מלים, מלים, מלים, מלים, והשאלה היא..מה אפשר לעשות עם מלים ?
מלים, מלים, מלים,....מה אפשר לעשות עם מלים ?
כל מלה היא צירוף של אותיות.
כראי , מלטנו , פרמורי , סקרי, מיללל פוליקורי , קומיח , זלמוסי , שוביצו , ,,,
לכל צירוף של אותיות, יש רק צורה ייחודית,
אם מביטים בצירוף אותיות ייחודי, מזהים צורה ייחודית , וזוכרים אותה.
לכל צירוף אותיות יש גם צליל ייחודי.
ומה אפשר לעשות עם צירופי אותיות ? מעט מאוד
צירוף אותיות יכול לשמש רק ..... שם
כדי להציג את השם הראשון, צריך לעבור אל בימת התיאטרון, אל הפנטומימה, ואל היכולת הטבעית של האדם להפוך צירוף אותיות נבחר ... לשם
הערה: צירופי האותיות המופיעים בהמשך, מתארים את המעשים של השחקן על בימת התיאטרון, אבל אלה הצופים בשחקן, נחשפים רק למעשים שלו על הבמה. הקורא את צירופי האותיות האלה,ישתדל להתעלם מהם,וידמה שהוא אחד מהצופים בהצגה,
על בימת התיאטרון
השחקן רושם צירופי אותיות, ומביע את הצלילים שלהם.
רקסו רקסו רקסו רקסו רקסו רקסו .......
פונימר פונימר פונימר פונימר פונימר פונימר .......
קורמי קורמי קורמי קורמי קורמי קורמי ..........
השחקן מפעיל את הקהל -
השחקן מצביע על צירוף האותיות רקסו והקהל שואג את הצליל רקסו, רקסו...
השחקן מצביע על צירוף האותיות פונימר והקהל שואג את הצליל פונימר , פונימר...
השחקן מצביע על צירוף האותיות קורמי, והקהל שואג את הצליל קורמי...קורמי....
השחקן, מניף ידיים, מחייך , ומשמיע את הצליל של צירוף האותיות דאלי....דאלי... דאלי.....דאלי...תוך כדי הנעת ראשו מעלה מטה....
הקהל מגיב במחיאות כפיים סוערות, והוא משמיע בחוזקה את הצלילים , רקסו, פונימר, קורמי,....רקסו, פונימר, רוקסי,...... רקסו , פונימר, קורמי,,,,,,,
השחקן מחייך ומשמיע שוב פעם את הצליל דאלי...דאלי..דאלי.....דאלי....
השחקן ממשיך להשתמש בתנועות גופניות , והוא מצליח להעביר לקהל,
כי השם של מה שהוא לובש, בחלק גופו העליון יהיה רקסו
וכי השם של מה שהוא לובש בפלג גופו התחתון יהיה פונימר
וכי השם של מה שכפות רגליו נכנסות אליו, יהיה קורמי.
הקהל אקטיבי ומשתף פעולה.
אדם מצביע על מה שכפות רגליו נכנסות אליו, ומשמיע את הצליל קורמי, קורמי, קורמי
והשחקן מניע ראשו מעלה מטה, ומשמיע את הצליל דאלי....דאלי....
ואדם אחר מצביע ונוגע במה שהוא לובש, ומשמיע את הצליל רקסו , רקסו , רקסו , רקסו
והקהל כבר משמיע את השאגה דאלי, דאלי, תוך כדי הנעת הראש מעלה מטה.
ואדם אחר נוגע במה שהוא לובש, ומשמיע את הצליל פונימר , פונימר, פונימר,
דאלי...דאלי...אומר השחקן בהתלהבות, ומניע את ראשו מעלה מטה.
בשלב זה, צירופי האותיות רקסו , פונימר, קורמי , דאלי , נהפכו לשמות.
שמות של מהה ?
השחקן והצופים בו יודעים את התשובה לשאלה זו, אבל אין הם מסוגלים להביע אותה
עם צירופי אותיות אחרים, כיוון שאין כאלה.
המענה הוא במעשים שהשחקן עשה, והם פשוט מביאים את התשובה .
.והשחקן ממשיך ליצור שמות, עם צירופי האותיות השרירותיים ללכו מאדו
השחקן רושם על הלוח את צירוף האותיות ל ל כ ו
השחקן מתחיל לנוע ממקום למקום, הוא מצביע על רגליו , ומשמיע את הצליל ללכו
פתאום הוא עומד, ומשמיע את הצליל מאדו
הוא מתחיל ללכת, מצביע על רגליו , ומשמיע את הצליל ללכו
פתאום הוא עומד, ומשמיע את הצליל מאדו.
