מלחין סרטים צעיר המתכנן מעבר לLA, אך חושש ומבולבל וזקוק לכם

[yJoseph]

מלחין סרטים צעיר המתכנן מעבר לLA, אך חושש ומבולבל וזקוק לכם

שלום וברכה!

היום החלטתי לקחת אחריות על חיי ולעזור לעתידי המקצועי.
אני מוסיקאי קלאסי בן 21 והחלטתי להיכנס באופן רציני לעולם ההלחנה לתמונה שבו תמיד הייתי מאוהב. אחרי צריכת תוכן רב בנוגע למקצוע, הבנתי שזוהי חובה לעבור ללוס אנג'לס, כי שם הכל קורה. כמובן שאני היססתי מאוד וחשבתי שזה רק צעד קיצוני שמי שהגיע שרק הגיע לרמה מסויימת צריך לעבור, אבל אחרי שראיתי אין ספור אנשים החוזרים על אותו הדבר, ואומרים בפירוש (וגם אח"כ ראיתי את כל ההוכחות הקיימות לכך שרק מעבר לLA יכול להרים את הקריירה), הבנתי שכנראה זו אמת ואני צריך לעשות מעשה אם אכפת לי מעצמי ומהאומנות שלי, ולשמחתי אכפת לי מאוד..

הבעיה שלי, וכאן אצטרך להיות כן, היא שאני עדיין לא חייתי כעצמאי בחיי. עד עכשיו התגוררתי בבית הוריי.
כך שגם מבחינה מנטלית אני בטוח שזה יהיה קשה, אך בנוסף גם איני יודע מהם הדברים הכרוכים במעבר כזה, בטח כשהוא למדינה אחרת. אני מאוד מבולבל ולא יודע מאיפה אפילו להתחיל. אני נורא פוחד שה"overwhelming emotions" יגרמו לי לוותר על הכל. ואסור לי לוותר על זה. אני רואה את עתידי לעיני רוחי ואסור לי לקבור אותו.

עכשיו כמובן שיש את כל העניין עם הויזה, שאין לי שום מושג איך במקרה שלי אני יכול לקבל אותה, לכמה זמן וכו'. אני אגב מחזיק באזרחות ישראלית וצרפתית.
אני דובר אנגלית באופן שוטף וכמובן שמבין כל מילה.
אני תמיד צריך להיות בטוח בהכל, ללא הפתעות וכמובן כלשהן הסתבכויות עם החוק. אני מוכרח לדעת איך אוכל להישאר שם באופן בטוח בלי להסתכן בויזות שפתאום פגות ואירועים לא צפויים..

אני בטוח שיהיו כמה שייעצו לי "לקחת את זה לאט"-אולי לחיות קודם בארץ באופן עצמאי, אבל אני חושב שזה יכול להיות בזבוז זמן. לדעתי הגיע הזמן לקפוץ למים (לאחר שאני מבין איך הכל עובד כמובן..) ולהתחיל את הקריירה המקצועית שלי במקום המתאים.

מבחינה מקצועית ומוסיקלית אין לי בעיה כלל ואיני חושש (קיבלתי מוסיקאי מצטיין בצבא, ואני נגן עבר בפילהרמונית הישראלית הצעירה, שזו התזמורת הצעירה הלאומית של ישראל שעובדת עם הפילהרמונית הישראלית, וגם זוכה מלגת קרן שרת בהצטיינות). בשום אופן לא אמרתי את דברים אלו כדי להשוויץ, (ואיך אפשר להשוויץ כשאני כותב באנונימיות בפורום..) אלא רק כדי לומר שאני לא חי באיזו פנטזיה מקצועית של מלחין סרטים שחייב לעבור לLA, אלא בפן המקצועי אני בטוח בעצמי ויש לי הוכחות..

הבעיה הגדולה שלי כפי שנאמר מקודם היא צד ההתנהלות באופן עצמאי במדינה אחרת, כל מה שאני צריך לדעת, האישורים שאני צריך לקבל, האם ישנה אפשרות להתנייד די בנוחות ללא רכב (במיוחד כשצריך לנסוע לכל מיני אולפנים) אך עם תחבורה ציבורית (אחת הסיבות שאני שואל זאת היא בגלל שעדיין לא עשיתי רשיון. כן, בן 21 בלי רשיון. אף פעם לא הרגשתי את הדחף ולא היה לי צורך. עכשיו יש לי צורך..)

בנוסף אין לי כלל מושג איך העברת כספים לחשבון בחו"ל עובדת (שוב, אני באמת מאוד תמים בכל העניינים הללו ואף פעם לא התעסקתי בדברים אלו חוץ מתשלומים בפייפאל וכמה העברות בנקאיות).

