מלחמת הבתים
היה פשוט ענק. אני אישית מאוד מאוד מאוד נהניתי. גם כי הייתי גנב ופשוט דפקנו את הצורה לכולם. תודה גדולה לאריק ונדב על כל מה שעשו. תודה גם לאושר, מיכאל, תירוש וכל הנאפסים והעושים במלאכה - הארגון היה למופת. אז מה היה? הכל התחיל בישיבה בפונדק, עם פייטן מוזר, מגדת עתידות ופונדקאי צמא לכסף. שיכר (לא סיכר, נדב!) עלה2 מטבעות זהב (קיבלנו רק 3 בתחילת המשחק.....) ולכן ידידי ויסניו נאלץ לגנוב כיכר לחם ובקבוק קוואס מהפונדק בלי שהפונדקאי ישים לב. אח"כ נשלחנו למשימות שונות ומשונות ברחבי היער, כאשר בדרך פגשנו בטרול צמא דם, באורק עם כיריים על הכתפיים, ברוח של לורד מת, ובעוד דברים שונים ומשונים.. בסופו של דבר, כמעט ונשכחו כל הבתים ובעצם המלחמה הייתה בין הגנבים, לבין כל השאר. המשימה האחרונה שלנו היתה להרוג את הרוח באמצעות פגיון מיוחד, ע"י כך לפתוח את שערי העיר בעזרת שירלי, החצוצרה של פופיק, ולהלחם. או לפחות...... זה מה שהאחרים חשבו. לגנבים היה מניע אחר. אנחנו קיבלנו אחוזי רווח מהפונדק, ולא היתה לנו כל סיבה לפתוח את השער. לאחר מיכוח רב עם פופיק, ולמרות שהיו ברשותי רק 15 מטבעות זהב, וניסיתי לשכנע אותו שיש לי עשרים, נמכרה החצוצרה לחצי הוביט חצי אלף (ששיחק, בטו, ממש טוב), ולנו, הגנבים, נשארה רק דרך אחת למנוע את פתיחת השער - הפגיון. הפגיון, שכולם חשבו שנמצא אצל גנבת אחת, ובעוד הם מתחקרים אותה, היא מעבירה אותו אליי, ואני מתחמק. לאחר בערך חצי שעה של חסרות אונים מצד "מחנה השלום", החליטה הגילדה לפתוח במשא ומתן - נחזיר את הפגיון בתמורה להכרה חוקית של הגילדה. וכך, החזרנו את הפגיון, והלכנו כמחנה אחד לשער - זכרו כי אף אחד לא ידע מי גנב ומי לא. בעוד השער נפתח, אף אחד לא שם לב שהגנבים עמדו _מאחורי_ שאר האנשים. השאר נפתח, והפייטן, המנהיג שלנו, צעק "עכשיו!".. מיד ששת הגנבים פתחו במלחמה, שיספו גרונות ותקעו חרבות בלבבות, עד שיצאנו כאשר ידינו על העליונה. כאן נגמר סיפורינו. אני ממש ממש נהניתי. ועוד פעם, תודה לכל מי שהשקיע, ארגן, ועזר. שלא תחשבו שלא שמנו לב.
היה פשוט ענק. אני אישית מאוד מאוד מאוד נהניתי. גם כי הייתי גנב ופשוט דפקנו את הצורה לכולם. תודה גדולה לאריק ונדב על כל מה שעשו. תודה גם לאושר, מיכאל, תירוש וכל הנאפסים והעושים במלאכה - הארגון היה למופת. אז מה היה? הכל התחיל בישיבה בפונדק, עם פייטן מוזר, מגדת עתידות ופונדקאי צמא לכסף. שיכר (לא סיכר, נדב!) עלה2 מטבעות זהב (קיבלנו רק 3 בתחילת המשחק.....) ולכן ידידי ויסניו נאלץ לגנוב כיכר לחם ובקבוק קוואס מהפונדק בלי שהפונדקאי ישים לב. אח"כ נשלחנו למשימות שונות ומשונות ברחבי היער, כאשר בדרך פגשנו בטרול צמא דם, באורק עם כיריים על הכתפיים, ברוח של לורד מת, ובעוד דברים שונים ומשונים.. בסופו של דבר, כמעט ונשכחו כל הבתים ובעצם המלחמה הייתה בין הגנבים, לבין כל השאר. המשימה האחרונה שלנו היתה להרוג את הרוח באמצעות פגיון מיוחד, ע"י כך לפתוח את שערי העיר בעזרת שירלי, החצוצרה של פופיק, ולהלחם. או לפחות...... זה מה שהאחרים חשבו. לגנבים היה מניע אחר. אנחנו קיבלנו אחוזי רווח מהפונדק, ולא היתה לנו כל סיבה לפתוח את השער. לאחר מיכוח רב עם פופיק, ולמרות שהיו ברשותי רק 15 מטבעות זהב, וניסיתי לשכנע אותו שיש לי עשרים, נמכרה החצוצרה לחצי הוביט חצי אלף (ששיחק, בטו, ממש טוב), ולנו, הגנבים, נשארה רק דרך אחת למנוע את פתיחת השער - הפגיון. הפגיון, שכולם חשבו שנמצא אצל גנבת אחת, ובעוד הם מתחקרים אותה, היא מעבירה אותו אליי, ואני מתחמק. לאחר בערך חצי שעה של חסרות אונים מצד "מחנה השלום", החליטה הגילדה לפתוח במשא ומתן - נחזיר את הפגיון בתמורה להכרה חוקית של הגילדה. וכך, החזרנו את הפגיון, והלכנו כמחנה אחד לשער - זכרו כי אף אחד לא ידע מי גנב ומי לא. בעוד השער נפתח, אף אחד לא שם לב שהגנבים עמדו _מאחורי_ שאר האנשים. השאר נפתח, והפייטן, המנהיג שלנו, צעק "עכשיו!".. מיד ששת הגנבים פתחו במלחמה, שיספו גרונות ותקעו חרבות בלבבות, עד שיצאנו כאשר ידינו על העליונה. כאן נגמר סיפורינו. אני ממש ממש נהניתי. ועוד פעם, תודה לכל מי שהשקיע, ארגן, ועזר. שלא תחשבו שלא שמנו לב.
אין לי כוח כרגע לתאר את כל מה שעשיתי במשחק, אז אני לא. אני רק אודה לכל מי שהיה ועזר לי בקונספירציות.. אתם יודעים מי אתם