מלכה: יוסטון, יש לנו בעיה
- פותח הנושא bigdaddy1 החדש
- פורסם בתאריך
bigdaddy1 החדש
New member
מלכה: יוסטון, יש לנו בעיה
הרעיון של מסעדת שף כשרה תחת המותג "אייל שני" נשמע מגניב. בפועל יש התנהלות מבולבלת, חוסר אונים במטבח ומלצרים מתנצלים, והאוכל? לפעמים טעים, לפעמים סתם.
בחיים, כך למדנו, חשוב לעדכן את מערך הציפיות מדי פעם. המון אנשים מצפים למשהו ומתאכזבים. בין השאר כיוון שאכזבה היא תולדה של ציפייה, בין אם להתנהגות "אלמנטרית" לפי בעל הציפייה, ובין אם לחוייה יוצאת דופן, בעיקר אם שילמת עליה משהו. ציפייה היא דבר טבעי, אבל הוא טומן בחובו את סכנת האכזבה. כותב שורות אלו, לדוגמה, פתר את העניין אחת ולתמיד: אין לו ציפיות מאף אחד, ובוודאי לא מאף אחת, וכל אירוע זוכה טרם קיומו להערכת מצב של הנפשות הפועלות והתנאים בשטח. במיוחד אמורים הדברים לגבי דמות שנוייה במחלוקת כמו אייל שני. זכיתי לדבר באחת המסיבות עם האיש והאגדה. מדובר, אכן באיש מרתק עם קסם אישי והבנה מרובה באוכל. ואיך האוכל עצמו? במזנון הפיתות דווקא לא רע בכלל. פיתת הרטטוי והביצה היא אחת הטעימות שאכלתי אי פעם (שערו בנפשכם. בלי צרבת!) . בצפון אברקסס לעומת זאת היו מנות לא משכנעות וקטנות להכעיס. לאור הנסיון שלי עם האיש היה ברור שלמסעדה שלו צריך לבוא הכי ריאליים שיש, עם תקווה מבוססת שיהיה שם אולי בסיסי אבל טעים ועם טאץ'. כמו ששני כן יודע. מה גם שהמסעדה מחליפה את "ליליות" הכשרה הטובה כשלעצמה, כולל המשך הפרוייקט המבורך של העסקת בני נוער במצוקה כעובדים במסעדה. מה יכול להיות רע. כך באנו, שותפתי לארוחה ואני, בשערי המסעדה. מוכנים לחלוטין לסוג האוכל ולחוויה הפיוטית הכוללת. כך לפחות חשבנו. איך היה? ובכן, פוטנציאל יש, אבל כמה חבל שהכל נבלע באנדרלמוסיה ענקית של טבחים ומלצרים במצוקה אמיתית. כל זה חילחל, לצערנו, עמוק אל האוכל.
דשדשנו את דרכנו באפלולית המסעדה. היה כל כך חשוך שכבר ציפיתי לתפריט של אייל שני בכתב ברייל. ניחא. תפסנו מקום. נייר בצבע חום, מלח גס מפוזר עליו וכמה עגבניות גם. אייל שני, בנאדם. מלצרית נחמדה מאד התחילה להסביר. התפריט עורר חשק, ולאחר התלבטות לא קלה הזמנו: קרפצ'יו סלק מפוחם עטוף בשמן זית על שלג רך של חזרת לבנה (44), מדליונים של פילה חציל עטופים בשמן זית (34) פוקאצ'ה אוקיאנוס, פלפלים אדומים שרופים כבושים, סלט חצילים וזיתים (65) וגם שניצל זהוב ודק ממולא בפירה המתפרז ממנו ונמס (67) קבאב טלה אחד ארוך מאד, שמן, נוטף, שוכן בפוקאצ'ה זרועה עשבים וירקות שדה (83)
הראשונות דווקא הגיעו בקצב סביר ובכמות ראוייה. חשש אחד כבר הוסר מן הלב. רעבים כנראה לא נצא מכאן. לא מובן מאליו אצל הלוחש לעגבניות. הפוקאצ'ה, ענקית ממש, זכתה לביצוע טוב מסוגו, סלט החצילים בשום והפלפלים הכבושים היו בסדר אבל לא כאלו שאי אפשר להכין בבית. מינונם הקמצני משהו רק הדגיש את התמחור המופרז של המנה. ב 65 שקל הגיע לנו לפחות עוד סיבוב מהן. לכף הזכות ייאמר שזו המנה היחידה שאכלנו עם אלמנט כלשהו של קמצנות. הסלק השרוף עורר מחלוקת. הוא נצרב טיפונת יותר מדי והשלג הלבן היה יכול להיות מורגש יותר, ועדיין, הביס היה לי נחמד. הסועדת ממול הייתה סלחנית פחות וציפתה ליותר דיוק. מדליוני החציל היו מדליוני חציל. כמו שהם. אמנם לבנים ויפים, מה שמעיד על טכניקה ראוייה, אבל בלי מלח או תיבול כלשהו. קצת מלח גס מצידנו ושפריץ של עגבניה לתוך שמן הזית האיכותי (שפריץ שחלק ממנו השפריץ גם על הסועדת. אייל שני עד הסוף!), והעניין השתפר, אלא שבמחיר הזה היה אפשר לחשוב על קצת יותר יצירתיות.
