מממ...

[1הופ]

מממ...

אני לא יודעת בדיוק מה אני רוצה להגיד, אבל אני רוצה להוציא משהו שמעיק עליי. היה לי השבוע איזה "קטע" עם בחור שהשאיר אותי עם הרגשה רעה ועם החלטות מרחיקות לכת על זה שאני לא עושה יותר סטוצים. למרות ששנינו לא התאהבנו ולמרות שאני לא יכולה לומר שרציתי שיתפתח מזה משהו, נשארתי אחרי עם הרגשה של ניצול וגועל. כאילו אני חייבת שהצד השני ירצה. אני מבינה שכנראה עברתי את הגיל לדברים האלה, שאני מחוברת לעצמי מדי מכדי להכניס מישהו זר למיטה שלי, שאני צריכה שיכבדו אותי יותר. מצד שני, חבל לי שאני לא מצליחה להיות קלילה עם זה, חבל לי שאני צריכה לוותר על הצדדים הנחמדים בזה. לא יודעת מה בדיוק אני אומרת. אני תוהה אולי גם מה יש בי שגורם לגברים לחשוב שמותר להם. לא יודעת. אני אפילו לא קוראת עוד פעם את מה שכתבתי. אולי אתם תעזרו לי לנסח את זה לעצמי

 

[noa128]

אוי..(נאנחה נועה והדליקה עוד סיגריה

מעלה בי מחשבות מהסוג הלא סימפטי מה שאת מספרת יקרה. על כמה חרא ובעסה ותחושת "מלוכלכות" יכול לעורר בכל אחת 'קטע' עם גבר שהוא טעות, אחד שהוא סתמי מספיק כדי שלא תרצי בכלל לראות שוב. אליי נושב מהסיפור שלך הריח החזק של איש מהסוג שעושה שם רע לכל המועמדים לסטוץ באשר הם שם.., וזה נורא מרגיז וחבל - כי לפעמים יכולים לצאת דברים אחרים ממפגשים כאלה, כבר היו דברים מעולם.. האמת שכשאני מפשפשת בזכרוני אני נזכרת בקטע דומה שהיה לי פעם, עם איש ששום כיף לא היה בבילוי ההוא איתו - סתם בזבוז של אנרגיות טובות מצידי... מזל שאחריו היה מי שתיקן את הרושם. אבל מקוממת אותי המחשבה הזו שלך "אולי גם מה יש בי שגורם לגברים לחשוב שמותר להם." - אני לא שואלת מה היה שם, אבל מנחשת שהיה משהו בהתייחסות שלו אלייך שהביאה אותך למסקנה (המוטעית) הזו, ומנחשת שוב שאת לא הראשונה ואולי לא האחרונה שזוכה ל"הארות" כאלה מצידו - ואין לאף אחד בעולם את הזכות לגרום לך להרגיש ככה, ובעיקר להפנות כלפי עצמך את האחריות לתוצאה העגומה הזו. ובקשר לאותם דברים שייחסת לגיל - החיבור לעצמך שגורם לך לברור את אורחייך ללילה והציפייה לכבוד מצידם - זה כל כך לגיטימי ונכון בעיניי, בכל גיל - שיכולה רק להצטער שישנן כאלה שלא חשות כמוך ומאפשרות לחלק מהפרטנרים את המסקנה המוטעית ש'חריג' או 'לא קליל' להרגיש כמוך - זו זכותך ובעיניי אין עליה עוררין. חבל לי רק שבסוף את מרגישה עם זה רע, ולא מי שגרם לך להרגיש כך.

גדול, נועה.

 

[פּרפרית]

עושה סטוצים?????

לאלאלאלאלא התנסות לא טובה אחת ואת מכלילה ומחליטה? הסיטואציה הספציפית הזאת בגלל ה"שחקן" שהיה בה והתחושות שהוא הותיר בך לא הופכות את כל הסטוצים לדבר רע. חוץ מזה שיכול להיות שבאמת לא מתאים לך יותר ואת מצפה למשהו אחר,גם מעצמך, ולכן האכזבה. לא יודעת חמודה, אבל רק את יודעת לנסח את זה לעצמך.