הקהל אינו אדיש, ואדם קם ממקומו ומתקדם לעבר המציג, כאשר הוא מוציא מפיו את הצליל ללכו , ללכו , ללכו, ללכו , ללכו , .....
ואז השחקן מביט אל הקהל, פורש את ידיו ומקרבן ואומר.. ללכו , פורש את ידיו ומקרבן
ואומר..ללכו , פורש את ידיו ומקרבן ואומר..ללכו
ופתאום..כל הקהל קם ומתחיל להתקדם לכיוון השחקן.
השחקן מחייך, פורש ידיים, משתחווה , והקהל מגיב במחיאות כפיים.
ואז השחקן מתכופף, מצמיד את ידיו אל ליבו, ומשמיע את הצליל מאלא , מאלא, מאלא,
והקהל מגיב במחיאות כפיים.
ופתאום מגיע צופה במהירות אל השחקן, ומגיש לו פרח.
והשחקן מחייך, מחבק, ומשמיע את הצליל מאלא, מאלא, מאלא...
זוהי דרך היצירה של השפה האנושית, והיא שפה של שמות.
כל צירוף אותיות יכול לשמש רק....שם
השאלה היחידה שאפשר להפנות כלפי צירוף אותיות, היא השאלה....שם של מה ?
והתשובה היא פשוטה מאוד , המבחינה "בגדול" בין שני סוגים של שמות.
שמות של דברים בעלי משקל ( כמו רקסו, פונימר , וקורמי )
ושמות של דברים חסרי משקל. ( כמו דאלי , ללכו , מאדו , מאלא )
איך יוצרים שם של דבר חסר משקל ? בדרך הרגילה . בוחרים צירוף שרירותי של אותיות, ומתחילים להציג את היכולת הטבעית הגופנית , ליצור שם.
לדוגמה: השחקן בוחר את צירוף האותיות ט מ ו שישמש כשם.
השחקן מכניס לפיו את מה שהדבורים מפיקות, והוא עושה תנועות פנים עם חיוכים,
משמיע צלילים עם הלשון, מזיז את הראש ימינה ושמאלה, ומוציא את הצליל טמו , טמו טמו , טמו , טמו,,,,
הקהל אינו אדיש, ואדם מכניס לפה סוכריה, ומוציא מפיו את הצליל טמו , טמו , טמו ,
כל צירוף אותיות בשפה האנושית....הוא רק שם.
השאלה היחידה שאפשר להפנות כלפי צירוף אותיות היא " שם של מה" ?
יש לציין כי התשובה לשאלת ...שם של מה ? אינה יכולה להינתן בעזרת צירופי אותיות, אלא בהצגה של מעשים, מעל בימת התיאטרון.
אם התשובה תהיה עם צירופי אותיות , על כל צירוף תבוא השאלה..."שם של מה" ?
ואז...צריך לעלות על בימת התיאטרון כדי להשיב במעשים..
הצד החיצוני של השפה האנושית, הוא של צירופי אותיות,
הצד הפנימי הוא של מעשים המביאים לידיעה, וזוהי ידיעתו הטבעית של האדם.
המעשים הם שמביאים את הידיעה היישר אל עולמו הפנימי של האדם, והוא לא מודע לכך.
במשך החיים עושה האדם מעשים רבים, והם מביאים ידיעות אל המאגר בעולמו הפנימי.
האדם יודע בעקבות מעשים,אבל את הידיעה הזו ,הוא לא מסוגל לתאר עם צירופי אותיות.
הכושר לחבר בין צירופי אותיות המשמשים כשם, לבין הידיעה , טבוע באדם.
בני אדם מבינים זה את זה, כיוון שבתת מודע שלהם, מתרחש תרגום אוטונומי,
של צירופי אותיות למעשים. ( ומעשים מביאים לידיעה)
בלי התרגום האוטונומי הזה הפועל מעצמו, אנשים לא היו מבינים זה את זה.
אדם יכול לשמוע הרצאה הכוללת 10000 צירופי אותיות,
אם המערכת האוטונומית שלו תתרגם את כל צירופי האותיות למעשים שהוא כבר מכיר,
הרי הוא יבין את ההרצאה.
אם המערכת האטונומית שלו תתרגם 500 צירופי אותיות למעשים שהוא כבר מכיר מנסיונו, אז הוא יבין "מעט מאוד " מההרצאה.
לקהל הצופים יש כבר שפת שמות הכוללת 7 שמות.
במשך השנים היא יכולה להיות שפה של 10000 שמות.
כל צירוף אותיות בשפה האנושית, הוא רק שם.
יש הבנה ?
הבנה זה שם של מה ?
המענה במעשים על בימת התיאטרון
.
כל ניסיון לענות על השאלה...הבנה זה שם של מה ? בעזרת צירופי אותיות אחרים
נדון מראש לכישלון.