ואז, כשעוד לא הגענו אפילו לאמצע המנות הראשונות, נחת עלינו בהפתעה הוד רוממותו השניצל. שניתן לו להתקרר? לא. איך נפנה? השולחן קצת קטן. מילא. אילתרנו ועברנו לשניצל. כל מי שראה מאסטר שף יודע שהשניצל הזה הוא לא באמת של אייל שני אלא של עמיחי שרפשטיין המתמודד המוכשר, הסגן שהתעלה על המנצח, לדעתנו. זו סיבה מוצקה לכך שראינו די הרבה שניצלים יוצאים מהמטבח באותו ערב לשמחת חובשי הכיפות. ולכן מן הראוי היה לתת לו קרדיט בתפריט. "שניצל של עמיחי ..." וכו' . קצת ריספקט בסיסי לא יהרוג אף אחד. השניצל, בכל מקרה, היה גדול למדי, טוגן במדוייק והפירה אכן התפרץ ממנו. הגימיק משעשע, הטעם לא רע בכלל, אפילו טוב מהרבה שניצל ופירה אחרים בעיר. לצהריים זו אחלה של מנה. האם היא מחזיקה כמנה שבשבילה מתלבשים יפה, שוכרים בייביסיטר ויוצאים בערב? ספק. הגימיק נגמר די מהר. עדיין, התמחור סביר והביצוע ראוי. כל שאר התוספים על הקרטון, קולסלאו תפל, חרדל ומיונז, ובעיקר ריבת אגסים תמוהה, היו מיותרים. מן הראוי ששני יחשב מסלול מחדש בבניית מערך המנה הזו. השניצל, כאמור, סבבה.
אלא שכאן הסבבה נגמרה. ביקשנו מהמטבח להאט קצת כיוון שלקח זמן להשתלט על השניצל. טעות מרה. הנה אנו מחכים לקבב, עשרים דקות, חצי שעה, ולחתום מעלה יש פגישה בתשע. לא נעים לאחר. עכשיו כבר שמונה וחצי. ומסביבנו מלצרים אחוזי תזזית רצים אל המטבח וממנו החוצה. "כן כן, הקבב מיד מגיע" "אבל השולחן עד תשע" ..."זה בסדר, אל תדאגו. תאכלו הכל" . כך עוד מלצר ועוד מלצרית. כנראה בעיה בבסיס החללית. לך תדע מה קרה במטבח. אייל שני אמור להגיע כל רגע. אולי הוא יעשה סדר. מה הולך פה? כמה זמן לקבב? הלכו לשכנע את הטלה? כבר תשע והקבב לא באופק. ועכשיו צריך לצלצל. ולהתנצל. והסועדת רוצה לקחת הביתה שיהיה אוכל למחר. ועוד התנצלות בוואטסאפ. זה כבר התחיל להביך. באמת. גם רעבים כבר לא היינו. התמלאנו מהשניצל והפוקאצ'ה.
