באותו נושא
המורה שנכתב עליו בפוסט, המורה אורי, היה גם המורה שלי לערבית. אני זוכר שבוקר אחד, הוא לא הגיע לשיעור שלנו. המנהל נכנס לכיתה וסיפר לנו מה קרה. אני זוכר שהיינו בהלם. לא ידענו, לא הבחנו, לא חשבנו אפילו על זה. היינו בהלם מהרצח ומהגילוי כי הוא היה הומוסקסואל. בתכל'ס לא הטריד אותנו ו/או את צוות המורים שהוא היה הומוסקסואל (למדתי בבי"ס דתי אבל ליברלי). הטריד אותנו שאדם נרצח בגלל מה שהוא. לא הייתי תלמיד טוב בערבית. שנאתי את המקצוע והייתי ממש גרוע בו. אחרי הרצח - פרשתי כמו רבים מחבריי ממקצוע הערבית. באיזהשוא מקום... לא התאים לנו להמשיך ללמוד את המקצוע. עברו מאז בערך 14 שנים. אולי יותר, אולי פחות - לא ממש זוכר. היום, מנקודת מבט של הורה - קצת קשה לי לתפוס שבתכל'ס לא ממש טיפלו בנו. הביאו לנו מישהי שדיברה איתנו קצת וזהו. לא ממש שוחחו איתנו יותר מדי ושאלו איך אנחנו מרגישים. המורה שלנו נרצח ולא מדברים איתנו? איך אתם הייתם מגיבים בתור הורים? אני חושב שהייתי דורש מביה"ס לדאוג שהילדים שיפגשו עם בעל מקצוע. קצת לדבר, קצת לשאול, קצת לפרוק...
