מלחמה ושלום...<או פתרון לעת מצוא>

צפרדעית

New member
מלחמה ושלום...<או פתרון לעת מצוא>



מאז שאני זוכרת את עצמי, היתה שם הבעייה הזאת... הסיפור שלי מתחיל בגיל 18...דקה וחצי לפני שירות צבאי. אחרי שנימאסו עלי משפטים כגון: את כ``כ יפה אבל.... רק כמה ק``ג ותיראי כמה טוב החלטתי לעשות שינויי. התחברתי לעוד בחורה מלאה <וביחד עם חברתי הטובה ביותר> ויצאתי לכבוש את המטרה... הינו שלושתינו.... שלוש נערות צעירות ויפות (אבל קצת עגלגלות)... סתמנו את הפה והתחלנו לרוץ, שרפנו אנרגיות וממש עשינו תחרות... וראו איזה פלא.... פתאום אנחנו שלישיה כ``כ מוצלחת... כבר לא שמנות...לא רואים אצלנו רק תחת. התגייסנו לצבא, הינו מקסימות... המדים ``ישבו`` אלינו ממש כמו באגדות... הגענו לשקם... התחברנו עם הטעמי... ואופס שוב גדלנו! השתחררנו (קצינות למופת) ויצאנו שנית לנסות את העולם לכבוש... אבל.... החברות היפות שלי מצאו פתרון חדש... אויי כמה שקנאתי בהן. הן יכולות לאכול ללא הגבלה... ואח``כ מייד לאסלה. ניסיתי גם אני... האצבע נכנסה.... וכלום לא יצא... תוך זמן קצר השלישיה התכווצה ורק אני נישארתי אותו הדבר.... הן מצאו פיתרון פלא... אלי זה לא עובד... הינו עושות ``מסיבות`` של זלילות... רק שהן מהאוכל היו נפתרות. אז גדלתי וגדלתי ולהקיא לא הצלחתי... עברו הימים... והבנתי שאין דבר כזה דיאטת קסמים... הצלחתי את העודפים לבד להוריד... חזרתי להיות חתיכית... אבל הן כ``כ רזות.... שוב הקינאה... ואני שוב כבר לא רזה... ואז התחילה הבעיה... הבנתי שיש לי שתי חברות חולות... זה היה הסוד שלנו... אסור לגלות... תמיד הבטחנו לעצמנו... שנקיא..<הן מבצעות ואני שותפה לעבירה מרחוק> רק עד שיהיו לנו תינוקות... זה לא הפסיק גם אז... הן הקיאו גם בהריון... הן חולות... ואני מקנאה. אנחנו תמיד מדברות על זה... ואני מבינה את המחלה... ותאמינו או לא... מוכנה גם היום את המחלה הזאת לקנות. יודעת שזה לא בריא... עדיין שומרת על הסוד.... אבל מתיי הן יפסיקו? ומתי אני אשלים עם העובדה שניצלתי בנס... אולי אני חולה במחלה אחרת... אבל אין לי במה לקנא בהן. אני נמצאת במלחמה מתמדת... אבל הן כבר מזמן הגיעו לשלב מסוכן! (וזהו סוד שעד היום לא גיליתי לאף אחד)
 
צפרדעית שלי



מזל טוב זכית בהודעה הנבחרת... <עשתה יחצון הולם לפורום החדש> כל הכבוד!!! חוץ מזה רוצה להוסיף שאת אולי עגלגלה אבל בריאה בנפש ובגוף! חולה עלייך, אלת האהבה.
 

תותי-בת

New member
צפרדעית... תודה... תודה שגרמת לי להבין עד כמה זה חשוב לא לעשות את מה שחברותיך עשו, תודה שנתת לי קמצוץ הבנה מהנושא, תודה ששתיפת אותי גם, תודה לך צפרדעית, תודה, אין לי מילים לתאר כמה אני מודה לך, שלך לעד, ליאת.
 

תרנגולת

New member
יקירה..



קודם כל- אני שמחה שכתבת, זה בטח עזר לך להגיד.. את זכית.. אני בטוחה שהן מקנאות בך על זה שאת לא חיה לפי האוכל. אומנם נלחמת, אך הנפש בריאה, והגוף בריא. את לא חיה לפי האוכל, את לא מוציאה את כל האנרגיות שלך והחיים שלך על האוכל, את לא מתכננת את השעות שתהיי בבית, כדי להקיא, ואיפה תאכלי ואיפה לא (כדי שתאכלי כמובן), ואת לא מוציאה על זה את כל האנרגיות שלך, ולא מבזבזת על זה את כל החיים שלך, ולא נשרפת מבפנים, כי אף אחד לא יודע, כי מבחוץ הכל נראה לכולם טוב- אבל את לא מרגישה בסדר.. את לא מכאיבה לעצמך כ``כ, ולא מתעללת בעצמך כך רק בגלל אוכל.. את מתייחסת לגוף שלך בכבוד הראוי לו, ולא מתעללת בו.. זכית. אני מקווה שתצליחי להסתדר עם האוכל, ולהשאר בריאה פיזית ונפשית. הבריאות וההרגשה הן מה שחשובים, איך שאת מרגישה כלפי עצמך.. בהצלחה לך.. ובוקר טוב שיהיה:)
 

צפרדעית

New member
אויי תרנגולת...



