ממני אלייך

ממני אלייך

אותו מקום בלב ממנו הלכת
נשאר מלא בדמותך הנחשקת
אינני יודעת כיצד לשחרר
אינני יודעת כיצד להשיג אותך חזרה
מה עשית לי?!!!
אמרת את מילותייך הבלתי אפשריות
והשארת אותי בלעדייך
כל יום שעובר איננו מקהה את הגעגוע
רק עובר עוד יום
ועוד אחד
בלילה כשכולם ישנים
אני מוצאת פינה בשבילך
ליבי מתמלא מחדש באהבה כלפייך
והפעם היא כואבת נורא
האם צדקת? האם טעיתי?
האם לנצח אצטרך להסתובב עם חסרונך הצורב בי?
מדוע לא הבנת שאצלי יש מקום אמיתי עבורך?
בטח זכרונות העבר שלך שולטים בך ואינם מאפשרים אותי...
אבל אני לא את, אני לא הם, אני זו אני ושכמותי קשה להבין.
כל כך הייתי רוצה להמשיך להסביר לך
להמשיך לגלות אותך
להמשיך עוד

מדוע אני כותבת לך...? הרי להכאיב אינני רוצה, ואם את קוראת זה בטח לא פשוט לך... להקל מעצמי זה גם משהו אבל את זה הייתי יכולה לעשות על גבי מחברת... כי תמיד קיימת אצלי התקווה שקולי יישמע אצלך ושנמשיך. לא רק שתהיי עבורי, להיות שותפה אמיתית שלך, גם לשלך, להכל... תמיד עניינת אותי, תמיד רציתי לשמוע עוד, לא רק בקשר אליי, בקשר לחייך, תמיד רציתי לגעת, תמיד הסערת אותי, כשעינייך גילו את שבתוכך תמיד חשבתי שאת הכי יפה שיש ורציתי עוד... רק שלא יכולתי בגלל מה שהיה התפקיד שלנו

אפרד ממך להיום - לילה טוב לך (או כמעט בוקר...), בטח שנתך מופרעת מדברים טובים טובים שהבאת לתוכם
מקווה שאת בטוב
אני
 
שאלתי מס פעמים

גם היום גם בעבר
חבל שאי אפשר בצורה פרטית יותר .תודה..
את לא חייבת דבר .
 
למעלה