ממממ...
פרסמתי את ההודעה בעוד פורום,הייתי שמחה לקבל תגובות. אומנם קצרה היריעה בכדי שאוכל לפרוס אותה בפניכם בצורה מלאה,אך אני אנסה. מצטערת על האריכות,אך אני אודה למי שבכל זאת ישתדל לעזור
מממ..רקע-אני בת 21,הוא בן 26. לפני שלוש שנים בדיוק הכרתי בחור בפורומים של תפוז. אחרי שנה של היכרות אינטיסיבית בתור ידידים טלפונית בה התאהבתי בו והסתרתי(בדיעבד הסתבר שגם הוא) נפגשנו,והפכנו לזוג. היינו יחד כתשעה חודשים,בהם הרגש השליט במערכת היחסים היה קנאה. אני גם הפכתי לקנאית בעקבותיו(שמתי לב לזה ביחסים אחרים שהיו לי עם אחרים מאוחר יותר...). היתי בצבא והכרתי הרבה ידידים,וזה הפריע לו. אני ראיתי זאת בצורה נאיבית משו.היום אני לא מאמינה במושג ידידים,וכן מבינה אותו על הקנאה שהוא חש. בזמנו הוא לא רצה שאתלבש בצורה חשופה.לא הסכמתי לכך. הוא טוען שבגלל שלא הראיתי רצינות הוא גם לא לקח אותי ברצינות ולא נתן מעצמו כחבר(במובן של השקעה בקשר). היום,שנה וקצת אחרי שנפרדנו,בהם יצאתי עם בחורים אחרים,אני עדיין מאוהבת בו.לא הצלחתי להתגבר עליו,הן כידיד והן כאהוב. הוא המשיך בדרכו,יש לו חברה כבר הרבה זמן. לא נפגשנו מאז הפרידה,אבל בשלושת החודשים האחרונים אנחנו מדברים און/אוף. מדי שבוע-שבועיים אני מקבלת רגליים קרות.לו אבד האמון בי.אני פוחדת שכלום לא השתנה למעשה,ושאכנס לזה יהיה כבר מאוחר. הוא לא רוצה להפגש אלא כשיהיה לו אמון מלא בי. הוא לא נפרד מהחברה. התנאי שלו לקשר המחודש היה שלא אצא עם בחורים אחרים(וכך ניתקתי קשר עם בחור שיצאתי איתו...). אני לוקחת על עצמי את האחריות המלאה לכך שלא נפגשנו,מכיוון שאני זו שניתקה כל פעם את הקשר עם הלבטים שלי והחוסר החלטיות שלי. אני יודעת בוודאות שאני אוהבת אותו,בכך אין לי ספקות! אני מתלבטת מכיוון שהוא לא רוצה שאתלבש חשוף,ואני רוצה שהוא ילמד לימודים גבוהים. שנינו עשינו זה לזה אולטימטום כנגד אולטימטום... עוד משבר שעבר עליי זו העובדה שהוא אמר שהוא לא נמשך אליי פיסית.קיימת בינינו אהבה,והוא טוען שזה לא חשוב לו בכלל,שאני חשובה לו יותר מדי. כן היה בינינו סקס טוב,למרות שהיו בעיות בתפקוד המיני שלו בזמנו(הוא טען שזה מהכדורים אותם לקח),הוא היה חולה בשתי מחלות,אחת מהן די קשה-עוד דבר שהעיב על היחסים בינינו,מכיון שאני לא הייתי תמיד בשבילו כחברה,ולא ידעתי איך להתמודד עם זה.עוד טעות שאני מלקה עצמי עליה. עוד דבר מהותי-אני אחרי צבא,ורוצה לטוס לחו"ל. אם היינו יחד הייתי רוצה שהוא יבוא איתי,הוא לא מעוניין שאני אסע לתקופה ארוכה,ולא מעוניין לטוס גם. אני יכולה להבין אותו,אבל תקופה ארוכה עבורו זה גם שלושה חודשים=/ זה לא אמור להתרחש עכשיו,אלא בעוד שנה בערך. אני לא רוצה בעוד כמה שנים להתחרט על כך שלא ניצלתי את הזמן הזה כמו שצריך. כרגע אנחנו לא מדברים.שוב ניתקתי איתו את הקשר.שניה אחרי שהוא אמר שהוא לא יצא עם החברה לכבוד הולנטיין כי אני במחשבות שלו. מה אתם חושבים? תודה!
