כולם אוהבים את ישראל
New member
מלחמת הנפש, מלחמה ארורה ../images/Emo58.gif
מלחמות הנפש מלחמת התשה ארורה זאת מלחמה שאיין בה מעצורים או רגע אחד של מנוחה היא מתרחשת יום יום , שעה שעה לפעמים גם רגע רגע, מלחמות נוראיות אלו יוצרים (אצלי) חוסר שפיות מחשבות רצחניות שאם אכנע להן , ליותר מכמה רגעים אביא את קיצי עליי ואני יודע עוד לא הגיע היום לשלוותי האחרונה ואני מנסה לשרוד , נאחז בשיינים כל יום , כל ערב מנסה לא לאבד תקווה חושב על מחר , אומר עוד לא מאוחר לשינוי אפילו הכי קטן שיכול להביא לצמיחה גדולה לפעמים אלו מלחמות נוראיות ביותר , מרגישים את הכאב שקורע מבפנים מרגישים אייך הוא הורס את הנפש הכאב הנפשי שמורכב מהרבה עצבויות קטנות שבאות והופכות לכדור מתגלגל ענקי של טראומות יום יומיות לפעמים הכאב הוא כל כך חזק שאתה לא רוצה לראות את מחר שאני נלחם , על ההישרדות שלי אפילו עוד יום אני רואה בתוך תוכי , את זרמי הכוחות הנפשיים הטובים שיש לי להגנה על הבית מפני האויב האכזרי הזה , חסר הרחמים, הברוטלי ששמו: גנרל דכאון גנרל ללא פשרות ורחמים הוא , נושא בכליו הרס ואבדון אני צריך לגייס הרבה כוחות כדי לנצח אותו מערך מלחמה של ממש , הכוחות שבי נקראים לדגל להגן על הבית והמיקלט הפנימי לפעמים אני מגן על עצמי לבד , בלית ברירה שום כוחות של מישהו אחר לא באים ועוזרים לי ולפעמים הכוחות החלשים שלי קצת נסוגים (אז בדרך כלל אני פורש לישון אבל לא מרים ידיים) הם נסוגים כדי להגן בעוצמה חזקה יותר אחרי מנוחה קלה אני ניקרא להגן על עצמי , בכוחות סערת קרב, תוך כדי סופות אש של מלחמה בלתי פוסקת לנצח את הכאב וההשפלה והאכזבות והאנשים הקשים שבדרך והחיים המעייפים לכשעצמם נלחם, תילחם אני אומר לעצמי עוד לא הובסתי זה עוד לא אבוד החיים עוברים , המלחמה נמשכת , ואולי המלחמה הקשה הזאת תתרכך קצת עם הזמן צריך להילחם בכל הכוח, עם כל כוחות האלטילריה שיש בי להילחם בזה באגרוף של ברזל , להכות את זה חזק , לשבור את זה וצריך לפעמים לעשות את זה מדיי יום זהו המאבק לנצח, אסור לי לרחם על הפולשים לנפשי , אם יהרסו אותה ויכבשו אותה , יחרב גם גופי הפיזי, אני מניח מערכת העצבים תקרוס ומערכת ההגנה האנטי בקטיראלית (נכתב בהקשר לפרשת החיידק האלים) אבל מה יותר אלים מהכאב הפנימי שלי מה? אני ניקרא שוב לדגל , להגן על עצמי על ביתי על מבצרי אני!
מלחמות הנפש מלחמת התשה ארורה זאת מלחמה שאיין בה מעצורים או רגע אחד של מנוחה היא מתרחשת יום יום , שעה שעה לפעמים גם רגע רגע, מלחמות נוראיות אלו יוצרים (אצלי) חוסר שפיות מחשבות רצחניות שאם אכנע להן , ליותר מכמה רגעים אביא את קיצי עליי ואני יודע עוד לא הגיע היום לשלוותי האחרונה ואני מנסה לשרוד , נאחז בשיינים כל יום , כל ערב מנסה לא לאבד תקווה חושב על מחר , אומר עוד לא מאוחר לשינוי אפילו הכי קטן שיכול להביא לצמיחה גדולה לפעמים אלו מלחמות נוראיות ביותר , מרגישים את הכאב שקורע מבפנים מרגישים אייך הוא הורס את הנפש הכאב הנפשי שמורכב מהרבה עצבויות קטנות שבאות והופכות לכדור מתגלגל ענקי של טראומות יום יומיות לפעמים הכאב הוא כל כך חזק שאתה לא רוצה לראות את מחר שאני נלחם , על ההישרדות שלי אפילו עוד יום אני רואה בתוך תוכי , את זרמי הכוחות הנפשיים הטובים שיש לי להגנה על הבית מפני האויב האכזרי הזה , חסר הרחמים, הברוטלי ששמו: גנרל דכאון גנרל ללא פשרות ורחמים הוא , נושא בכליו הרס ואבדון אני צריך לגייס הרבה כוחות כדי לנצח אותו מערך מלחמה של ממש , הכוחות שבי נקראים לדגל להגן על הבית והמיקלט הפנימי לפעמים אני מגן על עצמי לבד , בלית ברירה שום כוחות של מישהו אחר לא באים ועוזרים לי ולפעמים הכוחות החלשים שלי קצת נסוגים (אז בדרך כלל אני פורש לישון אבל לא מרים ידיים) הם נסוגים כדי להגן בעוצמה חזקה יותר אחרי מנוחה קלה אני ניקרא להגן על עצמי , בכוחות סערת קרב, תוך כדי סופות אש של מלחמה בלתי פוסקת לנצח את הכאב וההשפלה והאכזבות והאנשים הקשים שבדרך והחיים המעייפים לכשעצמם נלחם, תילחם אני אומר לעצמי עוד לא הובסתי זה עוד לא אבוד החיים עוברים , המלחמה נמשכת , ואולי המלחמה הקשה הזאת תתרכך קצת עם הזמן צריך להילחם בכל הכוח, עם כל כוחות האלטילריה שיש בי להילחם בזה באגרוף של ברזל , להכות את זה חזק , לשבור את זה וצריך לפעמים לעשות את זה מדיי יום זהו המאבק לנצח, אסור לי לרחם על הפולשים לנפשי , אם יהרסו אותה ויכבשו אותה , יחרב גם גופי הפיזי, אני מניח מערכת העצבים תקרוס ומערכת ההגנה האנטי בקטיראלית (נכתב בהקשר לפרשת החיידק האלים) אבל מה יותר אלים מהכאב הפנימי שלי מה? אני ניקרא שוב לדגל , להגן על עצמי על ביתי על מבצרי אני!