אני בטוח שישנם עוד כמה וכמה ענייני מחייה שלא התייחסתי עליהם כאן, בין אם זה כי הם פרחו מזכרוני ברגע זה, או בין אם זה כי אפילו איני יודע על קיומם כי אף פעם לא הייתי צריך להתעסק אתם.

אני אשמח אם אתם תוכלו לעזור לי להתחיל ולהתניע את עתידי המקצועי ולעזור לי להיות האדם שתמיד חלמתי להיות. אני אהיה על כך אסיר תודה עד סוף ימיי.

תודה רבה!

יוסף

 

[zuki3]

לאט לאט

יש לך מיליון שאלות כרגע, אבל 999999 מהם עדיין לא רלוונטיות,
זה באמת שאלה איך מתנהלים בלוס אנגלס בלי רכב,
וכל שאר השאלות שכולן חשובות (ועוד מיליון שעוד לא חשבת עליהן),
אבל כרגע אתה צריך לבחור דרך, כיוון ורק אחרי זה לשאול את שאר השאלות, אתה צריך לשאול ולהחליט איך אתה עובר ללוס אנגלס,
והנה האפשרויות שיש לך :
1. להרשם ללמודים בלוס אנגלס ולהיות סטודנט עם ויזת סטודנט, זה פותר את בעית הויזה, ואת עניני המסגרת והלבד ועוד כמה שאלות, כמו למשל שאם יהיה לך תואר אקדמאי, יהיה לך דרך בעתיד לקבל ויזת עבודה, אבל זה מצריך הרבה מאד כסף, גם אם אתה הכי מוכשר בעולם (וזה בעיה , כי כולם מוכשרים מאד בלוס אנגלס),
יש לך הרבה חסכונות או הורים אמידים שמוכנים לשלם לך עשרות אלפי דולרים לשנה ?
סטודנטים זרים יכולים לעבוד מעט מאד במהלך הלימודים.
2. לנסות, לטוס ללוס אנגלס כתייר, בתור אזרח צרפתי אתה יכול להגיע ל90 יום, לטייל, לנסות להכיר, ואולי יקרה נס, ותמצא אהבה מקומית, או מפיק הוליוודי שירצה לקחת אותך תחת חסותו, בלוס אנגלס יש מיליונים שבאים לחפש את המזל, אתה תהיה עוד אחד.
קח בחשבון ש99 אחוז תחזור לישראל אחרי הביקור וכלום לא יקרה.
3. להמשיך את החיים והקרירה בישראל, ללמוד, לעבוד, ועוד כמה שנים אם תהיה מוצלח, עם יכולות מוכחות, תוכל לבקש גרין קארד על סמך כישורים בנלאומים מוכחים, אומנים ישראלים בנלאומיים כמו למשל עידן רייכל יכול לבקש ולקבל גרין קארד כמו שגסטין ביבר הקנדי קיבל.

אתה צריך להבין שבחור צעיר בן 21, בלי תואר אקדמאי לא יכול לקבל ויזת עבודה, ואם אין לך רקורד מוכח בנלאומי אין שום דרך שאתה יכול לעבור ככה סתם ללוס אנגלס לגור ולעבוד, אתה פשוט לא יכול כרגע.

 

[eladts]

וגם תלמד לנהוג

בארה״ב בכלל ובלוס אנג׳לס בפרט בלי רשיון נהיגה לא תגיע רחוק.

 

[yJoseph]

תודה! ועוד כמה שאלות-

תודה על התגובות, אני מעריך את העזרה.

ברור לי שזרקתי אלפי שאלות, ושלא באמת כולן רלוונטיות בשלב זה. רציתי להביע בפניכם את רמת הבלבול שלי..

אני בהחלט אלמד נהיגה עכשיו, הבנתי שזה הכרחי ובמיוחד בארה"ב. לא צריך לבצע עוד מבחנים בארה"ב עם ברשותי רשיון ישראלי, נכון? הוא לגמרי עובר?

לגבי לימודים אקדמאיים, לצערי אין סיכוי שזה יקרה. למדתי קומפוזיציה וניצוח בארץ במשך כמה שנים ועזבתי לפני סיום התואר. מסגרת שכזו לא היתה בשבילי בכלל, ואני למדתי מספיק תיאורייה מוסיקלית וניצוח כדי להרגיש שאני במקום נוח מאוד. מסגרת לימודית היא כבר לא משהו בשבילי ושאני אחזור אליו עכשיו.
אגב, תמיד ההתנהלות המסגרתית שלי הייתה קפריזית למדי-אני לא סיימתי בגרות, ובכיתה י"ב עזבתי את בית הספר וראש הפקולטה באקדמיה החליט לקבל אותי באופן חריג ללא תעודת בגרות ולפני צבא, וכך התחלתי במקום כיתה י"ב את לימודיי האקדמיים, אך כאמור עזבתי לאחר כמה שנים.

