מלריע ומלעיל - ושלמה ארצי
לאמן, במקרה שלנו, המשורר, קיימת חירות השירה, בלועזית: "ליצנציה פואטיקה"
המשורר רשאי להחליף זכר בנקבה.
במקרה המסויים של שלמה ארצי, כדאי לבחון את החירות של ארצי
בהחלפת שימושים במלרע ובמלעיל ( תשומת לבנו למלה "מאיתנו", בשורה הרביעית בשיר, להלן, המלעיל מוחלף למלרע).
לדוגמה: פעם תורי ופעם תורך:
להלן מילות השיר:
"לילה אחד
כשהלכנו בתוך העיר,
עברו בי כמה הרהורים על אנשים שחיים פה,
האם הם שונים מאיתנו?
הולכים לישון כמו ילדים בעריסות,
הולכים עד הסוף.
רק אצלנו, חבל, תראי איך אצלנו,
פעם תורי ופעם תורך לאהוב.
יכול היה להיות יותר פשוט,
שתסתגרי איתי בחדר החשוך,
שלא תראי אחר מלבדי,
שתהיי שלי.
קניתי לך ג'ינס חדשים,
קנית לי חולצה לבנה שתתאים,
פעם תורי לאהוב ופעם תורך.
על קיר בעיר כתב מיואש צעיר:
"עיניה פוצעות, אבל נשארתי שלם".
ובלילה ההוא,
כשהלכנו בתוך העיר,
דיברתי אלייך ולא ענית לי.
מה הפריד אז בינינו?
רגש כזה או רגש אחר,
או אי הבנה עד הסוף.
אצלנו, חבל, תראי איך אצלנו,
פעם תורי ופעם תורך לאהוב.
יכול להיות יותר פשוט...
קניתי לך תקליט של האבנים,
קנית לי עגיל, אבל זה לא לגילי
פעם תורי לאהוב ופעם תורך.
על קיר בעיר כתב מיואש צעיר:
"עיניה פוצעות, אבל נשארתי שלם".
בדרך כלל, המשורר כותב את מילותיו,
לפני שהמלחין מחבר למלים שיר.
כותב התמלילן אברהם לוי ( ידיעות רחובות: 12.2.16)
"התקשר אלי משה בן מוש,
הוא אמר לי שיש לו לחן של יהודה בדיחי,
וביקש שאכתוב לו מלים.
מעולם לא כתבתי עד אז מלים ללחן מוכן".
עינינו הרואות, כי שיר נברא קודם במילותיו ואחר כך בנעימתו.
וזה כנראה מה שלא קרה לשלמה ארצי,
בשירו הנ"ל, כאשר הייתה לו כבר מנגינה,
ורק אחר כך, הוא חיבר לה מלים,
והיה נאלץ לפעמים לדחוס מלים למנגינה מוכנה.
והתוצאה הייתה, שינויים בכללים של מלרע ומלעיל.
הוא שאמרנו: "ליצנציה פואטיקה".
לאמן, במקרה שלנו, המשורר, קיימת חירות השירה, בלועזית: "ליצנציה פואטיקה"
המשורר רשאי להחליף זכר בנקבה.
במקרה המסויים של שלמה ארצי, כדאי לבחון את החירות של ארצי
בהחלפת שימושים במלרע ובמלעיל ( תשומת לבנו למלה "מאיתנו", בשורה הרביעית בשיר, להלן, המלעיל מוחלף למלרע).
לדוגמה: פעם תורי ופעם תורך:
להלן מילות השיר:
"לילה אחד
כשהלכנו בתוך העיר,
עברו בי כמה הרהורים על אנשים שחיים פה,
האם הם שונים מאיתנו?
הולכים לישון כמו ילדים בעריסות,
הולכים עד הסוף.
רק אצלנו, חבל, תראי איך אצלנו,
פעם תורי ופעם תורך לאהוב.
יכול היה להיות יותר פשוט,
שתסתגרי איתי בחדר החשוך,
שלא תראי אחר מלבדי,
שתהיי שלי.
קניתי לך ג'ינס חדשים,
קנית לי חולצה לבנה שתתאים,
פעם תורי לאהוב ופעם תורך.
על קיר בעיר כתב מיואש צעיר:
"עיניה פוצעות, אבל נשארתי שלם".
ובלילה ההוא,
כשהלכנו בתוך העיר,
דיברתי אלייך ולא ענית לי.
מה הפריד אז בינינו?
רגש כזה או רגש אחר,
או אי הבנה עד הסוף.
אצלנו, חבל, תראי איך אצלנו,
פעם תורי ופעם תורך לאהוב.
יכול להיות יותר פשוט...
קניתי לך תקליט של האבנים,
קנית לי עגיל, אבל זה לא לגילי
פעם תורי לאהוב ופעם תורך.
על קיר בעיר כתב מיואש צעיר:
"עיניה פוצעות, אבל נשארתי שלם".
בדרך כלל, המשורר כותב את מילותיו,
לפני שהמלחין מחבר למלים שיר.
כותב התמלילן אברהם לוי ( ידיעות רחובות: 12.2.16)
"התקשר אלי משה בן מוש,
הוא אמר לי שיש לו לחן של יהודה בדיחי,
וביקש שאכתוב לו מלים.
מעולם לא כתבתי עד אז מלים ללחן מוכן".
עינינו הרואות, כי שיר נברא קודם במילותיו ואחר כך בנעימתו.
וזה כנראה מה שלא קרה לשלמה ארצי,
בשירו הנ"ל, כאשר הייתה לו כבר מנגינה,
ורק אחר כך, הוא חיבר לה מלים,
והיה נאלץ לפעמים לדחוס מלים למנגינה מוכנה.
והתוצאה הייתה, שינויים בכללים של מלרע ומלעיל.
הוא שאמרנו: "ליצנציה פואטיקה".