עמוק בתוך המבוכה, הגיע הקבב. וכמו במערכון של שלמה בראבא בקופת חולים על המצעד הצבאי, הוי מה אני אומר? דרעק גורנישט בריבוע. בשביל זה חיכינו? קבב ארוך, חרוך מדי מבחוץ, יבש ורזה לגמרי, שהבשר שלו הזכיר, לא נעים, מבחר מנגלים אקראיים מיום העצמאות עם בשר מעובד בפארק הירקון. היו שם גם טחינה וירקות טובים, אבל לא בשבילם התכנסנו. אני רוצה להאמין שזו תוצאה של ההתנהלות במטבח באותו ערב ולא לפי ההנחיות הקונספט של שני. הסועדת ממול לא התלוננה. ביס אחד וארזנו. ארזנו? אין אריזות. אז אילתרו קרטונים. הנה עוד משהו לאייל שני לחשוב עליו הלאה: אתה נותן כמות יפה של אוכל בניגוד לציפיות? נהדר. זה רק אומר שלא כולם יצליחו לאכול הכל. תן להם ליהנות ממך גם בבית. לא כל יום יוצאים למסעדה של אייל שני.
הקינוחים, לפחות, שיעשעו.עקב העיכוב המטורף פיצו אותנו במהירות בקרם קרמל על חשבון הבית, שהיה בסדר מסוגו, בוודאי יחסית לגירסה כשרה, כאשר לפתע הגיח אחד המלצרים עם קרטון וקונוס והכריז "מוס שוקולד ואלרונה(!) (44) " . ואז הניח את הקרטון והטיח עליו בעוצמה את המוס. הסועדת ממול צחקה. אני שכבר ראיתי מאייל שני הכל, הגנבתי חצי חיוך. והמוס? לא נראה הכי מלבב (ובואו נחסוך אסוציאציות) אבל טעים בהחלט. לפחות זה.
יצאנו מהמסעדה מבולבלים וממהרים (לפחות אני). ביציאה החלפתי מילים וחיוכים עם אייל שני שניצב מאחורי הבר. כן. הוד מלכותו הגיע, זחוח, ועדיין קוצץ מנה לאחד הלקוחות. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. מצד אחד, כאמור, יש פוטציאל ולא נורא יקר. 350 שקל לזוג שלמרות תקרית הקבב אכל יפה זה לא אסון, אבל בהחלט היה אפשר לקבל חוויה טובה יותר. קודם כל השירות, שאמנם משתדל אבל ניכר שיש בעיות בקומוניקציה בינו לבין המטבח, דבר שני המטבח, שחייב חייב להתאפס. חודש מפתיחת מסעדה זה ממש לא אמור לקרות, ודבר שלישי האוכל, שלפרקים היה מהנה אבל לעיתים נראה כרוכב על תהילת שמו של היוצר והמשורר. לא תמיד זה מספיק. בהנחה ובתקווה שהליקויים הלא פשוטים האלו יתוקנו יהיה אפשר לתת למקום הזמנות נוספת. האם נחזור? אולי לא בקרוב. מתישהו כן. בינתיים, אם אתם חובשי כיפה שרוצים להגיד: "גם אני הייתי אצל אייל שני" , תלכו לשם. רק אל תצפו ליותר מדי מהאוכל. תדעו שאתם איפושהו בין טעים לבינוני. וכמובן לא לקבוע שום דבר אחרי הארוחה, כרגע, לא מובטח לכם שתצאו בזמן. אנחנו בינתיים נלך למסעדות אחרות ונמשיך לעקוב. אייל שני יודע לבשל והוא איש מקצוע. מוטב לו לתקן את כל הליקויים ויפה דקה אחת קודם. כשזה יקרה, נשמח לתת הזדמנות. בינתיים, שיהיה בהצלחה.
הרעיון של מסעדת שף כשרה תחת המותג "אייל שני" נשמע מגניב. בפועל יש התנהלות מבולבלת, חוסר אונים במטבח ומלצרים מתנצלים, והאוכל? לפעמים טעים, לפעמים סתם.