לגבי טיול לשם, אין לי מספיק חסכונות כדי להרשות לעצמי דבר שכזה.. אני מסכים שבאמת אינם הרבה סיכויים שמדבר כזה יצא משהו, לכן אעדיף לא להסתכן..
אבל למען האמת עכשיו כשאני חושב על כך יותר לעומק, זה יכול לפתוח בפניי הזדמנויות-כלומר, יהיו לי שלושה חודשים שבהם אהיה נגיש למפיקים וכו' (כמובן שאני לא מצפה לכתוב לסרטים גדולים ולא בינוניים בתחילת דרכי), לכן אפשרות זו אולי רלוונטית לאחר שיהיה לי אוסף של כמה סרטים יותר קטנים שאלחין, אולי ישראלים, ואז בינוניים- ורק אז אפשרות כזו של טיסה כתייר יכולה להניב תוצאות. אבל זו בהחלט יכולה להיות אופציה..

העניין עם אופציה מס' 3 היא שלצערי בתעשיית המוסיקה לסרטים זה לא ממש עובד ככה לצערי.. זמרים ואמני במה ישראלים ידועים בהחלט מקבלים במה ושם, אך קשה מאוד לקבל תנופה בתחום ההלחנה לסרטים בארץ, ולהתעלות למקום כלשהו שהוא מעל הממוצע, וזה גורם לי לפקפק גם בתועלת של הישארות בארץ (למרות שבעצם, כפי שסיכמת, אינן הרבה דרכים שפותחות בפניי את האפשרות לחיות בלוס אנג'לס). לנסות לקדם את הקריירה שלי בהלחנה לסרטים כשאני נשאר בארץ זה קצת כמו לנסות לשפר את כישורי הגלישה על הקרח שלך במדבר יהודה..
זה לא שאני מזלזל חס ושלום בתעשיית הסרטים בארץ, זה פשוט שלצערי זה לא משהו שישתלם לדשדש בשבילו בארץ עוד מספר שנים, וכאמור אני בספק גדול שהוא בפוטנציאל יוכל לתת לי איזשהו מעמד שיקנה לי גרין קארד.

אני מבין את הקביעה האחרונה שלך-כלומר אפילו אם אני מוצא מעסיק מראש לפני המעבר, לדוגמא מלחין שזקוק לאסיסטנט, זה לא יקנה לי ויזה?
זה מוזר לי, כי אני מכיר סיפורים של מלחינים ללא תואר שעברו לLA כי הועסקו על ידי מלחין או מישהו אחר בתחום המוסיקה לדוגמא.


שוב תודה על העזרה!

 

[zuki3]

תשובות

1. אפשר לנהוג בלוס אנגלס עם רישיון ישראלי רק אם אתה תייר, ברגע שיהיה לך ויזת עבודה / סטודנט או כל סטטוס אחר, אתה תהיה חייב לעשות רישיון נהיגה מקומי תוך זמן קצר.
2. לא הבנתי איך איך אתה רוצה לעבור ללוס אנגלס אם פסלת את כל האפשרויות שלי.
3. תקרא מה הדרישות שאתה צריך לעמוד כדי לקבל ויזת אומן, כי ויזת עבודה רגילה דורשת תואר אקדמאי או 4 שנות ניסיון במקום כל שנת לימודים אקדמאית.
וכדי לקבל ויזת אומן אתה צריך להראות לפחות 3 סעיפים, כך שגם אם מחר מפיק יחליט לקחת אותך בתור במפיק המוזיקה היחידי על סרט שלם, אין לך מספיק הוכחות לקבל ויזה.

http://www.workpermit.com/immigration/united-states-america/o-1b-visa-extraordinary-ability-arts

 

[פולי התוכי]

אתה חייב לעשות התאמה בין הרצונות לבין המציאות

רשיון נהיגה: כתייר לא תצטרך רשיון מקומי. אבל חובה עליך לוודא תמיד מה הכללים בכל סטייט בו תהיה.

רוב השאלות שלך לגמרי לא קשורות להגירה, ואת התשובות הטובות יותר תקבל מפורומים שעוסקים במוזיקה. אולי תקבל תשובות יותר מהימנות, לגבי התפתחות מקצועית של מוזיקאים, לגבי חשיבות של לימודים עבור מי שמעוניין לצאת מהארץ וכו׳.