 

[הנדרסון מלך הגשם]

אמיתה שמרנית

ברוב המקרים בהם הקשר הוא על בסיס מיני ללא חיבור רגשי אמיתי, הפגיעה ברגשות תתרחש. זה דו כיווני ,הצד היותר רגיש שמצפה ליותר הוא הנפגע והצד הסובל מהשחתה רגשית הוא הפוגע , למרות שבדר"כ הבחורה היא הצד הנפגע. כשלפרטנר אין מחוייבות ואכפתיות , הוא לא יתייחס בכבוד. זה גם לוקח את האנרגיות הדרושות לנו כדי לחפש בן/בת זוג. האשליה של חום ואהבה הנובעת מהחיבור הפיזי , היא כאמור רק אשליה. מכל אשליה מתפקחים ואז זה כואב. מהסיבה הנ"ל סטוצים not!

 

[פילאטוס]

הופ ../images/Emo24.gif

הופ, אמרת כמה דברים, אני מנסה ליישב ביניהם. נשארת עם הרגשה רעה מהסטוץ, האם משום ש(גם)הוא לא רצה קשר משמעותי יותר? אם ככה, זה כל כך מובן ומוכר. יש משהו נוסך ביטחון ועוצמה בלהיות בצד שאומר לא, לא מתאים לי, ובידיעה שהצד השני כן היה בוחר בך. וגם אני מכירה את ההרגשה ה"מלוכלכת" כשגם הצד השני, מסיבותיו, לא רוצה. פתאום הכל מרגיש תפל, ובכלל לא משנה גם אני לא רציתי. והרבה פעמים האחר לא אומר את ה"לא" שלו בעדינות ובזהירות שאת זקוקה להן. זה סיכון מוכר במשחק הזה, ולי נדמה שזה משום שברגע שאנחנו פותחים את הלב או את הגוף למישהו, ולו לרגע, אנחנו נחשפים לביקורת, לשלילה שלנו, שהיא ראי גמור לאופן שבו אנחנו עצמנו נוהגים בו. אז אם זו הסיבה להרגשה הרעה, הופ, חבקי אותך. החזירי לעצמך את האישור האולטימטיבי למי את. אחר כך כתבת על הצורך שיכבדו אותך, ועל מה שבך שגורם לגברים לחשוב שמותר להם. האם הוא נהג בחוסר כבוד כלפייך? אם כן, השאירי את זה אצלו, הופ. סטוץ הוא משחק מחודד כל כך בין שניים, כל כך הרבה פעמים אין בו מרחב של זמן ושל מקום ושל סקרנות. אם הוא הביא למפגש חלקים גסים שלו, תשלחי אותם איתו לכל הרוחות. גם זה סיכון שכרוך במשחק הזה, ואם הפצע מדמם, עכשיו הזמן לחטא אותו ולחבוש, באהבה, רק אל תיבהלי כל כך. אולי לפעם הבאה תבואי מוגנת יותר. כשהייתי ילדה קיבלתי אחד הספרונים החכמים לנערות, אולי את מכירה, של אסתר קל. מין חוכמות בגרוש, אבל כמה מהן נשארו אסימוניות בשבילי. אחת מהן היתה, "לא מכל ניסיון צריך ללמוד. למשל, הלכתי ברחוב ונפלתי. האם פירוש הדבר שתמיד אלך ברחוב ואפול?". המכתם הזה מצחיק אמנם, אבל יש בו חוכמה עמוקה\. את עוד תלכי בשדה הרבה, הופ, וירחב בך השקט כאור בשולי הענן, ועוד יבוא האיש הנכון, שיראה אותך, שידבר בשפת הלב שלך, שייגע בך נכון, ואת בו. ועל הדרך, עוד ועוד מפגשים עם הקצוות של עצמך, של אחרים.

