה
היה נראה שהוא לא מתכוון לעזור לה.

זהו. סתם. נגמר בלא כלום. היה יכול להיות כל כך הרבה יותר מסעיר.

 

[נושיתי האחת]

לא נסעתי בתחצ בכלל ובכרמלית בפרט
היום, הייתי צריכה להגיע למקום נטול חניה בעליל, וממש היה שיחוק לנסוע בכרמלית
(כבר ריגוש)
בתחנה בה עליתי התרחשה דרמה קטנה
איש נכנס לקרון, הדלתות נסגרו והגברת שאיתו נשארה על הרציף.

ראיתי את זה באי אילו סרטים וסדרות, ותמיד, מכאן מתחיל להיות מעניין.

במקרה שלנו היה די עלוב
האיש נסע בשקט, כנראה הרהר בהמשך דרכו
ואז בקש משכנתו לקרון להשתמש בטלפון שלה,כדי להתקשר לזו שנעזבה
(פרט משמעותי בסיפור. אין לו טלפון משלו? אשתו סוחבת לו את הטלפון בתיק, שלא יהיה לו כבד? הם זוג חסכוני ואינטימי וחולקים מכשיר?)
גם השיחה היתה משעממת- היה נשמע כאילו היא לא בטוחה שהיא מסוגלת לעלות על הרכבת הבאה
היה נראה שהוא לא מתכוון לעזור לה.

זהו. סתם. נגמר בלא כלום. היה יכול להיות כל כך הרבה יותר מסעיר.

עברתי סיטואציה דומה עם בן זוגי בתחתית בוינה. חיכה לי בתחנה הבאה.

 

[Zadig]

יכולת להמציא להם עלילה ולא להשאיר אותם בעליבותם ככה סתם.
למשל, למה הוא לא זעק עליה ?
כי אם יש להם פון אחד כנראה שאין להם כסף;
כאלה נוטים להתפרק בצעקות.
דשנים עלולים לחשוב שהם מצפים שיחוסו עליהם ויקנו להם פון...
זה כיוון ?

 

[צליליתה1]

יכולת להמציא להם עלילה ולא להשאיר אותם בעליבותם ככה סתם.
למשל, למה הוא לא זעק עליה ?
כי אם יש להם פון אחד כנראה שאין להם כסף;
כאלה נוטים להתפרק בצעקות.
דשנים עלולים לחשוב שהם מצפים שיחוסו עליהם ויקנו להם פון...
זה כיוון ?

לא יודעת כמה כסף יש להם או אין להם
אבל לי הם נראו כמו זוג דבוק, יש ביטוי בערבית, (שכבר שכחתי את המעט שפעם ידעתי) כמו שני ישבנים בתחתונים
ואם הם צמודים 24/7, מספיק מכשיר אחד.

 

[שיח סלימאן]

לא יודעת כמה כסף יש להם או אין להם
אבל לי הם נראו כמו זוג דבוק, יש ביטוי בערבית, (שכבר שכחתי את המעט שפעם ידעתי) כמו שני ישבנים בתחתונים
ואם הם צמודים 24/7, מספיק מכשיר אחד.

טִיזיין פִי(א)לְבָּאס

 

[סופהו 1]

ציפיתי לאקשן.
איזו אכזבה..

גם אני לא השתמשתי בתח"צ המון זמן והיום, פתאום קפץ רעיון להסתובבות, אבל בלי להזיז את הרכב.
אוטובוס ממוזג וריק למדי, נסע ברוגע והביא את הנוסעים החמושים ברב-קו ובמסיכה, עד ל..
שוק הכרמל.

לא היה שומדבר מעניין בנסיעה. השוק היה נקי, ללא המוני אדם, ללא צעקות, אבל המון צבעים, ריחות, צורות.
שוק שחוזר לחיים עם מחירים ממש לא של שוק.
ממש בשעת רעב, התגלה דוכן פיש אנד צ'יפס בצמוד לחנות דגים גדולה. כמעט אמסטרדם או כפר דייגים בצפון הולנד.
היה טעים. היה נעים.
ממש בוקר של כיף.
כבר מתחילה לחשוב על היעד הבא

 

[נושיתי האחת]

ציפיתי לאקשן.
איזו אכזבה..

גם אני לא השתמשתי בתח"צ המון זמן והיום, פתאום קפץ רעיון להסתובבות, אבל בלי להזיז את הרכב.
אוטובוס ממוזג וריק למדי, נסע ברוגע והביא את הנוסעים החמושים ברב-קו ובמסיכה, עד ל..
שוק הכרמל.