אבל בכל זאת כמה דברים:
אתה מנסה ללכת על הכל או כלום, מתמקד בסיפורים על אלה שהלכו לאמריקה עם מאה דולר בכיס ויצאו מיליונרים, ומתעלם מהמוני אחרים שהגיעו עם הרבה כסף בכיס ויצאו עם חובות (ואם אתה מכיר כאלה שהצליחו - דבר איתם ישירות ותלמד מה לעשות). כולם רוצים הוליווד, ברודווי, עמק הסיליקון, מנהטן.

מהצד, אני לא מצליח להבין מה יהיה היתרון שלך על פני צעיר מקומי ומוכשר, בוגר ברקלי, לדוגמא.
הסיפור שלך מאוד לא מתאים לויזת עבודה, ויזת אומן או גרין קארד בגין הישגים יוצאי דופן.

הערה בונה: הדרך בה אתה מציג את הדברים מראה יוהרה גדולה, ומעט מאוד ביסוס לאותה יוהרה. (לא כתבת מה אתה עושה כיום. כן כתבת: שלא סיימת 12 שנ״ל, קיבלת מלגה ובעצם גם אותה זרקת לפח כי לא סיימת את הלימודים, למרות מעמד של מוזיקאי מצטיין, ששם לא ברור אם תפסת מקום למוזיקאי אחר... וכל זה כי הרגשת שאתה כבר טוב מספיק. אתה לא עובד היום בהלחנה, כי התעשיה בישראל היא בזבוז זמן ואת זה אתה לא כותב לאחר מס׳ שנות עבודה.)

קבל את הטיפים שנותנים לך, הם שווים המון כסף ועוגמת נפש.
אם אתה באמת רוצה קריירה, כלשהיא, אז אתה צריך לעבוד קשה.
אם אתה באמת רוצה להגיע לארה״ב בזכות הכישורים, אז קל וחומר. תעבור על הודעות כאן, תראה כמה קשה אנשים עובדים כדי להרוויח את האפשרות להגיע לארה״ב, וכמה קשה עובדים אחר כך כדי להרוויח את האפשרות לתושבות קבע. אם הם היו מחליטים בגיל 21 שהם לא ממשיכים בלימודים ולא מתחילים לעבוד כי זה מבזבז להם את הזמן, הם לא היו מגיעים לשום מקום.

לסיים בנימה חיובית יותר:
אתה בשלב שבו יש לך מספיק זמן כדי לבנות את העתיד באופן כזה שתוך כמה שנים תוכל להגיע לאמריקה, אם אתה באמת כל כך מוכשר.
בהצלחה!

 

[yJoseph]

תשובה סופית

אוי.

אנא קרא בקפידה את הדברים הבאים:

אתה לצערי מבלבל מספר דברים, ומדבריך עולה כי אתה לא יודע כלל למה קשור מוסיקאי מצטיין (אין כל קשר ללימודים. זה בצה"ל. ואיך בדיוק תפסתי מקום למוסיקאי אחר?), מלגת קרן שרת (זרקתי אותה לפח כי לא סיימתי 12 שנות לימוד? מלגת קרן שרת זו מלגה יוקרתית התומכת באמנים ובהמשך דרכם כאמנים, זוהי לא מלגת לימודים. חיפוש קצר בגוגל היה מספיק. אני השתמשתי במלגה זו במלואה, עבדתי קשה מאוד על פיתוחי כאמן כולל נסיעות של שעות כל שבוע-וקיבלתי תוצאות, כולל נגינה במשך שנים בפילהרמונית הצעירה, ראיון בתכנית המוסיקה הקלאסית אינטרמצו עם אריק בחינוכית-וכל זה בא אחרי שנים של עבודה קשה, לא רק כשרון. אז לזרוק הערה כזו-לא רק שזה לא במקום-אלא זה שגוי ביותר ומרגיז בהתחשב במציאות.)

"וכל זה כי הרגשת כי אתה טוב מספיק"-פה זה כבר סילוף מוחלט של דבריי. מה שאמרתי הוא שאני הפסקתי את הלימודים מסיבות שבכלל לא ידועות לך (והיו סיבות), ובדיעבד הרגשתי שרכשתי מספיק ידע. עצירת הלימודים לא הייתה כי "הרגשתי שאני טוב מספיק" ולא אמרתי זאת.