בחיים, כך למדנו, חשוב לעדכן את מערך הציפיות מדי פעם. המון אנשים מצפים למשהו ומתאכזבים. בין השאר כיוון שאכזבה היא תולדה של ציפייה, בין אם להתנהגות "אלמנטרית" לפי בעל הציפייה, ובין אם לחוייה יוצאת דופן, בעיקר אם שילמת עליה משהו. ציפייה היא דבר טבעי, אבל הוא טומן בחובו את סכנת האכזבה. כותב שורות אלו, לדוגמה, פתר את העניין אחת ולתמיד: אין לו ציפיות מאף אחד, ובוודאי לא מאף אחת, וכל אירוע זוכה טרם קיומו להערכת מצב של הנפשות הפועלות והתנאים בשטח. במיוחד אמורים הדברים לגבי דמות שנוייה במחלוקת כמו אייל שני. זכיתי לדבר באחת המסיבות עם האיש והאגדה. מדובר, אכן באיש מרתק עם קסם אישי והבנה מרובה באוכל. ואיך האוכל עצמו? במזנון הפיתות דווקא לא רע בכלל. פיתת הרטטוי והביצה היא אחת הטעימות שאכלתי אי פעם (שערו בנפשכם. בלי צרבת!) . בצפון אברקסס לעומת זאת היו מנות לא משכנעות וקטנות להכעיס. לאור הנסיון שלי עם האיש היה ברור שלמסעדה שלו צריך לבוא הכי ריאליים שיש, עם תקווה מבוססת שיהיה שם אולי בסיסי אבל טעים ועם טאץ'. כמו ששני כן יודע. מה גם שהמסעדה מחליפה את "ליליות" הכשרה הטובה כשלעצמה, כולל המשך הפרוייקט המבורך של העסקת בני נוער במצוקה כעובדים במסעדה. מה יכול להיות רע. כך באנו, שותפתי לארוחה ואני, בשערי המסעדה. מוכנים לחלוטין לסוג האוכל ולחוויה הפיוטית הכוללת. כך לפחות חשבנו. איך היה? ובכן, פוטנציאל יש, אבל כמה חבל שהכל נבלע באנדרלמוסיה ענקית של טבחים ומלצרים במצוקה אמיתית. כל זה חילחל, לצערנו, עמוק אל האוכל.
דשדשנו את דרכנו באפלולית המסעדה. היה כל כך חשוך שכבר ציפיתי לתפריט של אייל שני בכתב ברייל. ניחא. תפסנו מקום. נייר בצבע חום, מלח גס מפוזר עליו וכמה עגבניות גם. אייל שני, בנאדם. מלצרית נחמדה מאד התחילה להסביר. התפריט עורר חשק, ולאחר התלבטות לא קלה הזמנו: קרפצ'יו סלק מפוחם עטוף בשמן זית על שלג רך של חזרת לבנה (44), מדליונים של פילה חציל עטופים בשמן זית (34) פוקאצ'ה אוקיאנוס, פלפלים אדומים שרופים כבושים, סלט חצילים וזיתים (65) וגם שניצל זהוב ודק ממולא בפירה המתפרז ממנו ונמס (67) קבאב טלה אחד ארוך מאד, שמן, נוטף, שוכן בפוקאצ'ה זרועה עשבים וירקות שדה (83)
הראשונות דווקא הגיעו בקצב סביר ובכמות ראוייה. חשש אחד כבר הוסר מן הלב. רעבים כנראה לא נצא מכאן. לא מובן מאליו אצל הלוחש לעגבניות. הפוקאצ'ה, ענקית ממש, זכתה לביצוע טוב מסוגו, סלט החצילים בשום והפלפלים הכבושים היו בסדר אבל לא כאלו שאי אפשר להכין בבית. מינונם הקמצני משהו רק הדגיש את התמחור המופרז של המנה. ב 65 שקל הגיע לנו לפחות עוד סיבוב מהן. לכף הזכות ייאמר שזו המנה היחידה שאכלנו עם אלמנט כלשהו של קמצנות. הסלק השרוף עורר מחלוקת. הוא נצרב טיפונת יותר מדי והשלג הלבן היה יכול להיות מורגש יותר, ועדיין, הביס היה לי נחמד. הסועדת ממול הייתה סלחנית פחות וציפתה ליותר דיוק. מדליוני החציל היו מדליוני חציל. כמו שהם. אמנם לבנים ויפים, מה שמעיד על טכניקה ראוייה, אבל בלי מלח או תיבול כלשהו. קצת מלח גס מצידנו ושפריץ של עגבניה לתוך שמן הזית האיכותי (שפריץ שחלק ממנו השפריץ גם על הסועדת. אייל שני עד הסוף!), והעניין השתפר, אלא שבמחיר הזה היה אפשר לחשוב על קצת יותר יצירתיות.
