ממני לכם באהבה - ../images/Emo77.gif
עכשיו שהטיפולים נגמרו ועוד מעט כל התקופה הזאת תיראה כמו חלום רע שנגמר. לא להאמין איך עברנו את זה. היה קשה ולעיתים נראה בלתי אפשרי הרבה דברים גדולים וקטנים עזרו לעבור את התקופה הנה כמה עיצות שקיבלתי וליקטתי קחו הם בחינם!
אין כאן טיפים להתמודדות עם בחילות (בעצמי לא מצאתי), להישמר מפצעים בפה, ואיך להימנע מאשפוזים מיותרים,(נראה לי ששברתי את השיא) טיפים בנושאים אלו הצוות שמטפל בנו משתדל לתת, יש כאן את הצד הנפשי שעזר לשמור על השפיות.
צ'ופר:בתחילת כל טיפול קיבלתי צ'ופר קטן/קטנטן: 1)
קטן (שליווה אותי אח"כ לכל טיפול ואשפוז), 2)פעמון (בעבר היה לי אוסף), חרוזים, ספרון קטן, סבון ריחני, "שובר קניה אישי" - תוצרת בית וכו' העיקר שאתחיל את הטיפול בחיוך
אולי נשמע ילדותי אבל כולנו בעצם ילדים של החיים. בהתחלה זה בא לי בהפתעה, אח"כ כבר למדתי לצפות לזה וזה באמת עזר לי לחייך, אז אם אתם מלווים מישהו לטיפול זה כיף וחשוב! ואם אתם עצמכם עוברים טיפול תדאגו שיתלווה אליכם מישהו אכפתי, בטוח יש לכם מישהו כזה.
הילד שבך:התחברנו (אני ואביתר) לצד הילדותי. שיחקנו הרבה משחקים בימי אשפוז כדי להעביר את הזמן (טריוויה, שחמט, טאבו, קלפים, ארץ עיר, וכל מיני) בהתחלה כשאביתר הגיע עם משחק, חשבתי שהוא צוחק עלי, אח"כ נהניתי כ"כ שלא הבנתי איך אפשר אחרת. צוחקים נהנים ושוכחים מהסיטואציה מסביב, לא ידעתי עד כמה אני תחרותית ורוצה לנצח...
זה גם נחמד כשמגיעים מבקרים ואין חשק לדבר על המחלה והטיפולים, אז משחקים.
כשיש ילדים:
הם קולטים שמשהו לא כשורה. חשוב לשתף אותם ברמה שלהם. לנסות לא להרחיק אותם גם כשקשה (תלוי במצב), כי זה מלחיץ יותר. לנסות למצוא גם בתוך הקושי והחולשה זמן לעשות משהו קטן רק איתם. סיפור: להקריא או להמציא (ואפשר אפילו לכתוב יחד), סרטים מצויירים, חוברות צביעה, חרוזים, ואפילו לעבוד יחד בגינה
(יש להם הרבה הנאה מזה).
מלאי של סרטים:מצחיקים מרגשים, וקלילים בשביל הימים החלשים שאחרי הכימו'.
מוזיקה:
פעם בכמה זמן היינו פותחים פסנתר מוציאים גיטרות, חלילים, דרבוקות וכל כלי אחר בהישג יד, מזמינים את החבר'ה לבוא לנגן ולשיר בערבי שירה וניגון. זה ממש עושה טוב בלב.
לתת זה לקבל:
אם לא עובדים, מהר מאוד מרגישים אפילו רק קצת תחושת חוסר ערך עצמי וחוסר תועלת, לכן כדאי אם אפשר למצוא התנדבות או תעסוקה שבה יש עשייה עם אנשים אחרים, כדי להתרענן ולהרגיש שעדיין יש לך מה לתרום.
יוגה: כשכל כך עייפים וחלשים אין כח לזוז בכלל. דווקא היוגה שמבוססת על מתיחות קלות של הגוף והרפיה, והכל בקצב איטי מילאה אותי באנרגיה זמינה, וניקתה לי את הראש.
לנצל את הרגע: כשהרגשתי יחסית סביר גם אם היינו עייפים או עסוקים "הרי מחר יש טיפול כדאי שנעשה עכשיו משהו נחמד". ולא רק לפני טיפול, אלא בכל פעם שהרגשתי טוב לא לתת לרגעים האלה לחלוף. זה נותן כח לשעות הקשות.
להקשיב לגוף:כולם נגנבו משעות השינה המטורפות שלי. בין 9-13 שעות שינה רצוף בכל אחת משעות היממה ובכל מצב. אביתר אומר שהוא רואה אותי רק במצב של שינה...
גם זה יעבור.(???)
רופאים ורפואה:להקשיב לרופאים במסננת
(ויש לי רופאה מקסימה), אבל אחרי התקופה הזאת אני רוצה לחזור לתמימות שהיתה לי. לשכוח מה זה זריקות נאופוגן ודקפפטיל, לא לדעת מה היא הרמה התקינה של טרמבוציטים ולויקוציטים, כל המושגים הרפואיים האלה לא יבריאו אלא רק יבלבלו ואולי יפחידו. ויתרנו על התואר ברפואה כבר לפני שנים. זהו בגדול, תוסיפו לזה כל דבר שעוזר לכם להרגיש שאתם מבריאים: לעבוד בגינה, לימודים, חברים טובים, הומור שחור וציניות (דבר שלמדתי מאביתר רק בתקופה זו), וכל דבר אחר שעוזר לכם פשוט להרגיש טוב ולחייך. יש לי עוד כמה אבל כרגע לא עולים לי וחוץ מזה למי יהיה סבלנות לקרוא עד כאן? מאחלת לכם בריאות ואושר לרוב
ווהרבה אהבה
עכשיו שהטיפולים נגמרו ועוד מעט כל התקופה הזאת תיראה כמו חלום רע שנגמר. לא להאמין איך עברנו את זה. היה קשה ולעיתים נראה בלתי אפשרי הרבה דברים גדולים וקטנים עזרו לעבור את התקופה הנה כמה עיצות שקיבלתי וליקטתי קחו הם בחינם!