לצערי התגובה שלך לא עזרה לי בהרבה, ועוד יותר צר לי על כך שאני מרגיש ויודע כי היא לא נכתבה על מנת לעזור אלא מתוך התקוממות כלשהי, ואולי אני יכול להבין ללבך ואכן יוהרה (שבעצם שיבחתי את עצמי בתמימות כמו שכתבתי כדי להראות שאני אכן מסוגל להגיע לאן שאני רוצה להגיע מבחינה אומנותית ומקצועית, ושהפוסט הזה כן במקום. ושוב, מה הטעם ביוהרה כשאין אני מכיר כאן אדם, ואין כאן איש שמכיר אותי. את מי אני משבח בעצם?)-יכולה להיות מרגיזה (למרות שלפי שופנהאוהר הצניעות היא שפלה ונועדה אך ורק כדי לרצות את שאר האנשים שלא חולקים את אותם כישורים, ובעצם שומעם דברי גאווה הקנאה גוברת, וזה מתפרש ככעס, אבל אני גולש מהנושא, ואני לא לגמרי מסכים עם כל דבריו במילא).

אז לסיום:

אני עבדתי קשה. אתה כותב ביוהרה כאילו אתה מכיר את נפשי ואת הסיבות לכך שלא סיימתי את לימודי-כשאינך בכלל יודע מה זה להיות אמן ובמה זה כרוך, כשאינך מכיר פרט אחד מהשתלשלות האירועיים וחיי האמיתיים.
אני לא מאשים אותך בחוסר הידע, אבל אני כן חושב שכתיבה ביוהרה על נושא שאינך בקיא בו כלל זהו דבר שאינו ראוי כלל.



ורק נקודה אחרונה וחשובה לסיום:
לכאן לא רציתי להגיע, אבל רק כדי להעמיד אותך על טעותך כאן (ובאמת שלא רציתי להגיע לכאן)-לכתוב "מעט מאוד ביסוס לאותה יוהרה" זה חסר כל קשר למציאות ואבסורדי.
אתחיל בכך שאין כל קשר לבין איכותו של אמן לבין סיום לימודים, אם כבר המצב הוא הפוך.

אם תעשה קצת מחקר, תגלה מהו מעמד מוסיקאי מצטיין ומהו מעיד על רמתך כמוסיקאי. בנוסף תבדוק כמה חיילים זוכים במעמד זה. המספר הדו ספרתי יפתיע אותך.

קרן שרת נחשבת לאחת המלגות היוקרתיות ביותר לאמנים, ולזכות בה בהצטיינות, במיוחד בגיל 13 (ולזכות בה ברציפות גם בשנים שלאחר מכן) הוא דבר שנותן, איך נגיד-קצת ביסוס ליוהרה שכלל לא התכוונתי אליה. אתה מוזמן לראות את רשימת השמות הבינלאומיים שזכו בה, זה יוסיף לך מעט ידע בעניין.

להתקבל לפילהרמונית הצעירה בגיל 12 שהוא גיל מוקדם שבו לא אמורים לנגן בתזמורת, אלא מגיל 14- הוא לא משהו בגדר הרגיל, וסלח לי שאני צריך שוב להעמיד אותך על היוהרה שלך בקביעה שיש מעט ביסוס ליוהרה שלי.

לנגן בהיכל התרבות בתל אביב סימפוניות מספר פעמים מול אלפי אנשים עם קטעי סולו עם הפילהרמונית הצעירה, כשאחד מבקרי המוסיקה החשובים בארץ משבח את נגינתך בפרהסיה-זה גם מוסיף קצת ביסוס, אם תשאל כל אדם בר דעת.

אה, ועל אבנר בירון שמעת במקרה? זהו אחד המנצחים החשובים ביותר בארץ שהקים ומנצח על התזמורת הקאמרית החשובה והטובה ביותר בארץ (הוא ניצח על התזמורת בתחרות ארתור רובינשטיין לדוגמא).
אז, שוב, אני לא אוהב לצטט דברים שכאלה בפרהסייה, אבל בגלל תגובתך האבסורדית אני מרגיש מחוייב לצטט אותו ואת מה שאמר בפניי:
"יש לך כשרון אדיר, ואתה תגיע לרמות הכי גבוהות".

אני כבר קצת מרגיש רע עכשיו, אך הייתי חייב לענות לך ולהראות לך כמה תגובה שנכתבה בכזו יוהרה כשלעצמה, שגוייה כל כך.

תודה על העזרה, ואל דאגה, אני אגיע למטרה שלי. אני כבר הצלחתי להגיע למה שרוב האנשים לא הצליחו ולא יזכו להגיע אליו בחייהם. גם אם זה אומר שאספוג ביקורת על יוהרתי מאנשים שמסתכלים עליי מלמטה.