גוף בריא אמרת??? הגוף שלי סובל מהתעללות מתמשכת... אומנם אני לא מקיאה.... אבל תאמיני לי.... להיות אקורדיון זה הורס!
 

תרנגולת

New member
אה.. אני קצת קצת קצת



יודעת.. אני לא יציבה על המשקל, למעלה למטה.. אבל לא במרחקים נוראיים.. בכל מקרה- זה עדיף מהקאות. זה בריא מהקאות- וזה לא מתכנן ומסדר את החיים כמו ההקאות. אין שליטה בהקאות. אז אוכלים ולא משמינים, ו*תמיד* יכולים להפסיק. תמיד יכולים לא לתקוע אצבעות בגרון, אפשרי. אבל.. הן לא עושות את זה, כי הן כבר לא בשליטה, גם אם יגידו שהן יכולות להפסיק מתי שהן רוצות.. מקווה שיפנו לעזרה.. בכל מקרה, יום טוב. בוקר אור.
 

morani

New member
מלחמה ושלום



אני בחורה בת 21 ויש לי בעיה די דומה, כלומר - אני נראית טוב אפשר להגיד מעולה, כל אחד מזכיר לי את זה לפחות פעם ביום אבל הבעיה שלי היא שאם אני יוריד כמה קילוגרמים אני ארשה בכלל אחרת - עוד יותר טוב!! בתיכון עשיתי דיאטה והורדתי 13 קילו, הייתי בן אדם אחר לחלוטין, הביטחון שלי היה בשמיים היתה לי הרגשה נפלאה, והמחמאות לא פסקו!! בכל אופן מהרגע שנכסתי לצבא הפה נפתח והעליתי תוך שנה הכל בחזרה!! מאז אני לא מצליחה להוריד ואין לי הרבה להוריד, אבל פשוט קשה לי, כל פעם שאני בדיכאון אני אוכלת ואוכלת ונכנסת לטירוף ולא מצליחה לשלוט בעצמי, אני יודעת למה זה קורה לי וזה מעציב אותי מאוד. אנשים עדיין מחמיאים לי אבל אלו אנשים שלא מכירים אותי כמו שהייתי רזה יותר פעם לפני הצבא! מה שהכי כואב זה שחברות שלי שיודעות שהשמנתי לא אומרות לי את האמת וכשרזיתי הן ידעו להגיד לי כמה אני רזה... מעניין למה...? ומה שעוד קשה זה שאמא שלי יודעת שאני יכולה להראות פיצוץ ואני אוהבת להתלבש יפה ולבלוט והיא כועסת שאני קונה בגדים ובקושי הולכת איתם כי הם לא עולים עלי...!! אז זהו בערך, אני פשוט רוצה שיחזור לי הכוח רצון כמו פעם\ לפעמים אני מחזיקה מעמד שבוע ואז שוב נשברת ואוכלת שוב בשביל כל השבוע!!!
 
הי מורני



קודם כל, אני ממש מבינה לליבך, אני אמנם עם יותר משקל ממך אבל יש לי פנים מאד יפות ובכל פעם אני שומעת, רק תרזי תהיי מלכת היופי. ואני כמוך מגיבה בדיכאון ובעצבנות, ישר ניגשת לאוכל. אז יש לי רעיון, קודם כל אולי תנסי להתרכז דוקא כן בדברים היפים שלך ולהאמין ביופי שלך, פנימי וחיצוני. ואז אולי גם הדכאונות ירדו. בטחון עצמי, בלי קשר למצב החיצוני הוא החשוב ביותר לדעתי. אני יודעת שלדבר עם אמא זה דבר קשה, אז אני לא מציעה לך אפילו להגיד לה שהיא מקשה על המצב יותר. אולי בכל פעם פשוט תבואי ותתלונני עליה, ועל כמה שרע לך פה.. ורק אחרי כל זה תוכלי באמת להצליח בדיאטה. בי לך.. תחזיקי מעמד.
 