מה דעתכם
א.עצבר
מלים, מלים, מלים,....מה אפשר לעשות עם מלים ?
כל מלה היא צירוף של אותיות.
כראי , מלטנו , פרמורי , סקרי, מיללל פוליקורי , קומיח , זלמוסי , שוביצו , ,,,
לכל צירוף של אותיות, יש רק צורה ייחודית,
אם מביטים בצירוף אותיות ייחודי, מזהים צורה ייחודית , וזוכרים אותה.
לכל צירוף אותיות יש גם צליל ייחודי.
ומה אפשר לעשות עם צירופי אותיות ? מעט מאוד
צירוף אותיות יכול לשמש רק ..... שם
כדי להציג את השם הראשון, צריך לעבור אל בימת התיאטרון, אל הפנטומימה, ואל היכולת הטבעית של האדם להפוך צירוף אותיות נבחר ... לשם
הערה: צירופי האותיות המופיעים בהמשך, מתארים את המעשים של השחקן על בימת התיאטרון, אבל אלה הצופים בשחקן, נחשפים רק למעשים שלו על הבמה. הקורא את צירופי האותיות האלה,ישתדל להתעלם מהם,וידמה שהוא אחד מהצופים בהצגה,
על בימת התיאטרון
השחקן רושם צירופי אותיות, ומביע את הצלילים שלהם.
רקסו רקסו רקסו רקסו רקסו רקסו .......
פונימר פונימר פונימר פונימר פונימר פונימר .......
קורמי קורמי קורמי קורמי קורמי קורמי ..........
השחקן מפעיל את הקהל -
השחקן מצביע על צירוף האותיות רקסו והקהל שואג את הצליל רקסו, רקסו...
השחקן מצביע על צירוף האותיות פונימר והקהל שואג את הצליל פונימר , פונימר...
השחקן מצביע על צירוף האותיות קורמי, והקהל שואג את הצליל קורמי...קורמי....
השחקן, מניף ידיים, מחייך , ומשמיע את הצליל של צירוף האותיות דאלי....דאלי... דאלי.....דאלי...תוך כדי הנעת ראשו מעלה מטה....
הקהל מגיב במחיאות כפיים סוערות, והוא משמיע בחוזקה את הצלילים , רקסו, פונימר, קורמי,....רקסו, פונימר, רוקסי,...... רקסו , פונימר, קורמי,,,,,,,
השחקן מחייך ומשמיע שוב פעם את הצליל דאלי...דאלי..דאלי.....דאלי....
השחקן ממשיך להשתמש בתנועות גופניות , והוא מצליח להעביר לקהל,
כי השם של מה שהוא לובש, בחלק גופו העליון יהיה רקסו
וכי השם של מה שהוא לובש בפלג גופו התחתון יהיה פונימר
וכי השם של מה שכפות רגליו נכנסות אליו, יהיה קורמי.
הקהל אקטיבי ומשתף פעולה.
אדם מצביע על מה שכפות רגליו נכנסות אליו, ומשמיע את הצליל קורמי, קורמי, קורמי
והשחקן מניע ראשו מעלה מטה, ומשמיע את הצליל דאלי....דאלי....
ואדם אחר מצביע ונוגע במה שהוא לובש, ומשמיע את הצליל רקסו , רקסו , רקסו , רקסו
והקהל כבר משמיע את השאגה דאלי, דאלי, תוך כדי הנעת הראש מעלה מטה.
ואדם אחר נוגע במה שהוא לובש, ומשמיע את הצליל פונימר , פונימר, פונימר,
דאלי...דאלי...אומר השחקן בהתלהבות, ומניע את ראשו מעלה מטה.
בשלב זה, צירופי האותיות רקסו , פונימר, קורמי , דאלי , נהפכו לשמות.
שמות של מהה ?
השחקן והצופים בו יודעים את התשובה לשאלה זו, אבל אין הם מסוגלים להביע אותה
עם צירופי אותיות אחרים, כיוון שאין כאלה.
המענה הוא במעשים שהשחקן עשה, והם פשוט מביאים את התשובה .
.והשחקן ממשיך ליצור שמות, עם צירופי האותיות השרירותיים ללכו מאדו
השחקן רושם על הלוח את צירוף האותיות ל ל כ ו
השחקן מתחיל לנוע ממקום למקום, הוא מצביע על רגליו , ומשמיע את הצליל ללכו
פתאום הוא עומד, ומשמיע את הצליל מאדו
הוא מתחיל ללכת, מצביע על רגליו , ומשמיע את הצליל ללכו
פתאום הוא עומד, ומשמיע את הצליל מאדו.
הקהל אינו אדיש, ואדם קם ממקומו ומתקדם לעבר המציג, כאשר הוא מוציא מפיו את הצליל ללכו , ללכו , ללכו, ללכו , ללכו , .....