תודה על העזרה.

יוסף (שהוא שם בדוי, אגב. יוהרה, כן?)

 

[naf86]

אם אתה כל כך טוב ומוצלח

אז אולי כן תקבל ויזה על סמך הכישורים שלך.
אבל תחשוב על זה ככה. בישראל אולי אתה מצטיין. אבל ישראל היא מדינה קטנה. להוליווד מגיעים אנשים מכל העולם שרוצים להיות הדבר הבא. אתה לא מתמודד עם עוד כמה אנשים על מלגה או מוסיקאי מצטיין. אתה מתמודד עם אנשים בכל העולם, חלקם עם הרבה יותר שנות נסיון.
עכשיו, יכול להיות שאתה באמת מיוחד ברמה עולמית. יש כמה ישראלים שהצליחו בארה"ב בשל כישורים ברמה עולמית. אבל הם עבדו מאוד קשה בשביל ההכרה והפתיחת דלתות.
תחשוב על כמה בתי ספר למוסיקה יש בארה"ב. למה שמפיק סרט בינוני יקח ישראלי בלי שום רקורד שצריך לויזה, אם הוא יכול לקחת מישהו מקומי שהלך לבית ספר מהטובים בעולם?

 

[Fellowship]

פוקוס (לא הרכב) ומיקוד (לא המספר)

אתה נשמע מאוד מוכשר ויוצא דופן, אבל הדיון על יוהרה לעומת הצלחה וקבלות פשוט לא רלוונטיות,
הפן היחיד שאולי זה יכול היות להיות רלוונטי היא ויזה על בסיס כישורים מיוחדים בינלאומיים, ולהבנתי אתה לא שם, לפחות מהפן הבינלאומי, אבל אינני בטוח.

הנושאים של רישיון נהיגה, תחבורה ואופן העברת כספים, רחוקים מהמצב הנוכחי שנות אור.

ההתמקדות צריכה להיות באופציות השגת ויזה/גרין קארד,
אני לא מומחה לנושא אבל להבנתי פרשו בפניך את האופציות ופסלת אותן,
לכן במיד הואתה עדיין סבור שמעבר ל LA הוא Must, תחשוב שוב על האופציות בכובד ראש.
אגב, אולי זה לא היה מספיק ברור, אבל הוזכר בין השורות גם האפשרות שבתור תייר תמצא שם את אהבת חייך,
ולמרות גילך הצעיר (פעם זו היתה הנורמה) תחליט להתחתן, מתוך אהבה אמיתית כמובן,
שתוביל גם לפתרון השהות בארה"ב.

 

[The former varlimi]

הכל טוב ויפה

באמת, ללא טיפת ציניות (אני קצת מכירה את העולם הזה בעצמי).
אתה נשמע בחור מאוד מוכשר בתחומו.
העניין הוא, שלא אותנו אתה צריך לשכנע בכישורים שלך, אלא את הקונסול.
הוא היחיד בו הכל תלוי.
אז תתחיל לקרוא ולחקור בנושא -איך אתה יכול לקבל ויזת אומן. ויזה שהאות שלה היא O.
שיהיה לך המון בהצלחה

 

[פולי התוכי]

מה המטרה שלך? להצליח, או לשכנע שאתה מוצלח?

אנחנו לא מכירים. כתבת וביקשת דעות, קיבלת.
כתבתי לך הודעה מאוד רצינית, התלבטתי לגבי ״היוהרה״, ולכן התנסחתי בעדינות, כך בעולם הגדול קוראים קורות חיים באופן ביקורתי. לקורות חיים אין פרשנות והערות שוליים. כתבתי לך שזאת הערה בונה, והדגשתי מה יכול להראות מוזר.
בכל זאת, כתבת הודעה שלמה שמסבירה כמה אתה צודק והבעיה היא שאחרים מסתכלים עליך מלמטה. (מלמטה?! כשאני חושב על עצמי בצורה ביקורתית, אני אפילו לא בכיוון של להוסיף לרשימה ״אני לא יודע להלחין סרטים״)

הרצון שלך הוא להתקדם לקראת מעמד מוסדר בארה״ב, ולמצוא עבודה בתחום שמעניין אותך. זה שילוב של שני דברים: הסדרת המעמד, ולהצליח לעבוד בתחום. הם יכולים להיות משולבים, אם תעמוד בתנאים מסויימים והם יכולים להיות שני מסלולים נפרדים: הגירה בנפרד ואז להתמודד עם מציאת עבודה.