 

[בּילי בדרכים]

אוי באסה

יקירתי, באופן די ברור אני חושבת שזה עניין של גיל. גם של אופי כמובן אבל הגיל בהחלט מחזק ומחדד את היכולת שלנו לדעת ולהרגיש מה מתאים לנו ומה לא. כל השנתיים וחצי האלו שלי אני מגיעה עם עצמי לדיוני הסטוצים. האמת שאין לי כל כך הזדמנויות להגיע למעמד הזה או/ו לתפעל אותו כרגע. יש משהו באימהות לילד קטן שמקשה עלי את העניין (מכירה מספיק נשים שזה לא מקשה עליהן כלל וכלל - עלי כן). אבל הילד הוא רק תירוץ. היתה לי אהבה גדולה (וגם לך) אני כבר יודעת איך זה מרגיש ואני במקום בחיים שכל התחליפים רק מדליקים לי את הגעגוע וגורמים לי להרגיש שביזבזתי אנרגיה במקום הלא נכון. ואולי זה העניין? אולי מגיל מסויים אנחנו מרגישים שהאנרגיות שלנו אינן בלתי נידלות ולכן מנתבים אותן אחרת? אולי המפגשים האלה עם אידיוטים חולפים (שכמובן לא תמיד הם אידיוטים לפעמים סתם לא מתאימים) מכאיבים יותר? אני אספר סיפור - באביב שעבר היה לי רומנצ'יק עם מישהו. אני התחלתי איתו, הוא מצא חן בעיני וממש לא אכפת היה לי שזה יהיה סטוץ חד או רב פעמי וכך גם נבנה הקשר. שנינו היינו מרוכזים קודם כל בחלק המיני ולתדהמתי גיליתי שבשבילו זה היה בסדר (החלק המיני הכוונה) ואותי זה שבר. בזיון הראשון התאפקתי לא לבכות. זה נגע לי בפצע, זה עירבל לי את הלב השבור וזה היה כל כך רחוק ממה שבאמת רציתי ועד אותה שניה בכלל לא ידעתי את זה כי הייתי כבולה להרגלים של שנות העשרים המוקדמות שלי. אחר כך הקשר עוד המשיך וניסה להיות משהו יותר רציני (כי הוא היה איש נחמד וכן מצאנו חן) אבל בשבילי לא היה לו באמת סיכוי, לא בגלל משהו שהוא עשה אלא בגלל איך שאני אירגנתי לי את כל זה. בפרקטיקה, בראש, בכל מקום כמעט. לא חושבת שצריך להסיק מסקנות חד משמעיות מהסיפור הזה אבל כן לבדוק אולי יותר טוב מה אנחנו רוצות רק כדי להגן על הלב שעוד לא במצב משו משו. וחיבוק רב פעמי ורב שימושי ממני. בילי

 

[1הופ]

תודה לכם

ואני אנסה קצת יותר להבהיר. קודם כל, האשמה היא לא בו. הוא היה ממש בסדר, פשוט מה שעניין אותו היה הסקס. וזה העליב אותי, למרות שאני לא יכולה להגיד שחשבתי שיהיה פה משהו רציני. איכשהו אני מאמינה שגם סטוץ אפשר לבנות, כך שיהיה בו יותר עניין ומשיכה וסקרנות ונעימות. הבעיה היא שאני לא יודעת איך עושים את זה. נראה לי שההתנהגות והרגשות שלי לא מסונכרנים עם כל מה שעבר מאז הייתי בת 20 ועד היום. כנראה עוד לא הצלחתי ללמוד את חוקי עולם הרווקוּת של גילאי 30+. אני רואה חברים שלי, שמצליחים לנתק מין מרגש, ומצליחים ליהנות מסקס לשמו. חבל לי שאני לא. כי כל עוד אין אהבה בחיי, למה לא ליהנות ממה שיש? ודרך אגב, המסקנות שלי לא מבוססות רק על הניסיון הזה, הן תוצאה של כל השנה האחרונה. אז זהו, הגיע הזמן ללכת לעבוד. תודה לכם. הופ - שתמשיך לנסות

 

[עלמה עלמה]