ואז, כשעוד לא הגענו אפילו לאמצע המנות הראשונות, נחת עלינו בהפתעה הוד רוממותו השניצל. שניתן לו להתקרר? לא. איך נפנה? השולחן קצת קטן. מילא. אילתרנו ועברנו לשניצל. כל מי שראה מאסטר שף יודע שהשניצל הזה הוא לא באמת של אייל שני אלא של עמיחי שרפשטיין המתמודד המוכשר, הסגן שהתעלה על המנצח, לדעתנו. זו סיבה מוצקה לכך שראינו די הרבה שניצלים יוצאים מהמטבח באותו ערב לשמחת חובשי הכיפות. ולכן מן הראוי היה לתת לו קרדיט בתפריט. "שניצל של עמיחי ..." וכו' . קצת ריספקט בסיסי לא יהרוג אף אחד. השניצל, בכל מקרה, היה גדול למדי, טוגן במדוייק והפירה אכן התפרץ ממנו. הגימיק משעשע, הטעם לא רע בכלל, אפילו טוב מהרבה שניצל ופירה אחרים בעיר. לצהריים זו אחלה של מנה. האם היא מחזיקה כמנה שבשבילה מתלבשים יפה, שוכרים בייביסיטר ויוצאים בערב? ספק. הגימיק נגמר די מהר. עדיין, התמחור סביר והביצוע ראוי. כל שאר התוספים על הקרטון, קולסלאו תפל, חרדל ומיונז, ובעיקר ריבת אגסים תמוהה, היו מיותרים. מן הראוי ששני יחשב מסלול מחדש בבניית מערך המנה הזו. השניצל, כאמור, סבבה.
אלא שכאן הסבבה נגמרה. ביקשנו מהמטבח להאט קצת כיוון שלקח זמן להשתלט על השניצל. טעות מרה. הנה אנו מחכים לקבב, עשרים דקות, חצי שעה, ולחתום מעלה יש פגישה בתשע. לא נעים לאחר. עכשיו כבר שמונה וחצי. ומסביבנו מלצרים אחוזי תזזית רצים אל המטבח וממנו החוצה. "כן כן, הקבב מיד מגיע" "אבל השולחן עד תשע" ..."זה בסדר, אל תדאגו. תאכלו הכל" . כך עוד מלצר ועוד מלצרית. כנראה בעיה בבסיס החללית. לך תדע מה קרה במטבח. אייל שני אמור להגיע כל רגע. אולי הוא יעשה סדר. מה הולך פה? כמה זמן לקבב? הלכו לשכנע את הטלה? כבר תשע והקבב לא באופק. ועכשיו צריך לצלצל. ולהתנצל. והסועדת רוצה לקחת הביתה שיהיה אוכל למחר. ועוד התנצלות בוואטסאפ. זה כבר התחיל להביך. באמת. גם רעבים כבר לא היינו. התמלאנו מהשניצל והפוקאצ'ה.
עמוק בתוך המבוכה, הגיע הקבב. וכמו במערכון של שלמה בראבא בקופת חולים על המצעד הצבאי, הוי מה אני אומר? דרעק גורנישט בריבוע. בשביל זה חיכינו? קבב ארוך, חרוך מדי מבחוץ, יבש ורזה לגמרי, שהבשר שלו הזכיר, לא נעים, מבחר מנגלים אקראיים מיום העצמאות עם בשר מעובד בפארק הירקון. היו שם גם טחינה וירקות טובים, אבל לא בשבילם התכנסנו. אני רוצה להאמין שזו תוצאה של ההתנהלות במטבח באותו ערב ולא לפי ההנחיות הקונספט של שני. הסועדת ממול לא התלוננה. ביס אחד וארזנו. ארזנו? אין אריזות. אז אילתרו קרטונים. הנה עוד משהו לאייל שני לחשוב עליו הלאה: אתה נותן כמות יפה של אוכל בניגוד לציפיות? נהדר. זה רק אומר שלא כולם יצליחו לאכול הכל. תן להם ליהנות ממך גם בבית. לא כל יום יוצאים למסעדה של אייל שני.