אם אתה כזה מוכשר, אז יש מסלול ויזה שמתאים לך - פגוש עורך דין הגירה בנוגע לויזת אמן.
אולי אתה באמת עומד בתנאים, ויכול להתקדם לשלב הבא.
את מה שיש לפורום הזה להציע בנושא הגירה - קיבלת.

 

[The former varlimi]

חיפוש קצר בגוגל

לויזת אומן הניב את התוצאה הבאה:

http://www.klarfeldvisa.com/us-visa/visa-categories/artist-visa

קרא בעיון.רב.

*** אין לי שום קשר כלשהו לעו"ד המצויינת בלינק שהובא לעיל ***

 

[ilanvag]

המלצות לפעולה, מאחר וגם אני איני מכיר את אותה עו"ד:

כל עורכי הדין הרציניים בתחום הזה -- ואני מדבר על המשרדים הגדולים והמובילים בארה"ב (שעם אחד מהם עבדנו בסופו של דבר) -- נוהגים להציע פגישת היכרות ראשונה בחינם, בה המבקש (אומן, ספורטאי, פוסט-דוק - זה דומה לצורך העניין) מציג בפניהם את קורות החיים שלו ואת ה"קבלות" שכבר יש לו; ובהתאם לאלו, עורך הדין מנתח את המצב במהירות, ואומר לו את אחד הדברים הבאים (ניסוח שלי):
1. נראה שיש לך כבר את כל מה שצריך בשביל להצליח בתיק, אפשר להתחיל לעבוד.
2. יש לך את רוב הדברים, אבל חסרים עדיין כמה דברים ספציפיים (והוא מונה בדיוק מה חסר). האם אלו דברים שכבר יש לך במקרה, ו/או שאתה יכול להשלים/להשיג בתקופה הגיונית, נניח של כמה חודשים? אם כן, אז אפשר להתחיל לעבוד.
3. חסרים לך המון דברים שאתה צריך להשיג (והעו"ד לעתים גם ימנה אותם), ואין מצב להגיש את התיק במצב שכזה, שכן הסיכויים להצלחה הם קלושים. בבקשה חזור כאשר יהיו לך הדברים הללו.

כאמור, וזה המפתח פה - את מה שלמעלה מקבלים *בחינם* אצל עו"ד רציני, אחד מהמובילים בתחום (ואני יודע באופן אישי, כי התייעצנו עם כמה שכאלה במהלך תהליך הבחירה, כשהתחלנו במסלול הגרין קארד). אם העו"ד מבקש תשלום על פגישה וייעוץ ראשוניים; ובמיוחד אם מדובר בתשלום נכבד (נניח משהו שהוא מעבר למאה או מאתיים דולר); אזי מבחינתי באופן *אישי* מדובר בדגל אדום (וכן, נתקלתי גם בכזה, ולא המשכתי איתו).

בנוסף, עו"ד רציני אף פעם לא יבטיח הצלחה ב-100%, אבל הוא יאמר אם סיכויי ההצלחה הם גבוהים, או שהסיכויים נמוכים. הטובים והרציניים לא ייקחו תיק שהם לא חושבים שיש סיכוי גבוה להצליח איתם - המוניטין והשם שלהם חשובים להם, והכסף שהם יקבלו מלקוח שסיכוייו נמוכים לא שווה להם במידה והתיק ייכשל.

הלאה. דגל אדום נוסף מבחינתי זה עו"ד שרוצה את רוב התשלום (או חלק משמעותי ממנו) מראש. בתיקים הללו, מאוד מקובל לגבות תשלום בהתאם להתקדמות בתיק, מאחר והתיקים הללו יכולים לארוך תקופה ארוכה - חודשים רבים, ואף שנה-שנתיים.

וכמובן, צריך לבקש מהעו"ד רשימת ממליצים בתחום הספציפי שבו מדובר, כדי לוודא שהוא אכן שולט בתחום (זהו תחום בו הניסיון הקודם הוא קריטי); והכי טוב זה להגיע למישהו דרך לפחות המלצה אחת מיד ראשונה, כלומר ממישהו שמכירים ושכבר עבר תהליך דומה בהצלחה עם אותו עו"ד.

אלו כמה טיפים מהניסיון האישי שלי.

 

[ilanvag]

אתה צריך עו"ד הגירה, ואחד תותח על. זה הסיכוי היחיד שלך.

הסיפור שלך מאוד חריג (שזה לא בהכרח לטובה...), אתה לא נופל לתוך שום שטנץ ושום קטגוריה שהפורום הזה רגיל לעסוק בה, ולכן אף אחד פה לא יכול לומר לך בוודאות מה הסיכויים שלך, ומה בדיוק לעשות. רק עו"ד שתספק לו את מלוא הנתונים, יוכל לתת לך חוו"ד לגבי הסיכויים שלך להגשים את החלום.