לא היה שומדבר מעניין בנסיעה. השוק היה נקי, ללא המוני אדם, ללא צעקות, אבל המון צבעים, ריחות, צורות.
שוק שחוזר לחיים עם מחירים ממש לא של שוק.
ממש בשעת רעב, התגלה דוכן פיש אנד צ'יפס בצמוד לחנות דגים גדולה. כמעט אמסטרדם או כפר דייגים בצפון הולנד.
היה טעים. היה נעים.
ממש בוקר של כיף.
כבר מתחילה לחשוב על היעד הבא

פיש אנד צ'יפס כמעט מצליח לפתות אותי להגיע לשוק.כמעט.

 

[קלייטון.ש]

קראתי לא מזמן ספר עם כזה מקרה.
"בבקשה תשגיחי על אמא" מאת שין קיונג-סוק.
הורים מבוגרים ל-4 ילדים נוסעים לבקר את הילדים בעיר (סיאול), הבעל עולה על הרכבת ומאבד מאחור את האשה. מגלה את זה מיד וחוזר מהתחנה הבאה, אבל היא נעלמה.
המשפחה פותחת בחיפוש קדחתני אבל האמא לא נמצאת מעולם.
הספר נכתב מנקודות מבטם של שניים מהילדים והגבר, לכל אחד יש חלק, והם נזכרים בחייהם עם האמא/האשה, ומתוך הזכרונות עולה דמותה ואופיה.
כל אחד זוכר משהו אחר ואפילו הפוך, וכך אנחנו למדים לאט לאט על האמא ועל יחסיה עם הילדים, עם הגבר ובכלל.
יש פרק גם מנקודת מבטה של נשמתה של האשה והוא מגלה לנו סוד משמעותי על חייה שאף אחד אחר לא ידע.
(בתיאור הספר כתוב שהוא על מערכת היחסים בין "אימהות וילדיהן" אבל מדובר רק באמא אחת ושניים מהילדים שלה, ועל מערכת היחסים בינה ובין העולם בכלל)

 

[צליליתה1]

קראתי לא מזמן ספר עם כזה מקרה.
"בבקשה תשגיחי על אמא" מאת שין קיונג-סוק.
הורים מבוגרים ל-4 ילדים נוסעים לבקר את הילדים בעיר (סיאול), הבעל עולה על הרכבת ומאבד מאחור את האשה. מגלה את זה מיד וחוזר מהתחנה הבאה, אבל היא נעלמה.
המשפחה פותחת בחיפוש קדחתני אבל האמא לא נמצאת מעולם.
הספר נכתב מנקודות מבטם של שניים מהילדים והגבר, לכל אחד יש חלק, והם נזכרים בחייהם עם האמא/האשה, ומתוך הזכרונות עולה דמותה ואופיה.
כל אחד זוכר משהו אחר ואפילו הפוך, וכך אנחנו למדים לאט לאט על האמא ועל יחסיה עם הילדים, עם הגבר ובכלל.
יש פרק גם מנקודת מבטה של נשמתה של האשה והוא מגלה לנו סוד משמעותי על חייה שאף אחד אחר לא ידע.
(בתיאור הספר כתוב שהוא על מערכת היחסים בין "אימהות וילדיהן" אבל מדובר רק באמא אחת ושניים מהילדים שלה, ועל מערכת היחסים בינה ובין העולם בכלל)

כל הכרמלית כולה 7 תחנות. ההליכה מקצה לקצה פחות משעה (כמה פחות תלוי אם מלמעלה למטה או מלמטה למעלה) קשה לי להאמין שהגברת שנשארה/הושארה תעלם. אולי הוא התכוון שתעלם, אבל זה לא היה מתוכנן כמו שצריך. הם עמדו קרוב לכניסה לרציף, ממש ליד התא של הנהג וכמה מטרים משירות הלקוחות כך שבקלות אפשר להזעיק עזרה. אולי הוא קיווה לזכות בכמה דקות מתוקות עם המאהבת שמחכה לו בתחנה בה ירד (לא רוצה לעשות לכם ספויילרים לספר שאני כותבת, אבל ממש לא נראה לי שיש לו מאהבת).

מה שכנראה בטוח שהוא לא התכוון להעלם, כי הוא ירד בתחנה לפני התחנה שקרובה לרכבת ולנמל. או שהוא כן התכוון, ושכר דירה בקרבת מקום. או שבעצם הם גרים ליד אותה התחנה והיו בטיול בגן החיות ועכשיו נשאר במתח, האם אשתו תמצא את הדרך חזרה? אם אשתו לא תמצא את הדרך הוא נראה לי מהטיפוסים שלא מסוגל אפילו לחמם משהו במיקרו, אז הנה טוויסט מרתק בעלילה: דווקא הוא הקרבן, שיגווע לאיטו ברעב בעוד אשתו עוברת מבית קפה למסעדה לבית קפה במרכז הכרמל ומשמינה מנחת.