מלחמת ההתשה...

מלחמת ההתשה...

שלום וברכה, אני אמא לילדה בת שנה וחצי, מאוד בוגרת ומפותחת לגילה. לאחרונה נראה לי כי כל דבר שאני מעוניינת לעשות איתה כרוך במאבקים. למשל כשאני רוצה להלביש אותה או להחליף חיתול היא לא מאפשרת, היא משתוללת ובוכה. ניסיתי כבר מספר דרכים לשינוי המצב. ניסיתי לשתף אותה בתהליך קבלת ההחלטות לגבי הבגדים שתלבש. ניסיתי גם בדרך אסרטיבית. אך נראה כאילו כלום לא עוזר ובכל תום הלבשה אני וגם הילדה מותשות ומתוסכלות. כיצד ניתן להפוך זאת לחוויה כייפית לה ולי? כמו כן, נראה שהילדה לא מצליחה להעסיק את עצמה לבד יותר מ10 דקות, האם בגילה זה הגיוני? אני מנסה כמה שפחות להתערב לה במשחקים ולתת לה לשחק לבד, אך בעלי מאמין שצריך כל הזמן לשבת איתה ולשחק איתה. אתמול בתוכנית של סופר-נני (המשפ' מק.מוצקין), מיכל דליות הדריכה את האם לשבת עם הגב לסלון ולתת לילדים לשחק לבד, האם נכון לעשות את אותו הדבר עם ילדה בת שנה וחצי? אני נעזרת הרבה בספר "הלוחשת לפעוטות", מה דעתך על דרך החינוך אותה מציגה הסופרת? אודה לך על תשובתך.
 
הילדה זקוקה למרחב ולהכרה ברצון שלה

שלום רב, אני משערת שבתך היא בתכם הבכורה והיחידה. הלא כן? בכל מקרה שניכם רוצים את המרב והמיטב עבורה. הילדה פעוטה, שלא לומר תינוקת. בכל מקרה רכה בימים. נדמה לי שבמזל טוב הילדה גלתה את הרצון שלה. רצונותיכן לא תמיד מתואמים. חשוב להכיר ברצונה, הילדה צריכה לדעת ולהרגיש שכאשר אתם יכולים אתם באים לקראתה ומאפשרים לה בחירה. מהתיאור שלך קשה לי להבין איך נכנסתם למאבק בנושא החלפת הטיטול. נדמה לי שהאירוע קשור לעוד אירועים במהלך היום. פעוטות שחווים כבוד, התחשבות, שבדרך כלל מכירים ברצונם ונענים להם לא מפתחים התנגדות כך כך גדולה. לכן, נסי לבדוק האם הילדה לו חווה לאווים רבים במהלך היום, האם אינה חווה ניסיון של שליטה או השתלטות במקומות אחרים. אולי היא בוחרת להתנגד בזמן החלפת הבגדים כאות מחאה על ניסיונות שליטה נוספים. לשאלתך השנייה לכל ילד יש קצב ההתפתחות ייחודי הכולל משך ריכוז משלו. מרחב פנוי, סבלנות הורית, בלי לחץ, שעה שמקבלים את הקצב באווירה רגועה ילדים מגדילים את משך הקשב והריכוז שלהם. בנוגע "ללוחשת לפעוטות" אנא הפני שאלות ספציפיות. בברכה, עינת גבע, יועצת משפחתית, מכון אדלר.
 
למעלה