"סיפורו" של מלון [שאינו מלון] "חוות הברון" [שאינו חווה]
חוות הברון תוכננה על ידי האדריכל יהודה פייגין ונבנתה בתחילת שנות השמונים כמלון דירות על הר הכרמל המלון נבנה בצמוד לדופן ההר בכיוון הים.
שטח המגרש עליו בנוי המלון הוא כ- 10 דונם. השטח הבנוי של בית המלון מגיע ל-9,000 מ"ר, מתוכם 4,000 מ"ר שטחים ציבוריים. המלון
כולל 186 חדרי סוויטות,
מתוכם נמכרו 93 סוויטות והן נמצאות כיום בבעלות פרטית.
במתחם יש גם בריכת שחייה וספא.
ראו תמונות שצולמו בשנת 2013 בתוך המבנה וסביבתו -
http://archiblender.blogspot.co.il/2013/02/2013.html
מזלו של המלון לא שפר עליו, והוא נכשל כלכלית.
כבר בשנת -2002 הוצא
צו כינוס נכסים למלון חוות הברון בשל חובות כבדים של בעליו -
חברת הרטן מלונאות ונופש. החל מאותה שנה הוא נוהל ע"י כונסי נכסים.
בתחילת 2009 החל עו"ד אהרון בן שחר לשמש ככונס הנכסים של החברה, וזמן קצר לאחר מכן החליט להעמיד את חוות הברון למכירה.
ביוני 2010 -בית משפט המחוזי בחיפה אישר את מכירת מלון דירות הנופש חוות הברון ל"
יוסי דלגושן" תמורת 14 מיליון שקל. [באמצעות חברת
ד.ג.ר. ניו קאפיטל]
יולי 2011 - סכסוך משפטי בין הדיירים למפעילי המלון ובעליו -
http://psakim.com/verdicts/no-cat/רעא-חיפה-42276-04-12/
מהות התביעה נבעה מהודעת מפעילי המלון ב- 12/7/11 על הפסקת פעילות חב' הניהול במלון חב' הברון וכן הודיעו כי חב' נוגה-ונוס תחל שיפוצים במלון, וכי חל איסור מוחלט להיכנס למתחם אתר הבניה החל מקומה 15 ועד הקומה העליונה 19, כולל רחבת הבריכה והשטחים הציבוריים, וכי כל כניסה אחרת תהא באחריותו האישית של הנכנס.
באוג' 2013 הוציאה נציבות כיבוי אש צו סגירה למלון , מפקד המחוז שסייר במקום כתב "
אני מזועזע מההזנחה ומרמת הסיכון לדיירים. ידי לא תרעד כשאחתום על צו הסגירה".
באוק' 2014 נכתב שבית משפט השלום בחדרה קיבל חלקית את תביעת המועצה המקומית זכרון יעקב נגד
"נגה ונוס מלונאות", בעלת מלון הברון במושבה - לתשלום אגרות ארנונה, מים וביוב. זאת למרות שהנכס, שהיה מסמלי התיירות של זכרון יעקב,
אינו בשימוש מזה שנים, והפך לפיל לבן אחרי שבעליו הקודמים פשט רגל, וגם הבעלים החדש שרכש את הנכס ביוני 2010 לא הצליח להפעילו ולהשלים את תוכנית השיפוצים כפי שתכנן.
המועצה המקומית תבעה מהחברה חוב של
337 אלף שקל עבור השנים 2011-2010. החברה הנתבעת רכשה את מבנה המלון עצמו,
לא כולל 186 דירות הנופש שנבנו כחלק מהפרויקט אך נמכרו בנפרד לבעלים פרטיים, וטענה כי אף שהיא מחזיקה רק באותו חלק של המבנה שכונה על ידה "
השטח המלונאי", חייבה אותה המועצה המקומית במסי מים וביוב עבור המבנה בכללותו, כולל דירות הנופש.
המועצה טענה, כי במבנה כולו מונה מים אחד ויחיד, ולפי ההסדר שהיה לה עם הבעלים הקודמים, הוא חויב במלוא חשבון המים ופעל לגבייתו מבעלי דירות הנופש, השופטת קבעה בהחלטתה שלגבי גביית חוב המיים אין הצדקה לגביה על החלקים שאינן בבעלות הנתבעת.
לא ברור מה מצב העניינים בימים אלה.
+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
פרל דוד סלולרי - 052-8964914
מידענות,איתור מקרקעין, יזמות בנדל"נ, יעוץ פרטני למתחמי נדל"נ.
מייל -
[email protected]