אני מכיר קצת את התחום, ומכיר כמה מוסיקאים ישראלים, כולם עילויים בתחום ועם רזומה דומה/מקביל לשלך, שעברו לארה"ב. כולם עשו זאת דרך מסלול אקדמי (ברקלי, NEC, וכדומה), מה שאתה לא מוכן לשמוע עליו.

ולכן, אין טעם לפינג פונג פה בפורום, זה לא יעזור לך בכלום. במטותא תשיג כסף, ואז תשכור את שירות העו"ד הכי טוב שאתה יכול למצוא. ב"גדול", אתה צריך כמה עשרות אלפי דולרים:
* העשיריה הראשונה תלך לעו"ד ולאגרות לממשל האמריקני (באם העו"ד בכלל יחשוב שיש סיכוי; עו"ד באמת טוב גם יהיה כנה, ויאמר לך אם בכלל יש סיכוי ואם יש על מה לדבר; הוא לא יתחיל לעבוד איתך אם הוא חושב שאין מצב).
* את יתרת הסכום, כלומר לפחות עוד 20-30 אלף דולר, תצטרך בשביל לעבור לארה"ב ולהתקיים בה (למצוא חדר באיזשהו מקום, לשלם על אוכל, על בריאות, וכדומה), עד שתתחיל לראות הכנסות.

אבל מכיוון שאתה כותב שאין לך אגורה, ואתה לא יכול לממן אפילו טיול ל-LA, אז כל הדיון הזה הוא תיאורטי לחלוטין, ואין לי כרגע כוח לדיונים תיאורטיים.

קח בחשבון שני דברים:
1. ארה"ב *אינה* מדינה אשר מעודדת הגירה. בשביל לעבור לארה"ב ולהיות מסוגל לחיות ולעבוד בה, אתה צריך לעמוד בכללים מאוד נוקשים של מסלולי הגירה/עבודה ספציפיים - ואף אחד לא יכופף את הכללים והחוקים הללו עבורך, כי כבודו משוכנע שהוא עילוי ברמה עולמית (מה שעדיין טעון הוכחה - וחובת ההוכחה היא עליך ועל העו"ד בו תבחר).
2. הפורום הזה מבוסס על מתנדבים, אשר מבינים משהו בנושא הגירה, ונמצאים פה על חשבון זמנם הפנוי, בשביל לעזור לאנשים. אתה הגעת לפה בגישה יהירה לפיה אתה עילוי עולמי, אתה יודע הכל, כולם פה טועים, ואף אחד פה לא מבין את "נפש האמן" שלך, ואת זה שארה"ב צריכה לפרוש שטיח אדום בפני עילוי עולמי שכמוך (מלים שלי, אבל זה מה שמשתמע ממה שאתה כותב). אז אם אתה כבר יודע הכל, בשביל מה בכלל באת לפה להתייעץ? לא חבל על הזמן שלך?

בהצלחה

 

[liviur]

מחזק - גם מהכירות עם מקרים דומים

במקרה יש בין חברי מוסיקאים (קלאסים ולא) שחלקם עשו את המעבר הזה לארה״ב.
כל מי שאני מצליח לחשוב עליו בשלוף עשה את זה במסגרת אקדמאית בשלב הראשון (רובם לתארים מתקדמים אגב - ורובם במלגות מלאות לבתי ספר כמו ברקלי וג׳וליארד בין השאר... היו להם לרוב ערימה מרשימה של תעודות מגילאים מאוד מוקדמים שכללו תחרויות בינלאומיות).
זה כולל אנשים שיכלו להוציא מראש ויזות אמן (מעבר למוסיקאים מצטיינים בצבא).
&nbsp
לדעתי אתה צריך בשלב הזה:
1. עו״ד שעשה מעברים כאלו (ספציפית ויזות אמן)
2. לחשוב בצורה מפוכחת מה אתה עושה אם אתה נוחת מחר בבוקר בLA , מבחינת כספית , מבחינת יתרון על פני האמריקאי ה״ממוצע״ שסיים בהצטיינות בברקלי לדוגמא וזכה בהמון תחרויות מקומיות, מבחינת קשרים שהרבה פעמים משפיעים הרבה יותר מכישרון של משהו לא ידוע וכו.
3. לדבר עם אנשים ב״קליקה״ שלך הישירה שעשו את המעבר לארה״ב (ותמיד יש - גם אם לא במעגל הראשון) ולהתייעץ איתם.