חלק אמת חלק אמיתי ובעייתי...
זה נכון שהבירימבאו שמכתיב את הקצב המסויים יכול ומשפיע על צורת המשחק בהודה, כי לכל מקצב יש את הסגנון משחק שלו, אם ב"אנגולה" זה איטי ונמוך, אם ב"גנג'י ג'י בימבה" זה גבוהה מהיר ויותר אגרסיבי או ב"יונה" שזה יותר יכולת אישית והרמוניה בין שני הקפואריסטים (קפואריסטות למי שמעדיף). וכך כל מקצב והסגנון שלו... כמו כן יש את מי ששר (לרוב הוא גם מחזיק בבירימבאו (גונגה) ואז יש לו שליטה מלאה בהודה אבל זה לא מחייב שמי ששר ינגן בבירימבאו באותו הזמן). והוא יכול לשנות את צורת המשחק ע"י השירים והשירים מתחלקים להרבה קבוצות. יש שירים שמכוונים את הקפואריסטים למשחק אגרסיבי ואפילו אלים ("קברה ג'רבה"=> תשבור את הארמדיל-את זה שמשחק מולך), ויש שירים שמכוונים למשחק ידידותי וחברי ("מיה קומה"=> חבר שלי). יש שירים שמכתיבים צורה משחק (ג'וגה ג'י דנטרו ג'וגה ג'י פורה=> שחק רחוק שחק קרוב). אבל אני לא שמעתי (אך איני שולל) את העובדה שמעלים או מורידים את ה"רוע" שבמשחק כי המשחק ואיכותו באה הרבה בגלל ה"אשה (AXE)" שזו אנרגיה (חיובית) שאי אפשר להסביר אותה... רק לנסות. אני ספציפית קורה למשחק בהודה (ג'וגו) "משחק" כי כך אני רואה את זה ממשחק זה יכול להתפתח לקרב, ריקוד, או להשאר בגדר משחק של חתול ועכבר או שני גורי חתולים שמתפתלים אחד עם השני... הכל תלוי בקפואריסטים שמשחקים, במי שמנגן ושר בהודה ובקפואריסטים שיוצרים את ההודה, עומדים מסביב, שרים ומוחאים כפיים... מקווה שעניתי...