אני חושבת

שזה באמת נורא אישי העניין הסטוצי הזה. יש כאלה שבאמת יכולים להעביר חיים שלמים במין בלי רגש, ועל כך נותר רק לשאול, מה קורה לרגש שלהם, ויש אחרים שמין מבחינתם הוא לא רק פיזיות, ושניהם כנראה לגמרי בסדר, ויתכן גם כמובן שאותו אדם עצמו ינוע בין שני הקצוות במהלך החיים. אל תנסי לדחוף את עצמך למקומות שאינם כוס התה שלך כרגע, ובטח ובטח אל תגרמי לעצמך לאכזבות בגלל זה. תקחי מזה את הלקח, ותמשיכי את גיגולך במסע החיים הזה, עד שתוכלי להנות מהמקום שלך.

 

[חיפוש ית]

סטוצ'

יכול להיות רק סקס, רק שאת צריכה להיות כנה עם עצמך ולהגיע למצב, שבפנים את יודעת שזה מה שאת רוצה. את האורגזמה האולטימטיבית וזהו. ככה נקי ללא תקווה מוסתרת. מה את מנסה לומר לא אכפת לי מה מאוחר כל כך עכשיו ואין כאן אהבה מבטים נפגשים ואנחנו שני זרים את היית יפה כל כך אז במסיבה בעינייך השטויות הצאת לי אהבה האורות עמומים ואנחנו כבר עוזבים רוח בשדרה את כאן לצידי לילה יעבור בביתך או בביתי ובנגיעה יש בה גם תקווה שאת האחת שחיפשתי בדרכי

 

[רקאסה]

הספור שלך עורר אצלי המון רגשות

וכאב על יחס, שלא בהכרח קשור לסקס. (או נאמר כך, אם אני מתפתה לסטוץ, וכואב לי, אני מבינה שאולי לא הייתי צריכה להגיע לאותו מקום). אני מדברת על היום יום. יש אישה, רוסיה, מבוגרת (על פי קולה, מעולם לא פגשתי בה) שמתקשרת אלי לעיתים קרובות, בטעות. היא צועקת הלו, הלו, הלו, ושהיא שומעת את קולי,היא מנתקת. אני מבינה כמה כואב לה לטעות. כמה לא טוב להיות פה בלי שפה. בטח כואב לה על בזבוז השיחה. אבל הנתוק שלה בפרצוף שלי, כל פעם מחדש מכאיב לי. אני חוששת שהעור שלי נעשה דק דק ואין לי כוח לסבול מה שקורה סביבי. כל הלבד הזה בטח גם לא מועיל למצב העור. הבלינד דייט, והסטוץ, אם מגיעים לסטוץ, הם מצבים שהדחיה והאכזבה בילט אין לתוכם. אין דרך טובה לדחות מישהו. גם אני מוצאת את עצמי בסטואציות שאנשים שאין לי שום ענין בהם דוחים אותי, ואז אני נכנסת למין אטרף כזה, כן להפגש שוב. מתכון בדוק לבילו ערב משעמם.(מעולם לא טענתי שבריאות נפש זה הצד החזק שלי) אגב פעם פגשתי מישהו שנורא מצא חן בעיני. רציתי להפגש שוב והוא קצת התחמק. טוב. הבנתי את הרמז. אחר כך התברר שהוא שכב כחודש וחצי בבית חולים במצב קשה. נפגשנו שוב, וזה לא הצליח. אבל מאז שמישהו נעלם, אני ישר חושבת, אולי קרה לו משהו....יודעת שמה שקרה זה שאין לו ענין בי...ובכל זאת....קצת דואגת... ושונאת אותו שבגללו אני ככה מרגישה אוי....החיים מסובכים לפעמים

 

[ש פ ר ד]

קטן. משהו קטן.

טיפ. יש מקום למפגש חד פעמי בהיותו סוער פועם ייצרי ומלא חיים אלא מהי? רובנו נוטים לבלבל "ספונטניות" עמומה ופיק אפ מזדמןבאפשרות הנ"ל במפגש "טעון" שניבנה בזהירות ונקשר ריגשית לאט לעיתים יימתח על פני ימים יהיה בו הפוטנציאל הנכון. ולפעמים יותר. שפרד