morani

New member
הפרעות אכילה



אני מאוד שמחה לקבל תגובה ממך, זה גם עושה לי הרגשה טובה שיש משהו שמבין לליבי ולא חושב שאני יורדת מהפסים, תראי אני יודעת מה אני שווה מכל הבחינות רק חבל שכלפי חות הביטחון שלי לא משמ בשמיים כמו פעם, הבעיה שלי היא שאני נאחזת בעבר איך שהייתי פעם, וכל בוקר שאני קמה אני לא כל כך אוהבת מה שאני רואה, כי פעם ראיתי משהו אחר, אבל תודה חמודה על העידוד, ואני מקווה שאני אהיה יותר חזקה ואשמור על עצמי כאשר אני בדיכאון וכדומה אני מאחלת לך גם המון בהצלחה וחיים יפים !!! בי בי
 

צפרדעית

New member
מורני....



שמן הוא שמן בראש ובראשונה.... בראש! אין לי ספק כי המלחמה היא תמידית.... אולם, אני מקווה שתצליחי לראות את הדברים בפרופורציות הנכונות, ותלמדי לאהוב את עצמך בשל מי שאת, ולא בשל איך שאת ניראת . חבר טוב שלי אמר לי פעם.... 10 ק``ג יותר או 20 פחות.... אבל את תמיד תישארי את! גם אני נמצאת במטמורפוזה תמידית.... פעם צנומה... ופעם כמו חבית. למדתי לאהוב את עצמי בכל משקל ובכל צורה! (למרות שאת העודף משקל עדיין לא הצלחתי להפנים.... וכניראה שגם לא אעשה זאת) מאחלת לך את כל ההצלחה שבעולם שלך צפרדעית
 

morani

New member
שומן ורק שומן!



צפרדעית חמודה!! אני מאוד שמחה שקיבלתי תגובה ממך, את צודקת בכך שתמיד צריך לאהוב את עצמך כמו שאת, אבל הבעיה שלי היא שאני כל הזמן מסתכלת על העבר ורואה את עצמי רזה ולכן הביטחון שלי ירד נורא, כי אני כל הזמן חושבת שאנשים שרואים אתי אומרים - אוי מורן נראת טוב אבל היא קצת עלתה במשקל לא....? את מבינה, אני יודעת שאני חייבת לעבוד על הביטחון העצמי שלי!! אני מקווה שהכל יסתדר ואני שוב ירגיש טוב עם עצמי כי לפעמים שאני קמה בבוקר ומסתכלת במראה אני לא אוהבת את מה שאני רואה... בכל אופן תודה רבה חמודה!!!!
 

pooky

New member
תגובה..ככל הנראה



אז ככה צפרדעית..אני בת 18..ויש לי עבר של הפרעות אכילה 4 שנים של אנורקסיה-בולימיה ואף אחד לא ידע..רק כמה חברים והם שמרו את זה כסוד..רק אחת גילתה אותו בסופו של דבר להורים שלי...ותאמיני לי..רק טוב יצא מזה.. אישפזו אותי בבי``ח לתקופה של 3 חודשים זה היה קשה צריך להתמודד עם דברים אבל זה שווה אני פשוט אוהבת את עצמי...אז...אל תשתקי..
 

צפרדעית

New member
פוקי יקרה...



המצב אצלנו קצת שונה.... אי אפשר לפנות להורים משום שהחברות שלי כבר אמהות בעצמן. הבעלים מודעים למצב... ושותקים. הצלחתי בעבר...<כשעוד הינו צעירות> דאוג לטיפול עבור אחת מהן... הטיפול היה זמני... והיא הפסיקה אותו (והמשיכה להקיא). אני כותבת פה את הדברים... כי אולי אם הן יקראו (ותאמינו לי שהן יקראו) הן יקבלו פרופורציות!
 

pooky

New member
תגובה 2



צפרדעית...מה אני אגיד...זה מצב באמת מסובך..הן בטח כבר חושבות שהן גדולות יודעות הכל..ויודעות מה טוב בשבילן..והקאות..לכאורה זה נראה דבר מצויין אוכלים ה-כ-ל ופשוט לא משמינים זה נראה יתרון אפילו לי שהחלמתי רק..פשוט להבין שלמרות הכל זה לא טוב זה מזיק...מפריע לתפקוד תקיןבחיים..ומה לא.. וגם..לצערי בגיל כזה...כבר יותר קשה לטפל בזה מאשר בגיל ההתבגרות..רק אם הן ממש רוצות ולא נראה שהן רוצות..וחבל
 

trusting

New member
מישהי יודעת?



מישהי יודעת על איזו קבוצת תמיכה בארץ? איזה מוקד סיוע? איזו כתובת?
 
למעלה