פרסמתי את ההודעה בעוד פורום,הייתי שמחה לקבל תגובות. אומנם קצרה היריעה בכדי שאוכל לפרוס אותה בפניכם בצורה מלאה,אך אני אנסה. מצטערת על האריכות,אך אני אודה למי שבכל זאת ישתדל לעזור
מממ..רקע-אני בת 21,הוא בן 26. לפני שלוש שנים בדיוק הכרתי בחור בפורומים של תפוז. אחרי שנה של היכרות אינטיסיבית בתור ידידים טלפונית בה התאהבתי בו והסתרתי(בדיעבד הסתבר שגם הוא) נפגשנו,והפכנו לזוג. היינו יחד כתשעה חודשים,בהם הרגש השליט במערכת היחסים היה קנאה. אני גם הפכתי לקנאית בעקבותיו(שמתי לב לזה ביחסים אחרים שהיו לי עם אחרים מאוחר יותר...). היתי בצבא והכרתי הרבה ידידים,וזה הפריע לו. אני ראיתי זאת בצורה נאיבית משו.היום אני לא מאמינה במושג ידידים,וכן מבינה אותו על הקנאה שהוא חש. בזמנו הוא לא רצה שאתלבש בצורה חשופה.לא הסכמתי לכך. הוא טוען שבגלל שלא הראיתי רצינות הוא גם לא לקח אותי ברצינות ולא נתן מעצמו כחבר(במובן של השקעה בקשר). היום,שנה וקצת אחרי שנפרדנו,בהם יצאתי עם בחורים אחרים,אני עדיין מאוהבת בו.לא הצלחתי להתגבר עליו,הן כידיד והן כאהוב. הוא המשיך בדרכו,יש לו חברה כבר הרבה זמן. לא נפגשנו מאז הפרידה,אבל בשלושת החודשים האחרונים אנחנו מדברים און/אוף. מדי שבוע-שבועיים אני מקבלת רגליים קרות.לו אבד האמון בי.אני פוחדת שכלום לא השתנה למעשה,ושאכנס לזה יהיה כבר מאוחר. הוא לא רוצה להפגש אלא כשיהיה לו אמון מלא בי. הוא לא נפרד מהחברה. התנאי שלו לקשר המחודש היה שלא אצא עם בחורים אחרים(וכך ניתקתי קשר עם בחור שיצאתי איתו...). אני לוקחת על עצמי את האחריות המלאה לכך שלא נפגשנו,מכיוון שאני זו שניתקה כל פעם את הקשר עם הלבטים שלי והחוסר החלטיות שלי. אני יודעת בוודאות שאני אוהבת אותו,בכך אין לי ספקות! אני מתלבטת מכיוון שהוא לא רוצה שאתלבש חשוף,ואני רוצה שהוא ילמד לימודים גבוהים. שנינו עשינו זה לזה אולטימטום כנגד אולטימטום... עוד משבר שעבר עליי זו העובדה שהוא אמר שהוא לא נמשך אליי פיסית.קיימת בינינו אהבה,והוא טוען שזה לא חשוב לו בכלל,שאני חשובה לו יותר מדי. כן היה בינינו סקס טוב,למרות שהיו בעיות בתפקוד המיני שלו בזמנו(הוא טען שזה מהכדורים אותם לקח),הוא היה חולה בשתי מחלות,אחת מהן די קשה-עוד דבר שהעיב על היחסים בינינו,מכיון שאני לא הייתי תמיד בשבילו כחברה,ולא ידעתי איך להתמודד עם זה.עוד טעות שאני מלקה עצמי עליה. עוד דבר מהותי-אני אחרי צבא,ורוצה לטוס לחו"ל. אם היינו יחד הייתי רוצה שהוא יבוא איתי,הוא לא מעוניין שאני אסע לתקופה ארוכה,ולא מעוניין לטוס גם. אני יכולה להבין אותו,אבל תקופה ארוכה עבורו זה גם שלושה חודשים=/ זה לא אמור להתרחש עכשיו,אלא בעוד שנה בערך. אני לא רוצה בעוד כמה שנים להתחרט על כך שלא ניצלתי את הזמן הזה כמו שצריך. כרגע אנחנו לא מדברים.שוב ניתקתי איתו את הקשר.שניה אחרי שהוא אמר שהוא לא יצא עם החברה לכבוד הולנטיין כי אני במחשבות שלו. מה אתם חושבים? תודה!