הקינוחים, לפחות, שיעשעו.עקב העיכוב המטורף פיצו אותנו במהירות בקרם קרמל על חשבון הבית, שהיה בסדר מסוגו, בוודאי יחסית לגירסה כשרה, כאשר לפתע הגיח אחד המלצרים עם קרטון וקונוס והכריז "מוס שוקולד ואלרונה(!) (44) " . ואז הניח את הקרטון והטיח עליו בעוצמה את המוס. הסועדת ממול צחקה. אני שכבר ראיתי מאייל שני הכל, הגנבתי חצי חיוך. והמוס? לא נראה הכי מלבב (ובואו נחסוך אסוציאציות) אבל טעים בהחלט. לפחות זה.
יצאנו מהמסעדה מבולבלים וממהרים (לפחות אני). ביציאה החלפתי מילים וחיוכים עם אייל שני שניצב מאחורי הבר. כן. הוד מלכותו הגיע, זחוח, ועדיין קוצץ מנה לאחד הלקוחות. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. מצד אחד, כאמור, יש פוטציאל ולא נורא יקר. 350 שקל לזוג שלמרות תקרית הקבב אכל יפה זה לא אסון, אבל בהחלט היה אפשר לקבל חוויה טובה יותר. קודם כל השירות, שאמנם משתדל אבל ניכר שיש בעיות בקומוניקציה בינו לבין המטבח, דבר שני המטבח, שחייב חייב להתאפס. חודש מפתיחת מסעדה זה ממש לא אמור לקרות, ודבר שלישי האוכל, שלפרקים היה מהנה אבל לעיתים נראה כרוכב על תהילת שמו של היוצר והמשורר. לא תמיד זה מספיק. בהנחה ובתקווה שהליקויים הלא פשוטים האלו יתוקנו יהיה אפשר לתת למקום הזמנות נוספת. האם נחזור? אולי לא בקרוב. מתישהו כן. בינתיים, אם אתם חובשי כיפה שרוצים להגיד: "גם אני הייתי אצל אייל שני" , תלכו לשם. רק אל תצפו ליותר מדי מהאוכל. תדעו שאתם איפושהו בין טעים לבינוני. וכמובן לא לקבוע שום דבר אחרי הארוחה, כרגע, לא מובטח לכם שתצאו בזמן. אנחנו בינתיים נלך למסעדות אחרות ונמשיך לעקוב. אייל שני יודע לבשל והוא איש מקצוע. מוטב לו לתקן את כל הליקויים ויפה דקה אחת קודם. כשזה יקרה, נשמח לתת הזדמנות. בינתיים, שיהיה בהצלחה.
אכלן מתחיל
New member
למה בעצם ללכת לשם, למישהו שלא בסד הכשרות?
או לכל מקום אחר ברוח דומה.
הרי יש את צפון אברקסס.
או לכל מקום אחר ברוח דומה.
הרי יש את צפון אברקסס.
bigdaddy1 החדש
New member
אני לא חושב שזה זלזול מכוון
יש הרבה כוונות טובות. זה לא ששני מזלזל באחרים כמו שהוא מאוהב בעצמו ובקונספט של עצמו. בצורה כזו ברור שהאחרים במקום השני והלאה.
ולא, הוא לעולם לא יתעייף מקרטונים הטחות והשפרצות. אין קשר לאופנה. מדובר בסמל מסחרי.
יש הרבה כוונות טובות. זה לא ששני מזלזל באחרים כמו שהוא מאוהב בעצמו ובקונספט של עצמו. בצורה כזו ברור שהאחרים במקום השני והלאה.
ולא, הוא לעולם לא יתעייף מקרטונים הטחות והשפרצות. אין קשר לאופנה. מדובר בסמל מסחרי.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.