ואז השחקן מביט אל הקהל, פורש את ידיו ומקרבן ואומר.. ללכו , פורש את ידיו ומקרבן
ואומר..ללכו , פורש את ידיו ומקרבן ואומר..ללכו
ופתאום..כל הקהל קם ומתחיל להתקדם לכיוון השחקן.
השחקן מחייך, פורש ידיים, משתחווה , והקהל מגיב במחיאות כפיים.
ואז השחקן מתכופף, מצמיד את ידיו אל ליבו, ומשמיע את הצליל מאלא , מאלא, מאלא,
והקהל מגיב במחיאות כפיים.
ופתאום מגיע צופה במהירות אל השחקן, ומגיש לו פרח.
והשחקן מחייך, מחבק, ומשמיע את הצליל מאלא, מאלא, מאלא...
זוהי דרך היצירה של השפה האנושית, והיא שפה של שמות.
כל צירוף אותיות יכול לשמש רק....שם
השאלה היחידה שאפשר להפנות כלפי צירוף אותיות, היא השאלה....שם של מה ?
והתשובה היא פשוטה מאוד , המבחינה "בגדול" בין שני סוגים של שמות.
שמות של דברים בעלי משקל ( כמו רקסו, פונימר , וקורמי )
ושמות של דברים חסרי משקל. ( כמו דאלי , ללכו , מאדו , מאלא )
איך יוצרים שם של דבר חסר משקל ? בדרך הרגילה . בוחרים צירוף שרירותי של אותיות, ומתחילים להציג את היכולת הטבעית הגופנית , ליצור שם.
לדוגמה: השחקן בוחר את צירוף האותיות ט מ ו שישמש כשם.
השחקן מכניס לפיו את מה שהדבורים מפיקות, והוא עושה תנועות פנים עם חיוכים,
משמיע צלילים עם הלשון, מזיז את הראש ימינה ושמאלה, ומוציא את הצליל טמו , טמו טמו , טמו , טמו,,,,
הקהל אינו אדיש, ואדם מכניס לפה סוכריה, ומוציא מפיו את הצליל טמו , טמו , טמו ,
כל צירוף אותיות בשפה האנושית....הוא רק שם.
השאלה היחידה שאפשר להפנות כלפי צירוף אותיות היא " שם של מה" ?
יש לציין כי התשובה לשאלת ...שם של מה ? אינה יכולה להינתן בעזרת צירופי אותיות, אלא בהצגה של מעשים, מעל בימת התיאטרון.
אם התשובה תהיה עם צירופי אותיות , על כל צירוף תבוא השאלה..."שם של מה" ?
ואז...צריך לעלות על בימת התיאטרון כדי להשיב במעשים..
הצד החיצוני של השפה האנושית, הוא של צירופי אותיות,
הצד הפנימי הוא של מעשים המביאים לידיעה, וזוהי ידיעתו הטבעית של האדם.
המעשים הם שמביאים את הידיעה היישר אל עולמו הפנימי של האדם, והוא לא מודע לכך.
במשך החיים עושה האדם מעשים רבים, והם מביאים ידיעות אל המאגר בעולמו הפנימי.
האדם יודע בעקבות מעשים,אבל את הידיעה הזו ,הוא לא מסוגל לתאר עם צירופי אותיות.
הכושר לחבר בין צירופי אותיות המשמשים כשם, לבין הידיעה , טבוע באדם.
בני אדם מבינים זה את זה, כיוון שבתת מודע שלהם, מתרחש תרגום אוטונומי,
של צירופי אותיות למעשים. ( ומעשים מביאים לידיעה)
בלי התרגום האוטונומי הזה הפועל מעצמו, אנשים לא היו מבינים זה את זה.
אדם יכול לשמוע הרצאה הכוללת 10000 צירופי אותיות,
אם המערכת האוטונומית שלו תתרגם את כל צירופי האותיות למעשים שהוא כבר מכיר,
הרי הוא יבין את ההרצאה.
אם המערכת האטונומית שלו תתרגם 500 צירופי אותיות למעשים שהוא כבר מכיר מנסיונו, אז הוא יבין "מעט מאוד " מההרצאה.
לקהל הצופים יש כבר שפת שמות הכוללת 7 שמות.
במשך השנים היא יכולה להיות שפה של 10000 שמות.
כל צירוף אותיות בשפה האנושית, הוא רק שם.
יש הבנה ?
הבנה זה שם של מה ?
המענה במעשים על בימת התיאטרון
.
כל ניסיון לענות על השאלה...הבנה זה שם של מה ? בעזרת צירופי אותיות אחרים
נדון מראש לכישלון.
מה דעתכם
א.עצבר